(צפו בטריילר של הסרט)
הוויכוח שניטש סביב הסוגיה "מי המציא את הג'אמפ-שוט?" מזכיר לי את הפולמוס "מי ברא את המנה הפופולרית חציל בטחינה?". בשני המקרים רבים טענו או טוענים לכתר, ומתעקשים שהם חתומים על ההמצאה. המומחים והפרשנים התקוטטו במשך זמן רב מי האיש שברא את הג'אמפ-שוט, הזריקה תוך קפיצה באוויר, ושחרור הכדור מאזור המצח עם יד אחת, ששינתה את עולם הכדורסל.
רבים סברו שאף אחד לא המציא את הג'אמפ-שוט ושהיא תמיד הייתה קיימת - חלק מהמשחק. אחדים מהמומחים טענו שהאנק לוסיטי, שכיכב בארה"ב בשנות ה-30 של המאה הקודמת הוא זה שהמציא את הזריקה, אבל הוא עצמו הכחיש את הקביעה הזאת. שמות אחרים שעלו בוויכוח: ג'ון מילר קופר ובלוס סמאולי. אנשי היכל התהילה של הכדורסל החליטו שגלן רוברטס, ששיחק בין השנים 1942-1937, הוא זה שייסד את הזריקה המהפכנית.
"בשנות ה-30 וה-40 התקשורת הייתה שונה - לא הייתה טלוויזיה ולא היו אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות, והמידע הגיע מהעיתונים המקומיים, ולכן אזורים רבים בארה"ב לא ממש תקשרו ביניהם. וכך יצא שלכל אזור בארה"ב היה את האיש שלהם שזורק ג׳אמפ-שוט", מסביר הבמאי ג'ייקוב המילטון, בראיון זום שערכתי איתו השבוע.
המילטון החליט לצאת למסע כדי להחליט סופית למי מגיע לתת קרדיט. עם תום המסע, מבחינתו של המילטון ומבחינתם של כוכבי עבר, מומחים של הענף ושחקני NBA, יש תשובה אחת לשאלה: קני סיילורס, ששלט בשנות ה-40, הוא זה שברא את הג'אמפ שוט, אבל עם השנים נשכח ורק בזקנתו המופלגת, הוא זכה שוב לעדנה.
"המון שחקנים נוספים קפצו וקלעו, אבל זה לא מה שאנחנו מכנים היום ג'אמפ-שוט. אלה היו כל מיני זריקות מוזרות מעל הראש, או הוק שוט, אבל שום דבר מהם לא דמה לג'אמפ-שוט הטהור של קני - זה המודרני המוכר בימינו", מתעקש המילטון. "מבין כל החבר׳ה שמאוזכרים בוויכוח, קני הוא מהבודדים שלקח את הקפיצה שלב אחד קדימה וגם הביא אותה לליגת ה-NBA, שנוסדה ב-1946. לאף אחד חוץ מקני לא הייתה היכולת לכדרר על המגרש, לעצור, לקפוץ ולזרוק את הכדור בשיא התנופה. קני היה חלוץ שהקדים את תקופתו".
איזה הוכחות יש לך שהוא אכן האיש?
"מבין המועמדים אותם בחנו, קני היה זה שצולם הכי הרבה, כולל תיעוד בסרטונים. על מועמדים אחרים יש שמועות, כתבה בעיתון ותיאורים של הקפיצה שלהם - אבל אין באמת הוכחה חותכת האם היא הייתה זהה בדיוק לזו של קני".
אחת ההוכחות לנצחון של סיילורס, שמת ב-2016 בגיל 95, היא תמונה שפורסמה בשעתו במגזין "לייף" וכיום נחשבת למיתולוגית: מדובר בצילום שנלקח במהלך משחק במדיסון סקוור גארדן בניו-יורק בשנת 1946 - סיילורס נראה בו מרחף באוויר בעודו זורק לסל, בעוד שאר השחקנים מקורקעים למגרש. "זאת תמונה שמתארת בצורה מושלמת איך אני מרגיש בכל פעם שאני זורק ג'אמפ שוט", אומר סטף קרי. "קני היה יצירתי על הפרקט, ואני מקווה שככה אנשים רואים אותי כשאני על הפרקט".
