דראפט ה-NBA לשנת 2020 קרב, והשמחה רבה לקראת הבחירה הצפויה של דני אבדיה באחד המקומות הראשונים, בנוסף אולי לבחירה של ים מדר במורד הדראפט כבונוס. כישראלי-אמריקאי, אני נהנה לראות מקרוב את העניין בכישרונות הישראלים, וחורה לי לראות לפעמים באתרים ישראליים את חוסר הפרגון, הבורות בנוגע לדראפט, וחוסר ההבנה של ההישג הגדול של שחקנים שעתידים להיות השגרירים שלנו בליגה. אספתי מספר מיתוסים נפוצים בקרב הקוראים הישראליים במטרה לנסות לשכנע לפחות חלק מהם שהפרגון מוצדק וראוי.
שחקן צריך להירשם לדראפט רק כאשר הוא מוכן ל-NBA: לא נכון. הדראפט נוצר כדי לפזר את הכישרון בין הקבוצות בליגה ולמנוע יתרון של קבוצות עשירות על פני קבוצות עניות בהשגת כישרונות צעירים. לכן, החוקים קובעים שכל שחקן המעוניין לשחק ב-NBA בעתיד חייב לאפשר לקבוצות להחתים אותו דרך בחירה בדראפט, על ידי רישום למחזור דראפט לבחירתו עד גיל 22 לכל המאוחר. עם זאת, שחקנים בוחרים ברובם להירשם לדראפט מוקדם יותר, ורוב השחקנים שנבחרים בסיבוב הראשון הם כבני 19. קבוצות NBA מעדיפות כיום לקבל כישרונות כשהם בוסריים ולפתח אותם בעצמן, דרך דקות משחק מרובות ועבודה עם מאמני פיתוח במסגרת הקבוצה, או העברת השחקן למסגרת אחרת כגון ליגת הפיתוח (G League). זה נכון בפרט לשחקנים בינלאומיים, שלעתים מתבשלים מספר שנים באירופה לפני המעבר. לכן, שם המשחק הוא לגשת לדראפט מוקדם - כל עוד זה לא פוגע בסיכוי לבחירה במקום גבוה וחוזה מובטח בעתיד.
אבדיה ומדר ניגשים לדראפט כאשר המניה שלהם בשיא: כנראה שכן. שניהם נהנו מעונה טובה בקבוצת הבוגרים, ומומנטום טוב אחרי הזכייה באליפות אירופה עד גיל 20 בקיץ שעבר. האם אהם מוכנים לליגה הטובה בעולם? כנראה שעדיין לא, אבל זה נכון לכמעט כל השחקנים שנבחרים בדראפט, כאשר רובם המוחץ לא שיחקו דקה אחת של כדורסל מקצועני בחייהם.
ישנם אלפי שחקני רחוב ומכללות טובים ומוכשרים מהכישרונות בישראל: לא נכון. ברמה הבכירה של ליגת המכללות רואים למעלה מ-350 מכללות שונות ולמעלה מ-5,000 שחקנים. רובם הגדול משחקים כדורסל כעיסוק חובבני כדי לממן את הלימודים על בסיס מלגה, והם אינם טובים מספיק כדי להתפרנס מכדורסל מקצועני בעתיד, על אחת כמה וכמה לשחק בליגה חזקה כמו היורוליג, למשל. השחקנים המוכשרים ביותר לרוב עוזבים את המכללה לאחר שנה ("one and done"), הן בגלל החוזה המקצועני הגדול שמחכה להם והן בגלל שליגת המכללות כבר איננה נחשבת להכנה טובה כל כך ל-NBA, עקב ההבדלים בחוקת המשחק, בסגנון המשחק וברמת הכישרון הנמוכה בממוצע. בליגת המכללות ישנם שחקנים פיזיים ואתלטיים יותר מאבדיה, למשל, אבל מעטים מאוד הם גם שחקני כדורסל ברמה כל כך גבוהה.
