האמת היא שכל העליהום על דני אבדיה וביצועיו ב־NBA מקומם אותי. כולם מדברים על כך, כולם מקשקשים על כך, אז אני רוצה לומר משהו אחר. חיובי. כן. אפשר לומר המון דברים חיוביים. האמת? הופתעתי. לא הבנתי מה בדיוק רוצים מדני. שחקן אלמוני, ילד מישראל, פותח בחמישייה של קבוצה בליגה הטובה בעולם, בשנה הראשונה שלו כרוקי! לא טוב לכם?
דני מקבל דקות (31 דקות במשחק אחד – 12 נקודות ו־8 ריבאונדים). נכון, הממוצע יהיה נמוך יותר. אז מה? יש זרים שמגיעים לארץ, שהסטטיסטיקה שלהם ב־NBA נמוכה מים המלח. 3.5 נקודות, 2.5 ריבאונדים, 2 איבודים, חטיפה אחת, וכאן הם כוכבים גדולים. דני רק בן 20 שמקבל דקות משחק בליגה הטובה בעולם. תרגיעו, משמעם לכם בחיים? כולם היו רוצים להיות במקום שלו. בארצנו הקטנה כולם יודעים הכל, והספורט הלאומי הוא להשמיץ עם ביקורות הרסניות. כולם מבינים הכל, כותבים הכל. בכל משחק יש 5,000 מאמנים. ביציע.
עשרות אלפי אמירות כמו "וושינגטון לא טובה", "חבל שדני הגיע לוושינגטון", "דני לא מקבל מספיק כדורים", "דני לא זורק מספיק". כן, הכל נכון. אז מה? העובדות הן עובדות, אבל התרגום/הפירוש אינו מושכל. יושבים פרשנים, לרוב מאמני כדורסל מתוסכלים, ומנתחים את הסטטיסטיקה, מפרקים את דני לגורמים. ואותי זה לא ממש מעניין. לא עכשיו. לא בשנה הראשונה שלו. ההתאקלמות. "שיזרוק יותר", הם צורחים באולפן. "הוא היה צריך לזרוק, לא למסור", אומר אחר. וואלה? לא ממש.
מה זה לזרוק יותר? ראשית, אני לא מכיר שחקן שיכול לזרוק לסל בלי שהכדור אצלו ביד. שנית, כמות הכדורים שדני מקבל כל כך נמוכה והוא לא יכול לזרוק כל כדור שמגיע אליו. זה לא נכון.
אני בעד שיחדור כשהוא יכול, שיחתוך, אבל בליגה הזו "פותחים" ומפנים לכוכבים. פחות תנועה קבוצתית. בהרבה מאוד מקרים אחד תוקף וארבעת חבריו עומדים. עובדתית, ברוח המשחק בארצות הברית, הכוכבים עושים מה שהם רוצים ולוקחים 70־80 אחוז מהזריקות. הגיוני, לא?
המשחק פחות קבוצתי, ועד כשדני מקבל כדור הוא זורק יחסית במהירות, כי הוא לא בטוח שיראה עוד כדור בקרוב. אז האחוזים יורדים, ואני מאמין שעל הנקודה הזו, להוציא זריקות מהירות "קאצ' אנד שוט" הוא מתאמן וישתפר. סבלנות!
שמעתי כבר מגוון הצעות, שיזרוק בכל פעם שהוא נוגע בכדור (אני ממש נגד, האחוזים שלו יירדו פלאים) שהמאמן ייתן לו להוביל כדור (דני לא רע בזה, אבל זה לא התפקיד הטבעי שלו. הוא לא רכז).
יש שחקנים משלימים רבים, שרוב המשחק הם פותחים, חוסמים, ושוב פותחים, לא רואים כדור. מי ששיחק יודע ומכיר את התסכול. כמה אפשר לרוץ להגנה ולהתקפה וחוזר חלילה מבלי לגעת בכדור? ודני עושה זאת רוב המשחק. ושותק, והוא עושה בשכל.
אז מה דני כן צריך לעשות? הגנה, ריבאונד (גם התקפה), חסימות (על פי השיטה) "באמפ" כל מה שאפשר לעשות בלי כדור. וזה מה שדני עושה. וטוב שכך. אני רואה אותו משחק בליגה הטובה בעולם וגאה בו. לא רק היכן שהוא נמצא, אלא איך שהוא מתנהל ומתנהג כמו "ילד גדול". דני חכם, יודע את מקומו, עושה בדיוק מה שרוקי צריך לעשות. לא עולה על העצבים של הכוכבים, לומד, עובד קשה, נלחם על מקומו, ומשתפר. מה רוצים ממנו, שיצעק על ווסטברוק? ינזוף בו שהוא לא מוסר לו?
בפועל, דני קורא את המפה היטב, מוכיח בגרות לא מובנית מאליה בגילו הצעיר, מקשיב לווטסברוק, וכך הוא מקבל קצת כדורים, כן על בסיס חברות ולקיחת חסות של ווטסברוק על דני – כך הוא ירוויח עוד כמה כדורים.
אף אחד לא מדבר על זה, אבל דני עשה קפיצה מדרגה ענקית בזמן הקצר אותו הוא מבלה בליגה הטובה בעולם. כן, מבלה. נהנה מכל שנייה. אני בטוח בזה.
אני לא הולך למדוד לו פרמטרים, לא כמה אחוזים, לא כמה זריקות הוא לוקח, גם לא כמה ריבאונדים (ודני מפתיע בכמות הכדורים החוזרים שלו). בשורה התחתונה? שאפו ענק לדני אבדיה המדהים. ולמען הגילוי הנאות, אני בכלל אדום.
אדום ירושלמי.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
