איזה שבוע עבר על משה חוגג, איזו שנה עוברת עליו. אחרי שראה את השחקנים שלו שוב "עושים במכנסיים" על הבמה המרכזית, במשחק שהיווה תירוץ לשנה שלמה של סבל תחת רוני לוי (הכל בשביל להגיע לאירופה ולהפסיד לטאוטה), לחוגג נמאס להיות האיש הנחמד.
תחשבו שיש לכם עסק שהשקעתם בו מיליונים, החלפתם תשתיות, בניתם מודל מנצח - ואז אתם רואים איך המתחרה האלבני ממול עם עשירית תקציב מצליח לעקוף אתכם במכירות, רק בגלל שהעובדים שלו חרוצים יותר. אז הוא ישב במטוס מאלבניה עצבני וכמעט אכל את המושב, וחשב, ותיכנן, ונחת, והחליט - עד כאן.
רוני לוי סולק (עתידות: קדנציה רביעית כבר לא תהיה פה), וגם בניון שייך לנחלת העבר - ובדרכו והתפטרותו הוכיח שוב שהאגו שלו חשוב לו יותר מעתיד בית"ר. ואיזה סוויץ' בדעת הקהל, עד כדי הודעה רשמית שהוציאה בית"ר בניסיון לרכך את זעם האוהדים כלפיו. וכך קרה שדראפיץ'&ברדה, שנקראו להציל את המולדת. ייתכן שגיא לוי/בלבול יגיעו, אבל בתחושה שלי האופציה של הצמד הנתנייתי ריאלית יותר.
הצמד יתקבל באהבה גדולה בבית וגן, מה שיקל עליהם לפחות בתחילת הדרך - עד ההפסד הראשון. הקהל לא יגלה סבלנות וירצה לראות תוצאות ומיד - אבל צריך להיות ריאליים - את מה שרוני לוי "בנה" בשנה אחת, אי אפשר "להרוס" בשבועיים. זה ייקח קצת יותר משני אימונים, אבל זה בלתי נמנע. הקבוצה תצטרך להסתגל לסגנון חדש, התקפי יותר, אחרי שגם לחוגג נמאס מהכדורגל ההגנתי שסימל את בית"ר בשנה האחרונה. בינתיים מה שחשוב זה לנצל את הפגרה, לאסוף כמה שיותר נקודות מיד אחריה, ולצבור ביטחון לקראת המשך העונה.
הצוות החדש יתמודד עם משימות לא פשוטות: לשחרר את הלחץ מהשחקנים ולגרום להם להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל שקיים בהם; לחזק את הזהות בין הקהל לקבוצה; לנסות להפוך את השחקנים מאוסף שכירי חרב ליחידה אחת על המגרש; ובעיקר לחפות על הבעיות המקצועיות והחוסר בחלוץ רחבה מוכח (עד שפלייטר יהיה כזה, אינשאללה) במשחק לחימה חסר פשרות והרבה התלהבות.
בקדנציה הראשונה של דראפיץ' בבית"ר הוא התקבל בבוז גדול על ידי הקהל, שהתרגז מצירופו של המאמן האלמוני יחסית שהגיע מבית"ר ת"א. אלא שהכימיה הייתה מצוינת והמינוי התגלה כסיפור הצלחה. בית"ר בהדרכתו נראתה טוב על המגרש, שיחקה כדורגל שמח ושילבה צעירים - כאשר זכור במיוחד האמון שנתן בזמנו בדוד קלטינס (מישהו אמר אביאל זרגרי?), כולל הקפצה להרכב במשחק העונה נגד מכבי ת"א. זה היה מהלך שהתגלה כהברקה, כשהקשר הצעיר ניצח על הקישור ויחד עם ניקיטה רוקאביצה הנפלא הפתיע את האלופה דאז (וגם היום).
אפרופו רוקאביצה, כואב הלב לחשוב שהוא היה צריך להיות בבית"ר היום, אלמלא מכר אותו אלי טביב ("המנהל המקצועי המהולל") למכבי חיפה עבור 400 אלף דולר. אבל אם ניכנס לפינה של "איפה בית"ר הייתה אם לא הייתה מוכרת את...", מי יודע איפה נגמור?
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
