בדראפט 2013 מינסוטה בחרה במקום ה-26 את הגארד/פורוורד אנדרה רוברסון מקולורדו, והעבירה אותו מיד לאוקלהומה סיטי. אלו היו שנות השיא של הת'אנדר, עם סקוט ברוקס כמאמן, והסופרסטארים קווין דוראנט וראסל ווסטברוק על הפרקט, אבל שנה קודם לכן ג'יימס הארדן עזב ליוסטון והקבוצה שהפסידה למיאמי בגמר הפלייאוף ב-2012 עדיין חיפשה תוספות לסגל שיהפכו אותה לטובה יותר.
במהלך עונתו הראשונה רוברסון נכנס ויצא מהחמישייה, ובהמשך קיבל מקום קבוע בהרכב הפותח. למרות העמדה שלו, הוא לא היה קלע טוב במיוחד, אבל היה משהו שייחד אותו, והתחדד מאוד במהלך ההופעות של הקבוצה בפלייאוף, במיוחד בסוף עונת 2015/16 אז נתנה פייט אדיר לגולדן סטייט לפני שהפסידה ב-7 משחקים בגמר המערב – הוא היה הדבק ההגנתי של הת'אנדר.
רוברסון קיבל את הכוכבים של היריבות, הוציא אותם מאיפוס ושיגע אותם לחלוטין. הוא היה אגרסיבי מאוד, התבלט כריבאונדר מעולה, ולמרות שלא היה מעורב בהתקפה יותר מדי (וגם כאשר זרק, נחשב לקלע שלשות בעייתי), הוא תפס מקום של כבוד באחת הקבוצות הטובות בליגה באותה תקופה והיה מוערך מאוד במועדון ובליגה.
תגידו, זה לא מזכיר לכם מישהו? יש פה דז'ה-וו מעניין. המאמן אותו מאמן, ווסטברוק אותו ווסטברוק, אבל אנחנו בוושינגטון במקום באוקלהומה. וושינגטון מתחממת לקראת סיום העונה, ועם חמישה ניצחונות רצופים עושה מאמץ אדיר להשיג כרטיס לפלייאוף ולמחוק את כל מה שקרה ברגעים הקשים בפתיחה – ואבדיה יכול להיות הרוברסון של הוויזארדס. בשנת הרוקי, זה מודל לא רע בכלל לשאוף אליו.
בעונת השיא שלו בת'אנדר רוברסון עמד על 6.6 ו-5.1 ריבאונדים, אבדיה כרגע עם 6.3 ו-4.9. הישראלי גם מצא מחדש את מקומו בחמישייה בזכות ההגנה ומקבל עליה מחמאות. רוברסון קלע 31.1 אחוז משלוש בשיאו, אבדיה 31.5. אסיסטים? הממוצע הטוב ביותר של רוברסון היה 1.2, בול כמו אבדיה.
ישנם שלושה הבדלים חשובים: אוקלהומה סיטי של אז הייתה מועמדת לאליפות עם סגל חזק הרבה יותר, אבדיה גבוה מרוברסון (2.06 מ' לעומת 2.01) ומשחק בעמדה 3 בעוד שרוברסון שיחק בעמדה 2, והכי חשוב – לאבדיה יש כישרון גולמי גדול יותר. כל המספרים הנוכחיים הם בעונת הרוקי, בעוד רוברסון צבר ניסיון בליגה לפני שהגיע אליהם. אבל העיקרון הוא משהו שקשה להתעלם ממנו: נכון לעכשיו, בשביל להטביע חותם ראשוני בליגה, יכול להיות שווסטברוק וברוקס צריכים תואם רוברסון מאותם ימים, והפעם הוא ישראלי.
אנחנו נמצאים בתקופה שונה מאוד עבור הוויזארדס. רצף משחקים שכלל ברובו יריבות חלשות, לצד התייצבות מעט יותר ברורה של הרוטציה והחמישייה, נתנו לקבוצה מומנטום אדיר. אבדיה קיבל בהבנה את הירידה לספסל, חיכה להזדמנות, ובתקופת מכת הפציעות השנייה – זו שהשביתה את אספקת הנקודות של בראדלי ביל ודאוויס ברטאנס (האיש מנסה יותר זריקות מאחות בסטאז' במתחם חיסוני קורונה) – חזר לחמישייה בשקט נפשי מלא והראה לברוקס שבסופו של דבר, אפשר לסמוך עליו.
זה התחיל מול דטרויט בערב פסח. משחק לפני כן אבדיה הסתבך בעבירות ושיחק רק 11 דקות, אבל נגד הפיסטונס הוקפץ לחמישייה ולא יצא ממנה מאז, כשהחברים דואגים מהרגע הראשון שייגע יותר בכדור. נכון, מי שצופה בוושינגטון בקביעות יודע שעדיין יש דקות ארוכות בהן הוא לא מעורב בהתקפה, אבל זה לא נעלם מהעיניים של איש. כבר קרה שבשבוע החולף לא הגיע אליו כדור במחצית הראשונה, ואז השנייה נפתחה כשביל דואג להעביר אליו. יש איזון עדין בין כל השחקנים, ורצון אמיתי לתת לו את המקום שלו.
