צפו בראיון עם וולטר למון ג'וניור
(צילום: ראובן שוורץ. עריכה: אורן אהרוני)
בגיל 28 מצא את עצמו וולטר למון ג'וניור בסיטואציה שלא הכיר מעולם. כאחד שהיה רגיל מגיל 15 לצאת ולפרנס את עצמו ומשפחתו אחרי שאביו נפטר כשהיה, הוא לא הכניס משכורת לחשבון הבנק שלו במשך חמישה חודשים בעקבות משבר הקורונה. "יש לי תאומות בנות חצי שנה, ובעקבות נגיף הקורונה מצאתי את עצמי ללא עבודה. הייתי חייב למצוא דרך לפרנס אותן", מספר הרכז האמריקאי בראיון ל-ynet.
בדיוק באותו שלב נכנסה הפועל תל אביב לתמונה. המאמן יאניס קסטריטיס והמנהל המקצועי עידן פלדה חיפשו רכז שיהיה המנהיג של האדומים בעונה הקרובה. "זה היה הזמן הכי ארוך שלי בחיים הבוגרים שלי ללא כדורסל ועבודה. אני מודה להפועל ת"א שהוציאה אותי מזה ונתנה לי הזדמנות".
"דריק רוז היה באמצע אימון ולא רציתי להפריע לו"
אם הקורונה לא הייתה מגיעה לחיינו, רוב הסיכויים שלמון ג'וניור לא היה נוחת בהיכל קבוצת שלמה. הפעם האחרונה שבה שיחק באירופה הייתה לפני ארבע שנים כשלבש את המדים של רתימנו היוונית. קודם לכן גם שיחק גם בליגה ההונגרית, הגרמנית והטורקית. מאז הוא חזר לארה"ב ועשה הכל כדי להגשים את החלום הגדול שלו - לשחק ב-NBA.
הגשמת החלום עברה בדרך הקשה ביותר מבחינתו דרך מחנות אימון בליגה הטובה בעולם וניפויים רגע לפני פתיחות של עונות, השתייכות לקבוצות בליגת הפיתוח האפורה עד שלבסוף הוא הצליח להשתחל לניו אורלינס פליקנס בזכות חוזה קצר ל-10 ימים.
לצערו הפליקנס לא התרשמו, הוא שוחרר אבל לא ויתר על ההשתלבות ב-NBA. בדצמבר 2018 חתם בווינדי סיטי, קבוצת הבת של שיקגו בולס, הרשים בה מאוד והבולס החליטו לצרפו במרץ 2019 בעקבו מכת פציעות שהייתה להם. לצ'אנס הזה למון ג'וניור לא נתן לחמוק מידיו. בשישה משחקים עד תום העונה בקבוצה מעיר מגוריו הוא סיפק מספרים מצוינים - בטח לשחקן שמגיע פתאום מליגת הפיתוח - 14.3 נקודות, 5 אסיסטים ו-4.5 ריבאונדים ב-27.8 דקות.
"להיות משיקגו ולשחק בסוף עבור הבולס עם כל ההיסטוריה של המועדון בעידן מייקל ג'ורדן, זה משהו מדהים. תוסיף לזה את העובדה שגיבור הילדות שלי הוא דריק רוז, שגם כיכב בשיקגו, ובכלל זו הרגשה מדהימה. רק ללבוש את הגופייה של הקבוצה היה משהו שקשה להסביר אותו", מספר למון ג'וניור. רוז הוא אחת הסיבות לכך שהשחקן החדש של הפועל ת"א החליט ללבוש את הגופייה מספר 25. "בפעם הראשונה ראיתי אותו כשהייתי בכיתה ח' והוא היה לקראת סיום התיכון. צפיתי בו משחק ואמרתי 'מי זה השחקן המדהים הזה?' אני מנסה לשחק באותו סגנון שלו, וגם רואים את זה. אני שמאלי, אז הוספתי גם כמה דברים משלי".
שוחחתם פעם?
"פגשתי את דריק כמה פעם, אבל לא ממש דיברנו כי אנחנו לא מכירים אישית. רק אמרנו שלום אחד לשני והמשכנו. הוא היה באמצע אימון אישי ולא רציתי להפריע לו".
בטרום עונת 2019/20 הוא נכלל בסגל של אינדיאה פייסרס, ואף חתם על חוזה, אבל שוב זה קרה לו וימים לפני פתיחת הליגה קבוצתו של נייט מקמילן ניפתה אותו מהסגל, אז למון ג'וניור חזר לליגת הפיתוח. משבר הקורונה תפס אותו, בדיוק כמו את כל העולם, לא מוכן עם תאומות בנות חודש בלבד וההבנה שהוא צריך לעשות הכל כדי להגן עליהן. "לא הבאתי אותן איתי לישראל כי אני מפחד", מודה למון ג'וניור. "המערכת החיסונית שלהן עוד לא חזקה מספיק, אז אני מעדיף שהן יהיו מוגנות בארצות הברית יחד עם אימא שלהן".
אבל בכל זאת עזבת אותן, לא קשה לך?