הדראפט הקרוב חלש מאוד (ולכן אבדיה ייבחר גבוה): נכון חלקית. זה נכון שמחזור הדראפט הקרוב נחשב על פי מומחים לחלש מהממוצע מבחינת כישרון, אבל את איכות הדראפט אפשר למדוד רק בדיעבד. קחולכדוגמה את דראפט 2016, בו נבחר דראגן בנדר במקום הרביעי. גם דראפט זה נחשב בזמנו לחלש למדי, ובדיעבד יצאו ממנו כמה שחקנים נפלאים כגון ג׳מאל מארי, פסקל סיאקם, ג'יילן בראון, מלקולם ברוגדון, דומנטאס סאבוניס, וכמובן האולסטאר בן סימונס. זאת לעומת כישרונות אחרים שנתקעו בהתפתחותם, כגון מיודענו בנדר, תון מייקר וקריס דאן. אמנם נכון שבדראפט הקרוב חסר כישרון בולט ברמה של זאיון ויליאמסון, אבל זה עדיין מסתמן כמו מחזור דראפט לא רע, ואבדיה ייבחר גבוה בצדק בזכות היותו פוטנציאל מבטיח.
מספר הכתבות על שחקנים כמו אבדיה ומדר הוא חסר פרופורציה. לא נכון. חשוב להבין שליגת ה-NBA היא תעשיה ענקית המגלגלת קרוב ל-10 מיליארד דולר בשנה, ולה מאות מיליוני אוהדים ברחבי העולם. כחלק מהתעשיה הזו ישנם מאות מגזינים, אתרים ובלוגים המפרסמים כתבות וחדשות על כל דבר קטן המתרחש בליגה. הדראפט הינו חלק בלתי נפרד מהתעשיה הזו, ויש עניין עצום סביבו, כך שעשרות אתרים שונים מפרסמים ומעדכנים שמועות ותחזיות (מוק דראפט). על שלושת הפרוספקטים הבכירים בדראפט הקרוב - לאמלו בול, ג'יימס ווייזמן ואנתוני אדוארדס - מתפרסמות הרבה יותר כתבות מאשר על אבדיה. הקורא הישראלי הממוצע נחשף רק לתרגום של חלק קטן מהכתבות, ולרוב רק לסיקור המתייחס ספציפית לאבדיה, ולכן מקבל את הרושם השגוי שהתקשורת רובה ככולה עוסקת באופן אובססיבי דווקא בנציג הישראלי.
הכתבות על אבדיה מושפעות גם מיחסי ציבור. באופן חלקי, כן. כמובן שלכל שחקן המועמד לדראפט יש סוכן שמקדם אותו בקרב אנשי כדורסל כגון אנליסטים, סקאוטים ומנהלי קבוצות, וחלק מהקידום הזה מתבטא גם במה שאנחנו רואים ושומעים בתקשורת. אבל הטיעון הרווח שהכתבות הרבות הן פרסומות בתשלום הוא טיעון הזוי ומופרך.
הקליעה של אבדיה/מדר/שחקן אחר חלשה מאוד ולכן אין לו סיכוי ב-NBA: נכון חלקית. בישראל, בה כל גולש הוא גם גיבור מקלדת, ברור לכולם שאבדיה קלעי לא יציב, ולפיכך "אין לו סיכוי". האמנם? כל שחקן בן 19 הוא בוסרי ולא מלוטש ביחס לעצמו, והשאלה החשובה באמת היא כמה השחקן מסוגל להשתפר, למשל עם תיקון בעיות קטנות כגון סידור הרגליים לפני זריקה או שחרור מאוחר של הכדור. ישנם כמה וכמה קלעים וסקוררים ב-NBA, קוואי לנארד ודונובן מיצ'ל למשל, שבמכללות הציגו קליעה רעועה. לאמלו בול, שנחשב לפוטנציאל גדול מאבדיה, מגיע גם הוא עם לא מעט סימני שאלה, ובפרט סביב הקליעה שלו, אחרי שהעביר את השנה האחרונה בליגה האוסטרלית וסיים עם 25% רעים מחוץ לקשת. נכון ששחקן ללא קליעה לבסוף נפלט מהליגה, אך שם המשחק היום הוא סבלנות ופיתוח שחקנים ארוך טווח.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
