כאשר מביטים על העונה האירופית של מכבי ת"א, שההגדרה "לא מהמוצלחות" עוד תחמיא לה, עולים וצפים זכרונות מימים אחרים, בהם למועדון היו לב ונשמה. אלה לא רק השחקנים שלא מביאים את התוצאות: מועדון מורכב מכל מה שסביב, האנשים שמשקיעים בו זמן רב ואהבה גדולה. פעם היו שמות כאלה, אנשים יוצאי דופן, שליוו אותה במהלך ההפיכה לאימפריה אירופית.
והשבוע נזכרתי בגעגועים גדולים בשמואל מחרובסקי ז"ל, או שמלוק בשבילכם. המנהל המיתולוגי של מכבי ת"א, שכיהן בתפקידו במשך למעלה מ־30 שנה, מ־1960 ועד 1992. הוא חי את מכבי ת"א, שזרמה לו בדם. בתקופתו זכתה הקבוצה בשני גביעי אירופה ובגביע הביניבשתי, 27 אליפויות ישראל ו־23 גביעי מדינה. הוא נפטר ב־5.2.19 בגיל 83.
לא צריך סיבות כדי שאשקע במחשבות עליו, אבל הפעם הטריגר היה הטלפון שקיבלתי מעמית יווני מהדור שלי, ששאל: "תגיד, מה קרה עם המנהל של מכבי שהיה עוזב את האולם הרבה לפני הסיום?" גם הוא זכר אותו בחיבה. הסיבה הייתה ששמלוק לקח כל משחק ומשחק של מכבי ללב, ולא היה מסוגל לעמוד בלחץ ברגעי ההכרעה. זה התחיל בדרבים התל-אביביים ביד אליהו ובאוסישקין, שהיו קשים במיוחד עבור שמלוק, ונמשך בווארזה, בולוניה, מילאנו, אתונה, לימוז' ואורטז, בלגרד, סראייבו וספליט, ואפילו באולם של דן בוס ההולנדית. בכל המקומות הללו, הוא הפך לדמות מוכרת בגלל ההיעלמויות שלו במהלך המשחקים. ברגע שמכבי נכנסה לפיגור, או הייתה רחוקה מלהיות במיטבה, שמלוק ויתר על העסק שהכביד עליו מאוד.
היו אולמות ומגרשים בהם הוא מצא מקלט מתחת ליציעים, העיקר שלא להסתכל על מה שקורה במשחק, והיו גם ערבים כאלה בהם פנה למסדרון או אפילו יצא לרחוב. נכון, בדרך כלל מנהל חייב להיות לצד שחקניו במשחק, אבל אין איש במכבי שלא הבין אותו – במעמדו המיוחד, הוא יכל להרשות לעצמו התנהגות כזו בגלל שכולם ידעו עד כמה הוא אוהב את המועדון ופשוט לא יכול לסבול לראות אותו מתקשה. אחרי הכל, הוא עבד בהתנדבות ועמד 24 שעות ביממה לרשות שחקני הקבוצה, כולל משפחותיהם. אפשר היה להתקשר באמצע הלילה בשביל שטות קטנה, כמו ברז שדלף, והוא היה מגיע מיד לטפל בבעיה.
בסוף שבוע אחד רציתי לראיין את טל ברודי, שעבר באותם ימים לבית חדש, ליד מלון אכדיה בהרצליה. הבית עדיין לא היה מחובר לקו טלפון, ולא הצלחתי ליצור קשר עם טל כדי לברר את כתובתו המדויקת. פניתי לשמלוק וביקשתי את הכתובת, וזה מה שהוא אמר: "תהיה מחר ב־10 בבוקר ליד גימנסיה הרצליה וניסע יחד. בשביל מה שתטריח את עצמך. אתה תסביר לאחרים. אני לא מסביר".
ועוד ספור שמלוקי אופייני: לא היה כדורסלן זר אחד במועדון שלא התארח לארוחת שישי אצל הוריו של שמלוק. הוא תמיד התרעם: "כולם משבחים את המטעמים שלה, אבל כמעט לאף אחד מהם אין שכל להביא לאמא כמה פרחים בגרוש וחצי, או איזה בושם קטן מנסיעה. מדי פעם הייתי קונה משהו על חשבוני, ואומר לאמא כי זה וזה שלח לה".
הפיזיותרפיסט אורי בהרב, שעבד בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במשך 27 שנה עד 1992, פירסם לאחרונה ספר קצר על החיים בצהוב, הכולל את הרישומים הקצרים שערך במהלך הנסיעות הרבות לחו"ל. הוא מספר כי שמלוק תמיד ראה אותו כותב וכותב, ואומר בצחוק: "אולי בהרב מרגל..." . אח, רק לחשוב איזו אהבה היה מקבל משמלוק ארל וויליאמס. הכדורסלן, שעשה לשמלוק לא מעט צרות בשנותיו בקבוצה (אבל המנהל גם לא טיפל בהרבה כישרונות כאלה!), חגג 70 ב־24 במארס. רק אחד האנשים שמתגעגע אליו.