נקודת המפנה השנייה הייתה במשחק שלאחר מכן, הניצחון על אינדיאנה. זה היה משחק הבכורה של צ'נדלר האצ'יסון שהגיע בטרייד משיקגו, אולי השחקן היחיד בסגל שמסוגל לשחק כ-3 אמיתי פרט לאבדיה. האצ'יסון קלע 18 נקודות מהספסל בהופעה דינמית ומעולה, כשבעיקר בלטה בה התנועה הבלתי פוסקת שלו לסל כדי לקבל כדורים.
הדברים השתנו מאוד אצל אבדיה מאז. זה היה כאילו האצ'יסון פתח לו את העיניים. זה לא קורה מספיק עדיין, אבל בהתקפות רבות אבדיה מחפש בתזוזות קטנות ובקשר עין עם מוביל הכדור את החיתוך לסל, ומקבל הרבה יותר מסירות במצבים כאלה. הוא גם התאים את עצמו אחרי שבתחילת העונה היה נחסם ומחטיא לא מעט בצבע, ובוחר זריקות טובות יותר מתחת לסל – לא שחרור מיידי, אלא הטעיה של היריב (כמו שראינו במשחק האחרון מול אוקלהומה סיטי) וזוויות טובות יותר לליי-אפ. בינתיים האצ'יסון נתן כמה משחקים מחפירים, בהם נראה כמו שחקן שכונתי מאוד שלוקה בקבלת ההחלטות, והוטס מחוץ לרוטציה. אפילו איזק בונגה המיובש עולה לפניו. רק שהמשמעות של ההופעה האחת החזקה שלו הייתה רצינית עבור אבדיה.
זו הייתה גיחה קטנה לצד ההתקפי. אבדיה צריך להמשיך לחשוב הגנה, הגנה, הגנה. זו הסיבה שיש לו קרדיט גדול למרות הופעות כמו ה-0 מ-6 משלוש במשחק האחרון. הוא עושה את זה עם דברים בולטים, כמו בהופעה נגד דטרויט השבוע שסחטה מחמאות, ובדברים הקטנים. תבחנו את אבדיה מקרוב במשחקים שונים, ושימו לב למשהו מעניין: הוא כמעט לא מסתכל על הסל בזמן זריקות של היריבה. הוא תמיד עם הגב לטבעת, עושה בוקס-אאוט או שומר שלא יגיע שחקן תוקף לריבאונד.
גם העבירות כבר לא מפחידות אותו. הוא עדיין מבצע יותר מדי ויורד מהר לספסל בגלל זה במשחקים מסוימים, אבל זה לא משנה את הסגנון. לפני כשבוע וחצי, בניצחון הענק ביוטה, ראו זאת נפלא: אבדיה ביצע שתי עבירות מהירות והוחלף; כשחזר ברבע השלישי ביצע מיד את השלישית ויצא; וכשפתח את המחצית השנייה הוא עלה טעון במיוחד, ושיתק במשך כמה דקות את ג'ו אינגלס. הוא ישב על הווריד של הסקורר ששיחק פעם במכבי ת"א, ובמהלך אחד רדף אחריו בנחישות במשך שניות ארוכות לפני שחסם אותו בעוצמה. כל הספסל של וושינגטון היה באוויר. מעט לאחר מכן הוא נאלץ לעצור את אינגלס במתפרצת בעבירה, הוחלף ולא חזר לשחק. רק 10 דקות, אבל חלקן היו איכות מזוקקת של מה שאבדיה נותן לקבוצה.
אתם צודקים בכל מה שתגידו: שלפעמים הוא שעיר לעזאזל בדקות קשות ושקל יותר להחליף אותו מאשר שחקנים אחרים; שלא מוסרים לו כמות ראויה של כדורים; שהוא מוכרח להתחיל ליישר את האחוזים משלוש. אבל אל תשכחו לרגע שזו עונת רוקי, ויש כ"כ התאמות לעשות במהלכה וצורך לתפוס את העין של אנשי המקצוע. והשבועות האחרונים הציבו את אבדיה בעמדה מצוינת. הוא יכול ללמוד הרבה מרוברסון, רק לא את הפיניש: בגיל 29, הוא לא מצא העונה קבוצה... זה לא אמור לקרות לדני.
המספר הנוסף: 6
אבדיה סיים בחודש האחרון שני משחקים עם שש עבירות. למה זה נתון חיובי במידה מסוימת? כי זה מוכיח שברוקס מעריך את התרומה של אבדיה לקבוצה, ובמקרים מסוימים מעדיף לקחת סיכון בדקות הסיום כשאבדיה עם 5-4 עבירות, ולתת לו להישאר על הפרקט בזכות ההגנה.
ציוץ
"דני אבדיה שיחק הגנת בידוד גדולה על ד'ארון פוקס וטייריס האליברטון. קראו שוב את השמות האלה, זו לא משימה קלה"
קווינטון מאיו מתלהב מהיכולת של הישראלי מול סקרמנטו
ציטוט
"אבדיה מזכיר לכולם מדוע לרוקיז מגיעים סבלנות וזמן להתפתח"
חשבון הטוויטר "וויזארדס ליד" אוהב מה שהוא רואה
