עברנו כבר קרוב לחצי עונה ב-NBA, ואפשר לדבר על העובדה שציפינו ליותר מדני אבדיה. לפני שנצלול לניתוחים, בואו נעבור קצת על סטטיסטיקה יבשה: אבדיה שיחק ב-25 משחקים, מתוכם 16 בחמישייה הפותחת. יש לו 6.2 נקודות בממוצע למשחק, 4.7 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 43.3% מהשדה, 36.3% מהשלוש ו-58% בלבד מהקו - לא ממוצעים משכנעים עבור שחקן שנבחר בעשירייה הראשונה של הדראפט.
דני מצא את עצמו בסיטואציה טובה בוושינגטון, קבוצה חסרת שחקן לגיטימי בעמדה מספר 3. הוא קיבל את המפתחות בחמישייה כבר בפתיחה, אך איבד את המקום, בתחילה לדאוויס ברטאנס ולאחרונה לגריסון מת'יוז, שחקן לא מוכר אפילו לחובבי ה-NBA.
בסגל אין תחרות ממשית בעמדת הסמול-פורוורד: רוי האצ'ימורה שהתקבע כ-4 הוא שחקן רחב מימדים, שעושה את הנקודות שלו במהלכים בצבע או בקטיפת ריבאונד התקפה, בעוד דאוויס ברטאנס שחקן הפוך ממנו, מוגבל במרבית האספקטים בהתקפה, אך קלעי שלשות מהמעלה הראשונה ומבצע את התפקיד היחיד שצריכים ממנו באמת,בצורה מצוינת. אבדיה הוא בעצם שילוב של שני השחקנים האלו. קליעה טובה מהשלוש בצירוף של גוף חזק ואתלטי שמאפשר לו לעשות מהלכי התקפה בצבע. הוא שחקן מאוד מגוון, ואפשר להגיד שזאת בעצם הבעיה העיקרית שלו בקבוצה הזאת.
אבדיה לא מצליח להתקבע על סגנון משחק ולבצע אותו בצורה מעולה, כי וושינגטון לא צריכה עוד שחקן שיודע לעשות את הכל, כשיש לה את ראסל ווסטברוק ובראדלי ביל. ווסטברוק אמנם לקראת שלהי הקריירה שלו, ואפשר להגיד שוויתר על חלום הזכייה באליפות ה-NBA, אך תמיד ישחק למען המספרים וירצה את הכדור בידיים. ביל, לעומתו, נמצא בשיא הקריירה, וכבר ביסס את מעמדו ככוכב הקבוצה וכאחד הסקוררים הטובים בליגה. היתרונות שיש לאבדיה, כמו יכולת כדרור, כניסה חזקה לצבע ויכולות ניהול משחק ומסירה משובחות, לא מגיעים לידי ביטוי ליד שני הכוכבים הללו.
מצד שני, אסור לו להיכנע למוסכמות ה-NBA, לבטל את כל יכולותיו ולהפוך לשחקן שרק עומד בפינה ומחכה לזריקה. בניצחון הגדול של וושינגטון על הלייקרס אבדיה קלע שלשה חשובה בדקה האחרונה של המשחק, וזכה לשבחים מחבריו ומאמנו. משחק לאחר מכן מול הקליפרס, הוא ביצע שלוש עבירות מהירות, שיחק 11 דקות בלבד וסיים עם 0 נקודות. חוסר יציבות משווע. הוא סובל גם מירידה בכל המספרים.
אין ספק שאבדיה הוא שחקן טוב יותר משמות כמו מת'יוז ואייזק בונגה, ובמכלול הנתונים גם הרבה יותר טוב מברטאנס, אך האחרון הראה שהוא מסוגל לתת כמה משחקים רצוף בדאבל פיגרס, בניגוד לישראלי שלנו שעד עכשיו משדר בעיקר שפת גוף אנמית וחסרת ביטחון - ובמשחקים האחרונים גם תסכול רב. פה הגנה טובה, שם קליעת שלשה טובה, אך הוא לא משפיע לטובה על הקבוצה, ובהרבה מקרים גם לא מצדיק את כמות הדקות ואת האשראי שהוא מקבל ממאמנו.
מדובר כאן אולי בכישרון הגדול ביותר שצמח בכדורסל הישראלי, אך כל זה לא שווה כשיש בעיה מנטלית. המאמן סקוט ברוקס וצוות האימון של הקבוצה יהיו חייבים להחזיר את הביטחון לאבדיה, להתאים בשבילו תרגילים ואולי אפילו לנסות להריץ אותו כשחקן המטרה בהתקפה כשווסטברוק או ביל לא נמצאים על הפרקט. אם נסתכל קדימה, וושינגטון מתאימה לדני, מאחר שהיא לא צפויה להיות תחרותית בשנים הבאות. סביר להניח שווסטברוק ינדוד למקום אחר ואולי גם ביל יעזוב בטרייד בסיום העונה, והקבוצה מהבירה תלך לבנייה מחדש עם שחקנים צעירים שיובילו אותה קדימה. אם דני רוצה להיות אחד מאותם הצעירים האלו, הוא יהיה חייב לחזור למסלול ולהראות יכולת טובה כמו במשחקי תחילת העונה, כי ימי החסד שלו הולכים ומתמעטים.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
