בטורי הקודם ציינתי כמה אנחנו (אוהדי ליברפול) כבר לא יכולים לחכות לתואר הנכסף שנגזל מאיתנו לפני שלושה עשורים. ואני מאמין שגם אוהדים של קבוצות אחרות רוצים לחזור ולראות את קבוצתיהם משחקות.
אז אומנם אנחנו מחכים בכליון עיניים לשובם של הליגות, אבל לפעמים בחיים יד המקרה מפתיעה אותנו. השבוע התקלקל לי הרכב וכך הגעתי למוסך. רצה הגורל וידידה, עולה מברזיל, גם הגיעה לשם לצורך טיפול ברכבה. גם היא חובבת ספורט כמוני, מתאמנת, עושה כושר וכו. כמו שצריך.

כדורעף חופים. יופי של משחקכדורעף חופים. יופי של משחק
כדורעף חופים. יופי של משחק
(צילום: FIVB)

מפה לשם התחלנו לקשקש, והיא סיפרה לי על חבורת אנשים מעולי ברית המועצות לשעבר שמשחקים כדורעף בחוף כל יום שבת בשמונה בבוקר. סבבה. בעברי שיחקתי כמה שנים והיסודות קיימים. ננסה. מקווה שלא ירמזו לי בעדינות שאני לא ברמה.
האמת, ספורט עם כדור תמיד ריגש אותי. שיחקתי בעיקר כדורגל וכדורעף, אבל כשהיה בנמצא גם פינג פונג, כדורסל וטניס. כך שקמתי בשבת די מוקדם והתחלתי לספור את הדקות. פשוט חיכיתי לשעת המשחק.
כשהגעתי, היינו בהתחלה שלושה. אני ה"צבר", הידידה שהיא כאמור עולה מברזיל, ושחקן נוסף עולה כפי שציינתי, מרוסיה. מתחיל להישמע כמו בדיחה. לאט לאט התקבצו להם עוד שחקנים. צעירים בשנות השלושים וארבעים לחייהם, וחברה שכבר נושקים לשישים ואף לשבעים. כבוד! בגלל שהיינו יותר מ־12 חבר'ה (בכול קבוצה שישה), חלק מאיתנו וביניהם אני ישבנו בחוץ וחיכינו שאחת הקבוצות תפסיד וכך נוכל להיכנס למגרש ולהוכיח את עצמנו.
נכנסתי למוד, התרכזתי וניסיתי לפחות בהתחלה להתאמץ ולהשאיר רושם טוב. לא תמיד הצליח. בכל זאת, חוף ים, מציל שמחלק הוראות, צעירות עם בקיני, הראש לא תמיד מרוכז בכדור.
בנוסף, החברה קשוחים, מה לעשות. באים כדי לנצח, גם אם אנחנו לא בליגה. מזל שאני לא מבין רוסית. כן, כמו בכדורגל בשכונה, יש צעקות, ריבים, כעס עצמי ועוד מילים שלפי הבעת הפנים הבנתי מה משמעותן.
לא קל לשחק על חול, תאמינו לי. הרגליים שוקעות, הכדור מתמלא גרגירים, ואם נופלים כדי להציל כדור אובד אז בכלל כל הגוף מתלכלך. ואני הרי צריך להוכיח את עצמי ולהתאמץ.
ככול שנקפו הדקות התחלתי להבין את הדינמיקה. יש שלושה חברה שהם ה"מנחיתים", והמוסר תמיד ייתן להם את הכדור אחרי הקבלה. ישנם כמה שבקושי זזים ורק מנסים ליצור מגע עם הכדור.
במקרה הטוב הם מעיפים אותו לצדדים ובמקרה הרע הכדור פשוט פוגע בהם וניתז לחול. וישנם את הכועסים על כל פעולה לא טובה, גם אם הקבוצה השיגה נקודה.
טוב, אני קצת מגזים כמובן. היה כיף. וגם אם המבוגרים שם לא מדברים כול כך טוב עברית, יצרנו קשר וחיבור. תוסיפו לזה צלמת שבאה לצלם אותם, כמה מנשות השחקנים שבאו לראות ולקשקש בצד וקיבלנו אווירה נהדרת. בסוף עוד קיבלתי מחמאה. מישהו מהם אמר לי שיש לי יסודות טובים ורואים שפעם שיחקתי. השבוע משחקים גם בשישי בגלל החג. מה עוד נבקש? מצאתי "משפחה" לספורט. מי צריך שהליגות בכדורגל יחזרו?
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.