120 מיליון אירו שילמה ברצלונה על אנטואן גריזמן, בערך 300 מיליון על עוסמאן דמבלה ופיליפה קוטיניו. 222 מיליון אירו היא קיבלה עבור ניימאר. הסכומים בעולם הכדורגל הולכים ונהיים מופרכים מרגע לרגע עד שכחצי מיליארד אירו ללאו מסי נראים כמו הוצאה נורמלית. אם החוזה המטורף היה נחשף לפני שנה, היינו עוסקים בזה שעה או שעתיים והעולם היה ממשיך הלאה. אבל יש קורונה, פתאום סדרי העדיפויות משתנים והטירוף של עולם הכדורגל נראה לרבים מוזר.
הכדורגל העולמי איבד את זה לחלוטין וברצלונה הפכה לדוגמה הקיצונית לכך. זה לא קרה השבוע, אנחנו נמצאים מזמן בעידן "הכסף הגדול" שהפך כבר ל"כסף דמיוני". 100 מיליון? משיכת כתף, 200 מיליון? נו שוין, 500 מיליון? שיהיה. קיבלנו את זה כעובדה מוגמרת. זה כבר נראה כמו מונופול. לא הביטוי, המשחק עצמו. כסף שאולי קיים ואולי לא קיים. באה הקורונה ונתנה לכדורגל סטירה.
האנשים שמימנו את כל החגיגה הזאת, האוהדים, הופכים לעניים יותר. אצלם המשבר אמיתי והקיצוץ במשכורתם הוא לא מעשרות מיליונים למספר חד-ספרתי של מיליונים כמו אצל כוכבי הכדורגל. כנראה שלא יהיה להם כסף בשנים הקרובות לארבעה סטים של חולצות ב-100 אירו לאחת. חוזי הטלוויזיה גם הם צפויים להצטמק. פתאום מאות המיליונים שנשפכו עלולים לא לחזור לעולם.
עולם הכדורגל זקוק לדיאטה חריפה. וברצלונה כעת חוטפת סטירה על ההתנהלות שלה, ואולי עוד קבוצות יצטרפו אליה. אולי החשיפה של החוזה של מסי היא דבר טוב. היא באה להגיד: חברים, הגזמתם לגמרי. יצאתם מדעתכם. זה רק כדורגל, תתחברו למציאות. 100 מיליון אירו לעונה? 70 מיליון בונוס על "נאמנות"? הכל בסדר שם?
כמו השועל במשל השועל והענבים. ברצלונה לכודה בכרם כשהיא שמנה בלי יכולת לזוז. היא חייבת לצום כמה ימים, לחתוך בבשר החי כדי לצאת מהמשבר הכלכלי הזה שפתאום הפך לאמיתי. פתאום אין אפשרות לכסות את החובות במכירת חולצות. הבועה הענקית התפוצצה. ההתנהלות השערורייתית נחשפה ובסוף זה אולי יועיל לבארסה וגם לקבוצות אחרות.
עכשיו לברצלונה אין אפילו כסף להחתים את אריק גרסיה, בלם צעיר שמסיים חוזה בתום העונה. מרטין בריית'ווייט הוא שחקן סגל לגיטימי, לפני כמה שנים לא היה לו מקום גם בברצלונה ב'. צ'אבי מסרב להגיע כמאמן כי המצב של המועדון רע מאוד. אין לה יכולת להחתים שחקנים בעלי שם שיעזרו למסי להגשים את מטרותיו, אבל לפחות היא מילאה את חשבון הבנק שלו.
מסי כמובן לא אשם, נתנו לו והוא לקח. אין לו שום אחריות, למרות הניסיונות הפתטיים להציגו כרודף בצע. זאת ברצלונה שחטאה בהיבריס וחשבה שהכל יהיה בסדר, היא תפטם את המלך שלה בכסף והוא ימשיך להיות לא אנושי, לכבוש בלי הפסקה, ולקחת תארים גם עם סגלים חלשים. זאת לא אחריותו של מסי לדאוג לעתיד המועדון. הבעיה היא שבמגרש צריכים עוד עשרה שחקנים מלבד הפרעוש, ואת זה בארסה שכחה כשהיא חתמה איתו על החוזה. היא הייתה יכולה לשכנע אותו אולי "להסתפק" ב-70 מיליון אירו או חלילה גם 60 מיליון כדי להבטיח לו חיזוק ראוי שימלא את ארון התארים שלו, אבל היא בחרה בדרך הקלה יותר על מנת לרצות אותו. למרבה האירוניה זה עלול לעלות לה בעזיבה של מסי בטעם חמוץ, אחרי עוד עונה ללא תואר.
ראוי שעולם הכדורגל יסתכל על החוזה המופרך הזה ויעשה חשבון נפש עמוק. מסעות הבזבוזים המטורפים צריכים להיפסק. לפני שהאימפריות יריבו ביניהן שוב על שחקן בן 18 שכבש 10 שערים וירצו לשפוך עליו מאות מיליונים, הן ייזכרו שוב במה שקרה למסי בברצלונה. יש גבול לכל שיגעון.
