בימים האחרונים פורסמו ב-KICK מאמריהם החשובים של עופר קוט ואורי ברזל, אשר עסקו בשלושה נושאים המטרידים כל מי שכדורגל קרוב ללבו: אופן תפקודם של שופטי-וידאו (VAR), הדקדקנות של VAR בזיהוי מצבי נבדל, ויותר מכל – חוק ה"יד" ואופן פרשנותו במגרש.
בשבוע הבא תיערך ישיבת וידאו/זום של מועצת התאחדות הכדורגל הבינלאומית (IFAB). היא כנראה תדון בשלושה נושאים - מספר החילופים המותרים במהלך משחק, ושניים מהנושאים שקוט וברזל התייחסו אליהם: מהו "נבדל" ומהי "יד".
פיקה נוגע ביד וגורם לפנדלפיקה נוגע ביד וגורם לפנדל
נגיעת יד ברחבה
(צילום: AFP)
עיני כל נשואות לישיבה זאת, בעיקר בגלל ההתמרמרות הגוברת לגבי "חוק היד". בעבר, החלק בחוק 12, הדן בעבירת "יד", הגדיר אותה כ"פעולה מכוונת של שחקן היוצר מגע עם הכדור באמצעות ידו (יד פירושה כף-יד, אמה, מרפק וזרוע"). החוק גם הנחה את השופטים לקחת בחשבון את "תנועת היד אל הכדור (לא תנועת הכדור אל היד)", ואת "המרחק בין היריב לבין הכדור (כדור בלתי צפוי"), ובנוסף קבע סייג: "אין הכרח לפרש מיקומה של יד, כאילו בכך מתבצעת עבירה". היה זה ניסוח תמציתי שהעניק שיקול-דעת נרחב לשופט במגרש.
הנוסח הישן ופתיחותו לפרשנות יצרו לא פעם מחלוקות, ערעורים והשגות לגבי החלטה שיפוטית זו או אחרת. אולם לחוק הייתה חשיבות תפיסתית-חינוכית: הוא התבסס על "כוונה" וניסה להטמיע רעיון זה בשחקנים ובצופים.
בגרסה הנוכחית, שנחקקה ב-2019, 12 סעיפים ותתי-סעיפים, שרובם מתייחסים לכלל השחקנים (כולל שוערים מחוץ לרחבת-העונשין של קבוצתם) בשלל המצבים שאינם כוללים הבקעת שער. ראשיתם בהבחנה התמציתית המוכרת: "נוגע בכוונה בכדור באמצעות ידו, כולל הנעת היד אל עבר הכדור". בהמשך באה הרחבה המזהה עבירה גם כששחקן "נוגע בכדור באמצעות ידו כאשר":
• היד הפכה את גופו לגדול יותר באופן לא-טבעי
• היד נמצאת מעל/מעבר לגובה כתפו (אלא אם השחקן משחק בכדור בכוונה וזה פוגע לאחר מכן בידו אל יתר האפשרויות המחייבות ענישה על "יד", החוק מתייחס על דרך השלילה, בציינו איזו נגיעת-יד לא תיחשב עבירת "יד", ולפיכך היפוכה הוא בבחינת עבירה. אין לראות עבירה, "אם הכדור נוגע בידו של שחקן":
• ישירות מראשו או גופו שלו (כולל הרגל)
• ישירות מראשו או גופו (כולל הרגל) של שחקן הנמצא בקרבת מקום
• אם היד קרובה לגוף ואינה מגדילה את הגוף באופן לא-טבעי
• כאשר שחקן נופל וידו נמצאת בין גופו לבין הקרקע כמשען לגופו, אך אינה פרושה אנכית (לפנים) או אופקית (לצדדים) הרחק מן הגוף.
כמו כן, נוספו סעיף אחד ושני תתי-סעיף שלו, המייחדים "יד התקפית" המביאה לאי-אישורו של שער:
* מיד לאחר שהכדור נגע בידו של שחקן או בידו של חבר קבוצתו, גם אם באופן מקרי:
• הוא כובש את שער היריב.
• הוא יוצר הזדמנות ודאית להבקעת שער.
