קבוצה נמצאת בפיגור 1:0. היא תוקפת במלוא העוצמה. הכדור חומק מרגלי שחקן התקפה, אולם שחקן ההגנה הקרוב אליו בועט בכדור, וזה ניתז מן השחקן התוקף אל חברו, שמבקיע שער משווה. שחקני הקבוצה המבקיעה צוהלים. שחקני הקבוצה הסופגת במפח נפש, אך איש מהם ומאנשי הספסל אינו מוחה בפני השופט או עוזריו. ואז מגיע שופט הווידאו (ה-VAR) וטורף את הקלפים. השער היה כלא היה, התוצאה נותרה 1:0. ימשיכו ה"נערים" לשחק...
שני שערים נפסלו לאחרונה בטענת "יד" של "מבשל" השער. החלטות אלה התקבלו בדיוק במלאת שנה לראשית יישומו של התיקון האחרון בחוקי משחק הכדורגל. תיקון זה חיסל את המושג "נגיעת-יד מכוונת", והפך את היד על חלקיה לאיבר העלול "להרשיע" את השחקן בביצוע עבירה, גם כשאין לו שליטה בנעשה.
1 צפייה בגלריה
נגיעת יד
נגיעת יד
נגיעת יד
(צילום: EPA)
ניסוח מלוא החוק בנושא "יד" דורש דיון נפרד. אולם שני הארועים האחרונים, אחד מ"סריה A" והאחר מן ה"פרמייר ליג", זורים אור מיוחד על החלק העוסק בעבירת "יד" בעת הבקעת שער. בחינת המקרים המיוחסים לחלק זה בחוק, מלמדת שהוא:
1. יוצר הפליה לרעה של שלב ההבקעה, לעומת שלבים וארועים אחרים ש"יד" מעורבת בהם.
2. פוגע אנושות בתכליתו של המשחק – השאיפה להבקעת שער היריב.
ברגע שחכמי פיפ"א החליטו לסגת מהמושג "נגיעת יד מכוונת", הם נדרשו לתילי תילים של פרשנות להסבר מתי "יד" הופכת ל"יד עבריינית". לשם כך, הם הקדישו תריסר סעיפים ותתי-סעיף, המנוסחים באנגלית עילגת ובאופן מסורבל.
מכל אלה, סעיף אחד ושני תתי-סעיף שלו, מייחדים "יד התקפית" המביאה לאי-אישורו של שער:
1. מיד לאחר שהכדור נגע בידו/זרועו של שחקן או בידו/זרועו של בן קבוצתו, גם אם באופן מקרי:
* כובש את שער היריב
* יוצר הזדמנות ודאית להבקעת שער. בכך קובעה הפליה לרעה של אירוע שמעורב בו המבקיע או מבשל השער, לעומת כל אירוע דומה שאינו מוביל להבקעת שער היריב. כך למשל, נגיעת יד זהה של מגן, המצילה שער, לא תביא לפנדל לזכות הקבוצה היריבה, ונגיעת יד דומה של מגן המסתיימת בשער עצמי, תביא לאישור שער זה.
2. פגיעה אנושה בתכליתו של המשחק. מטרתה של הפעילות במגרש הכדורגל היא הבקעת שערים. סעיפי החוק החדשים פוגעים ישירות במאמצים להגשמתה של מטרה זאת.
שני האירועים המוזכרים בראש המאמר מבהירים את הבעייתיות בסעיפי חוק אלה ובהשלכותיהם. הם גם נוגעים בסוגיה שנויה במחלוקת גדולה אף יותר – שילובם של שופטי וידאו (VAR) בקבלת החלטות שיפוטיות במהלך המשחק.
