בזמן שהקבוצות הגדולות ביורוליג מתכוננות לדבר האמיתי, הפלייאוף שמגיע אחרי 34 משחקים מתישים וברובם נטולי קהל ואווירה, אתמול בסנט פטרסבורג ירד המסך על העונה האירופית המחרידה של מכבי ת"א, מהחלשות שידעה הקבוצה במפעל המוביל הזה.
למרות שהעונה שעברה הופסקה שישה משחקים לסיומה, אי אפשר שלא להישאר המומים מההבדל במספרים. המאזן עמד על 9:19, פלוס הבטחה מוקדמת של כרטיס לפלייאוף פלוס בונוס של סיכוי לא רע להשגת הביתיות בסדרה שהסתמנה מול צסק"א מוסקבה. את העונה הזו מכבי סיימה עם 14 ניצחונות ו-20 הפסדים, כשכבר לפני מחזורים רבים הפלייאוף הפך למועדון שאין לצהובים אפשרות להיכנס אליו. הנה עוד הבדל: 1:13 במנורה מבטחים ב-2019/20, לעומת 8:9 העונה! זה פער שקשה בכלל לתאר.
אפשר לסכם את המצב דרך שלושת המשחקים בשבוע האחרון, שהציגו את התמונה המכוערת במלואה: הפסד ביתי לווילרבאן, קבוצה שאיבדה סיכוי אבל הכדורסל שלה חכם יותר, ניצחון ב-30 הפרש על חימקי מוסקבה שלא קשורה למעמד הזה, ואין שום סיבה לחגוג ולחלק מחמאות נטולות פרופורציה אחרי מפגש נגדה כפי שקרה (לא בטוח שהייתה מנצחת את כל קבוצות הליגה השנייה בישראל), ואז עוד תבוסה, אחרונה לקינוח, מול קבוצת כדורסל אמיתית בדמות זניט סנט פטרסבורג. דאבל עונתי על ברצלונה? שאראס ימשיך להיאבק על התואר, מכבי על אליפות וגביע בארץ.
הכישלון של יאניס
אפשר להתמקד בנקודה של ההפסדים הצמודים ששברו את הקבוצה והוציאו אותה מהמאבק, ובאו בניגוד לאותם ניצחונות של העונה שעברה שהיה בהם יותר מקמצוץ של מזל, אבל זה יהיה מיותר – בגלל שהצלחה של מכבי הייתה נוגדת את המציאות הספורטיבית – מה גם שההפסדים ברגעי ההכרעה לימדו על המחסור באיכות ובאופציות במכבי. האינדיקציה האמיתית לשינוי היא מה שכולם רואים, ואף תירוץ לא יכול להסביר – בשנה שעברה הוביל יאניס ספרופולוס את שחקניו להצגת כדורסל שמח ותכליתי. הוא החזיר לקבוצה את הסמל שלה מהעבר - המלחמה. כל זה נעלם העונה.
יש למאמן היווני חלק גדול יותר בכישלון מאשר לשחקנים. מכבי לא נראתה מאומנת בהרבה. לא אחת התקשרו אליי אוהדים שרופים אחרי משחקים ושאלו: "אתה יכול להגיד לנו מה הם עושים באמונים?!". והוא? עייפות, היעדר קהל, קורונה, פציעות. כל הסבר קלוש שבעולם. בינתיים, ברוב המקרים נראה היה שבא עם חילופים ותוכנית משחק מהבית ולא ידע להגיב.
התעלומה של סקוטי
כאשר סקוטי ווילבקין הוחתם, אחרי שכיכב אצל דייויד בלאט בדרושפאקה הטורקית והוביל אותה לזכייה ביורוקאפ, הוא נחשב עבור הצהובים כהשקעה בטוחה, כמי שיוכל להוביל את הקבוצה רחוק באירופה. מהרגע הראשון הוא נראה כמו מכונת סלים, והעונה שעברה הייתה מרשימה בכל קנה מידה. אז איך מסבירים את מה שקרה לו העונה? יותר מדי נפילות. אז מה, סקוטי כבר לא קלע מחונן? הוא שכח לשחק? זו אשמתו שכאשר הוא קולע הרבה הקבוצה מפסידה? הבעיה היא התפקיד שלו ומי שסביבו.
תנועות הגוף של ווילבקין אומרות הכל. האיש מתוסכל בצורה נוראית. זה אחד המשברים הגדולים והארוכים שהיו אי פעם לשחקן בקבוצה. במכבי בנו עליו כרכז, אבל הוא רחוק מלהיות כזה. כאשר הוא וטיילר דורסי יחד על המשטח, צריך שני כדורים. הוא גם לא המנהיג שמכבי קיוותה שיהיה, זה לא מי שהוא. התרת החוזה? אל תפסלו את האפשרות. זה עשוי עוד לעזור לשני הצדדים.
אבל כאמור, כל הדברים הללו נפלו על ווילבקין בבת אחת. ברור שהוא לא נקי – הוא משחק לעתים קרובות באנוכיות ויכולת הקליעה שלו ירדה – אבל במכבי דרשו ממנו השנה להיות הכוכב, המנהיג, השחקן המוביל והקלע המצטיין, הכל ביחד. לא היה בסגל מי שיסייע. מכבי ממשיכה לחפש תגליות זולות בשוק השחקנים, "מציאות" בשפה פשוטה, ובחלק גדול מהמקרים ההחתמות לא הוכיחו את עצמן. למערך המקצועי, כולל הסקאוט, אבי אבן יש חלק משמעותי. אם באמת קיים רצון עז לחזור בעונה הבאה לפסגה האירופית, צריך לחשבו גם על ריענון בצוות.