הפירוט המופרז בנוסח החדש למעשה מאמץ נורמות שכונתיות, שמתגמלות כל צעקת "יד" בבעיטה חופשית לזכות הצעקנים. אולם לכיסוי הגישה הפשטנית הזאת המציאו פילוסופיה מדעית על תנועה טבעית ולא-טבעית של ידי האדם. התנועה הלא טבעית, העבריינית על-פי החוק, היא זאת המגדילה את נפח הגוף או מרחיבה את צלליתו "באופן לא-טבעי". היא יצרה חוק המלמד שניתור לגובה במצב נר הוא טבעי בשעת נגיחה; שחקני הגנה אמורים להבין שעליהם להתייצב ברחבת ה-16 כשידיהם שלובות מאחורי הגב, כאילו שעמידה הזאת לא תפגע ביכולתם לנוע בחופשיות אל עבר שחקני היריב; וההמלצה ה"טבעית" לשחקן הנופל לקרקע, היא לא לפרוש ידיים אלא "ליפול על ידו", שפירושו הסתכנות בנזק חמור: סדק בשורש כף היד, פריקת כתף, ריסוק הסנטר, שבירת שיניים, וכיו"ב.
בנוסף, נוצרה לכאורה הפליה לרעה של ארוע שמעורב בו המבקיע או מבשל השער, המביא לאי- אישורו של שער שהובקע, לעומת כל ארוע דומה שאינו מוביל להבקעת שער היריב:
כך למשל נגיעת-יד זהה של מגן, המצילה שער, לא תביא לבעיטת-עונשין (11 מ') לזכות הקבוצה היריבה, ונגיעת-יד דומה של מגן המסתיימת בשער עצמי, תביא לאישור שער זה (ראו הכדור שניתז מירכו של דסה אל כף-ידו, ומשם אל עבר שערה של ישראל במשחק נגד סקוטלנד). אולם בניגוד לשופט הפולני רצ'קובסקי שפעל כהלכה (אם כי סבר שהכדור ניתז מן הראש אל היד), רוב השופטים, הן במגרש והן אל מול המסך מעדיפים ללכת בדרך הקלה, ולהעניש גם שחקני הגנה על (כמעט) כל מגע בין הכדור לבין היד.
(צילום: EPA)
דיוויד אלריי האנגלי, ה"שליט" במועצה (הרשות המחוקקת) המציא את החוק החדש, ופיירלואיג'י קולינה, יו"ר ועדת השיפוט של פיפ"א ("הרשות המבצעת") והאיש החזק במערכת, החליט להכתיב ביד רמה האחדה נוקשה של יישום השינויים החקיקתיים. אולם לא לאורך ימים.
ראשונים להרים את נס המרד היו שופטי הפרמייר ליג. לאחר התנסות בת שלושה מחזורים ב"רובוטיזציה" של פסיקת 'יד', הם חזרו לדרך הפרשנית שקדמה לתיקונים בחוק. נשיא אופ"א, אלכסנדר צ'פרין, הצטרף לדרישות המורדים, וב-27 באוקטובר הריץ איגרת אל נשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו. הוא ציין את "התסכול ואי-הנוחות הגוברים" בעולם הכדורגל בהקשר לחוק היד, והציע לקחת בחשבון אפשרות של חזרה לנוסח הקודם, אולי בליווי תיקון שישולב בו סעיף שלא יאפשר הבקעת שער באמצעות יד. אולם צ'פרין הבהיר כי אין בכוונתו לשמר הפליה לרעתם של המבקיע והמבשל. לדבריו, הסעיף הנוכחי "מביא לאי-אישורם של שערים בעקבות מצבים שבהם ישנה נגיעה מזערית של הכדור בידו של השחקן, ללא כל כוונה מצדו של האחרון, ואפילו כאשר היד במקומה הטבעי ולסטיית הכדור אין השפעה משמעותית על הבקעת השער.
האם נחזור לחוק הגמיש שהמשחק התנהל על-פיו עד לפני כשנתיים? האם נקבל גרסה חדשה שתסתלק לפחות מחלק מן הסעיפים הכלולים בחוק הנוכחי? אני מאמין שהאווירה הנוכחית תבהיר לדייויד אלריי ולפיירלואיג'י קולינה כי החוק ודרך מימושו הפכו לגזירות שהציבור שמשחק הכדורגל יקר ללבו אינו רוצה לעמוד בהן.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.