האירוע באיטליה מיוחס לשער שהובקע במשחק בין רומא לסמפדוריה. סמפדוריה הובילה 0:1, כאשר חלוץ רומא, קארלס פרז, חדר לרחבת-העונשין של היריבה. המגן יושידה הקדים את פרז, אך הכדור שהרחיק בבעיטה עזה יצא מרחבת-העונשין, קיפץ לפני רגליו של שחקן רומא, ואראטו, שעמד כ־20 מטר משער סמפדוריה, וזה מיהר לבעוט מהאוויר ולהבקיע שער. שני הצדדים קיבלו את שער השוויון כמובן מאליו והתכוננו לחידוש המשחק, אלא ששופט הווידאו, די-באלו, התערב, וייעץ לשופט המשחק, קלבארזה, להתבונן בהילוכים החוזרים. האחרון החליט לפסול את השער. הפסילה עמדה בדרישות החוק, שכן בעצם הבקעת השער ישירות לאחר שהכדור נגע בזרועו של חברו - ואראטו הוכיח שהוא מימש "הזדמנות ודאית להבקעת שער".
המקרה האיטלקי היה פשוט וקל מבחינת התאמה לדרישות החוק (המגוחכות כשלעצמן). לעומת זאת, המקרה ה"אנגלי" מסובך יותר. מדובר במשחק בין שפילד יונייטד לטוטנהאם. במצב 0:1 לשפילד, כדרר שחקן טוטנהם, לוקאס מורה, אל עבר רחבת-העונשין של היריבה. הוא מעד, כשידו הימנית פשוטה קדימה, כ-20 מ' משער יונייטד. המגן איגן ניסה להרחיק כשהוא נמצא פחות ממטר ממורה המשתרע על הקרקע. הכדור פגע ספק בזרועו, ספק בגבו של חלוץ טוטנהאם, וניתז ימינה אל הארי קיין, שנמצא על קו רחבת-העונשין (16 מ') של שפילד. קיין לא היה בעמדה נוחה לבעיטה. לפיכך, הוא חדר לעומק הרחבה, הטעה את באשאם, ומצא פירצה שאיפשרה לו לבעוט לפינה הרחוקה ולהבקיע שער משווה.
המחזה מהאולימפיקו חזר על עצמו: שחקני טוטנהאם חבוקים (מה עם איסורי קוביד-19?), שחקני שפילד מיואשים (באלדוק אפילו אחז בראשו), אבל האות מ-VAR הפך את אבלם לשמחה.
באנגליה, שופט הווידאו אינו "יועץ", אלא פוסק, כאשר לשופט במגרש אין הזדמנות לבחון את הארוע ולהכריע בעצמו. לפיכך, מייקל אוליבר מסטוקלי פארק כפה על קאבאנה ב"בראמול ליין" לפסול את השער. ושוב חזינו בפרשנות שנויה במחלוקת ובחוסר מעוף, המאפיינים את השופטים באנגליה בשני העשורים האחרונים. קודם כל, רבים הסיכויים, שהכדור פגע בגבו של מורב ולא בזרועו (יכול להיות שאוליבר לא בחן אפשרות זאת לעומקה). אולם, גם אם ניתז מן הזרוע, הכדור לא הציב את קיין בפני "הזדמנות ודאית להבקעת שער". קיין היה צריך ליצור לעצמו הזדמנות כזאת. לפיכך, ההחלטה ה"אנגלית" נבעה מהיעדר שאר רוח בפירוש התהליך שהביא להבקעת השער.
מכל מקום, בשני הארועים, ה"איטלקי" וה"אנגלי", הפסילה עצמה האירה את הפגם המהותי בחוק היד: לו הבועט לא היה מצליח להבקיע שער, והכדור היה נהדף לקרן, אזי VAR לא היה מתערב. ולכן, שער חוקי שהיה נובע מבעיטת-הקרן לא היה נפסל.
ובאשר לשופטים האנגלים, אולי מוריניו צודק בטרונייתו: "כשהשופט אינו טוב מאד במגרש, איננו יכולים לצפות שהוא יהיה טוב מאד במשרד (הכינוי שמוריניו העניק לאולפן ב'סטוקלי פארק')".
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.