הצרות של כספי
מכבי ת"א קיבלה חזרה את האקס שלה מה-NBA בקול תרועה רמה, אבל להוציא פה ושם דקות בודדות, החיבור המחודש הזה לא הצליח בעקבות גל הפציעות שעבר. נקודת הזכות היחידה היא שמדובר בשחקן היחיד במכבי שמתעלה עם הגב לקיר, כך שהקבוצה לא תוותר עליו בקלות, אבל עם כל הכבוד שמעניקים לכספי במכבי, נשמעים שם גם קולות הקוראות לשחרר אותו ואת החוזה הכבד.
רק מה? ויתור על כספי, שניתן יהיה להצדיק במידה מסוימת בגלל ענייני הכשירות הבלתי נגמרים, יפגע עוד יותר בזהות הישראלית של הקבוצה, שנעלמת מעונה לעונה. מכבי ת"א ויתרה בזמנו על גיא פניני, שחקן נשמה ופייטר שלא היה לה מאז מוטי ארואסטי, וזה עדיין רודף אותה. תראו את הנשמה שהכניס בשחקנים, באוהדים ובהנהלה של הפועל חולון. אפילו המאמן סטפנוס דדאס מושפע ממנו.
הישראלים הם אוויר לנשימה עבור מכבי, במיוחד בליגה אבל לא רק שם. כאשר יובל זוסמן, עוד אחד שהפציעות לא עוזבות אותו, יחזור לפעילות, מכבי תהיה חייבת לקחת אותו כפרויקט ולטפח אותו – אחרת יקרה אחד משני דברים: הוא ייעלם ולא יממש את הפוטנציאל, או שפשוט יעזוב למקום אחר. שמות נוספים שיכולים להיות בסגל הם ים מדר, ג'ייק כהן – שטעות הייתה לוותר עליו, ובקבוצה לא פוסלים את האפשרות להחזירו – ורומן סורקין, הכישרון הגדול של מכבי חיפה. הם יוכלו לשחק לצד דורי סהר שממשיך להתקדם. אבל כאן המעגל נסגר: גם עוז בלייזר הצליח בחיפה ולא השתלב ביורוליג. ישראלים זה לא בשביל לקשט את הסגל, אלא בשביל שיהיו הלב הפועם של המועדון.
המהפכה שמחכה בסגל
מכבי בנתה קבוצה שיכולה להסתדר בזירה המקומית, אבל לא מספיק טובה ואטרקטיבית לליגה מספר 1 באירופה. בשביל לחזור לפלייאוף לראשונה מאז 2014, להיות מה שהייתה בעבר, היא חייבת לבצע מהפכה ולהחליף את רוב הסגל.
הזכרתי כבר כמה שמות אפשריים לחיזוק מכבי, והשאלה היא מי יפנה את מקומו. אחרי עונה כ"כ רעה, יש לא מעט שחקנים שלא הצדיקו את עצמם ונמצאים ברשימה: דורסי, אלייז'ה בראיינט, כריס ג'ונס, אנג'לו קלויארו.
הקרואטים הם דיון מעניין בפני עצמו. קשה להתעלם מהכישרון הברור של אנטה ז'יז'יץ', שפשוט לא ידי ביטוי רוב הזמן. הוא מסוגל לתרום באופן עקבי ולהיות מהשחקנים המובילים בהתקפת הקבוצה – אבל זה תלוי בכדורים שהוא כן או לא מקבל. התצוגה המדהימה מול ברצלונה הראתה ששווה להמשיך איתו, אבל אין בכך טעם אם הקבוצה תשחק בסגנון שלא מחפש אותו. לעומתו, דראגן בנדר לא הוכיח את עצמו. הוא קיבל קרדיט מפה ועד הודעה חדשה, והבליח רק מספר פעמים.
האדישות של ההנהלה
ובשורה התחתונה, מעל הכל מרחף היחס של מקבלי ההחלטות. מכת הפציעות וכמות ההפסדים היו גורמים בעבר לרעידת אדמה במערכת, אבל כל מה שקרה העונה באירופה עבר בשקט, כאילו לא קרה כלום. כבר בשלב מוקדם הבוסים שידרו שמדובר בעונה גמורה, ושאין מה לדאוג והכל יסתדר. פעם אי אפשר היה לדמיין בכלל תגובות כאלה.
המשימה של ההנהלה היא לעבוד בשביל הקהל בעונה הבאה. כדי לשכנע אוהדים לקנות מינויים (הכרחי לאור מצב הקופה המידלדלת), ולא בשביל לצפות בקבוצה בה שחקן אחד נוגע בכדור בכל התקפה והאופי הוא המלצה בלבד, יש צורך בניראות. רק כאשר חברי ההנהלה יתחילו להביע בפומבי אי שביעות רצון, וינסו לדחוף את השחקנים עם הצהרות ואיומים, השחקנים יגיבו ביותר אכפתיות.
המועדון הצהוב יצטרך לשכנע את האוהדים כי הכין תוכנית לבניית קבוצה חזקה וכיפית לצפייה שתשנה בצורה קיצונית את פניה. אם יאניס ימשיך, הוא צריך להחזיר את משחק הריצה, את הדינמיות שהקהל אוהב. האוהדים שהגיעו בשלב מאוחר של השנה קיבלו בלגן מאולתר.
תמה עונת 2020/21 של מכבי ת"א באירופה. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות איתה הוא להכניס מיידית לארכיון. אפשר ללמוד ממנה המון, אבל הרצון העיקרי כרגע הוא בעיקר לשכוח אותה.