"הייתי חייב לפרנס אותן, זה מחיר מסוים שאני משלם אבל אין לי ברירה, המשפחה שלי צריכה לחיות בכבוד. בעקבות הקורונה והחשש מהמחלה אין לי רצון לצאת יותר מדי מהבית. אני במקסימום נוסע לאולם, לסופר-מרקט לקנות מצרכים וחוזר לדירה שלי. זה סגנון החיים שלי".
תודה לאקס חולון
עבור למון ג'וניור זו הפעם הראשונה בישראל, הוא אמנם שמע על המדינה כששיחק באירופה אך מעולם לא ביקר בה. את ההחלטה הסופית לחתום בהפועל ת"א הוא זוקף לזכות אקס הפועל חולון, דקוואן ג'ונס: "אנחנו מכירים מליגת הפיתוח, שיחקנו באותה קבוצה. הוא אמר לי שישראל זו מדינה נחמדה ושהכדורסל כאן טוב וקשוח. הוא תיאר לי את המקום כדומה מאוד לארצות הברית והוא לא טעה. דווקאן סיפר שמחוץ ל-NBA, הליגה הישראלית ובכלל המדינה כאן היא המקום הכי טוב עבורי".
ללמון ג'וניור ייקח עוד זמן להתרגל בחזרה לסגנון המשחק האירופי בכלל והישראלי בפרט. בשני משחקי האימון הראשונים של האדומים מול הפועל ירושלים הוא לא הצליח לבוא לידי ביטוי, אבל בזה האחרון מול הפועל חולון הוא כבר נראה הרבה יותר טוב עם 15 נקודות. בקבוצה לא מתרגשים מכך שהשחקן אולי הכי חשוב בסגל שלהם עדיין לא עד הסוף בעניינים, וגם הוא רגוע: "ייקח לי זמן להסתגל, אבל אני יודע מי אני - תחרותי ולא אוהב שמנצחים אותי, אז אני מאמין שזה יקרה מהר. מצד שני לא שיחקתי באירופה כבר ארבע שנים, אז אני צריך לשוב ולהבין את סגנון המשחק. מה שאני יכול להגיד בינתיים זה שב-NBA יש יותר ריווח על הפרקט, אבל בסוף זה לא משהו שאני לא יכול לעמוד בו", מסביר למון ג'וניור.
למון ג'וניור עשה לעצמו שם של שחקן קשוח, ובזמן הקצר שלו ב-NBA הספיק אפילו להתעמת פעם אחת עם כוכב האלופה היוצאת טורונטו, קייל לאורי. כשהוא נשאל על כך, רכז הפועל ת"א צוחק ומסביר כי זה מי שהוא, ושאוהדי הפועל ת"א צפויים לראות את אותו האופי גם בהיכל קבוצת שלמה. "אשחק באותה קשיחות גם כאן בישראל. אני לא יכול לזייף את זה. יש שחקנים שכן מנסים לזייף אבל רואים את זה עליהם".
"מהמקום שבו גדלתי אם תזייף את זה המצב שלך לא יהיה טוב. יש כאלה שחושבים שאני 'מקרה ראש קשה', אבל עובדה שמחוץ למגרש אני בחור רגוע ושקט. ברגע שאני עולה על הפרקט, אפילו באימון, אני כל כך תחרותי ואין לי חברים. ככה תמיד שיחקתי ולא משנה אם אני בישראל או ב-NBA".
מה המטרות שהצבת לעצמך העונה?
"מבחינה אישית לשוב ליכולת שלי מלפני הקורונה, ובקטע הקבוצתי אני רוצה להיות המנהיג של הפועל ת"א, נולדתי מנהיג. אני מאוד קולני ויש לנו חבר'ה צעירים בקבוצה שצריכים מישהו כמוני. החלום והמטרה שלי נשארו להיות חלק מה-NBA. לא אנוח עד שהגיע לשם באופן סופי. אני מאמין שזה שאני כרגע בהפועל ת"א זה חלק מהמסע שלי בחזרה ל-NBA. אני לוקח את הדברים יום אחרי יום".
עד שישוב לליגה הטובה בעולם ללמון ג'וניור יש משימה חשובה כבר מחר (רביעי, 16:30) והיא להוביל את הפועל תל אביב לניצחון מול באקן ברס בפיינל פור מוקדמות העלייה לשלב הבתים של ליגת האלופות בניקוסיה. אם האדומים אכן יעברו את הדנים הם ייפגשו בעוד יומיים את המנצחת במפגש המקביל בין אנוויל הפולנית למונס הבלגית – בקרב ישיר על ההעפלה למפעל של פיב"א.
"עכשיו כשאני אבא מה שחשוב לי זה רק לעזור למשפחה שלי ולפרנס אותם. אני מבין את כל המחאה שיש כרגע בארה"ב על ההתנהגות של המשטרה כלפי שחורים, אבל אני לא לוקח בה חלק. כשאימא ואבא שלי גידלו אותי הם חיכנו אותי להתרחק מצרות, וזה מה שאני מנסה לעשות. אני מתעסק רק בעניינים שלי, וגם מרחיק את המשפחה שלי מזה".