המילטון תיעד את מסעו בסרט התיעודי המעניין והנוגע "ג'אמפ-שוט: הסיפור של קני סיילורס", אותו ניתן לראות ב-yes דוקו ולצפות בו בחינם ב- yesVOD. "לפני עשור ראיתי ראיון עם קני באינטרנט", מספר המילטון. "בתור מי שאהב ספורט בילדותו הייתי בהלם שלא שמעתי את השם שלו. הייתי גם המום שמישהו המציא בכלל את הג׳אמפ-שוט. החלטתי לעשות על זה סרט תיעודי. ככל שחקרתי וצללתי לעומק הסיפור, קני שבה אותי. רואים בסרט שלי איזו אישיות גדולה הייתה לקני. קשה היה שלא להתאהב בו. הוא באמת היה אדם טוב לב ונחמד".
אגדת קנת' לויד סיילורס והג'אמפ-שוט התחילה בחווה קטנה בהילסדייל, דרם-מזרח מדינת ויומינג, בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת. "אחי הבכור ואני חיברנו קרש וסל לשבשבת הרוח בחווה והתחלנו לשחק כדורסל", שיחזר סיילורס במהלך צילומי הסרט. "אחי שגובהו היה 1.96 מ' כל הזמן חסם אותי. אני הייתי 1.70 והחסימות שלו תסכלו אותי. ממש נמאס לי, אז החלטתי שאני חייב למצוא דרך לזרוק את הכדור מעליו. איכשהו חשבתי על הרעיון שלפיו אם אני אקפוץ מספיק גבוה עם הכדרור שלי ואביא את הכדור מעל הראש ואזרוק אותו, הכדור אולי ייכנס לסל. הקליעה הזאת הפחידה את אחי והוא אמר שזה טוב ושעליי להשתפר בזריקה הזאת. לא המצאתי את הג'אמפ-שוט בין לילה. שיכללתי את הזריקה במשך שנים והיא הפכה לנשק היחידי שלי".
7,500 דולר לעונה
ב-1939 אימו של קני סיילורס מכרה את החווה, כדי לממן את הלימודים של בנה באוניברסיטת ויומינג. סיילורס זכה עם נבחרת הכדורסל של האוניברסיטה באליפות המכללות של 1943. הוא אף נבחר כשחקן המצטיין ושובץ בנבחרת המכללות הארצית. באותה שנה סיילורס וחבריו לקבוצה בוויומינג יצאו להילחם בקרבות מלחמת העולם השנייה. סיילורס התגייס לנחתים ושירת על משחתת שלחמה בחזית היפנית.
הוא סיים את השירות בדרגת קפטן ועם תום המלחמה פשט את המדים ולבש שוב את מדי הכדורסל. "ב-1946, בגיל 27 הצטרפתי ל-NBA. היו אז רק שמונה קבוצות", סיפר סיילורס. "כיום מרוויחים בליגה מיליונים. אני הרווחתי 7,500 דולר לעונה. וכשהופעתי בפרסומת למיץ שזיפים, הכסף הלך לקבוצה, ואני קיבלתי מלאי של מיץ שזיפים. הקבוצות אז קרסו כלכלית ונאלצתי לעבור כמה קבוצות. לא היה אז שעון זריקות. אף אחד לא מיהר, לא הרימו את הרגלים בהגנה וזרקו בלי לזוז. בגלל הג'אמפ שוט נהגו לשרוק לי עבירת תוקף. המאמנים עלו עלי והורו לשחקנים איך לסחוט ממני עבירה. אז המשכתי לשכלל את הזריקה, כדי להימנע מעבירות. הייתי מאוד מהיר וזריז".
סיילורס גם הוסיף בצחוק - "אני צריך לתבוע את ה-NBA על כך שלא קיבלתי שום דבר על המצאת הג'אמפ-שוט. אילו היה לי עורך דין טוב, הייתי תובע את כולם על 5,000 דולר והייתי מרוויח קצת כסף, לא?".
כיום רואים בסיילורס כוכב שנות ה-40, כשם שקארים עבדול-ג'באר היה גיבור שנות ה-70 ומג'יק ג'ונסון אליל שנות ה-80. למרות זאת הוא נשכח עם השנים, או כפי שאומר אחד המרואיינים בסרט התיעודי של המילטון: "ההיסטוריה איבדה את סיפורו".
"הסיפור של קני לא מוכר מכמה סיבות", מסביר המילטון. "ראשית, הכדורסל לא היה פופולרי אז, כמו שהוא היום. לא הייתה טלוויזיה וכמעט לא היה כיסוי לנושא, כך שלא רבים היו מודעים למשחק ומי היו החלוצים הראשונים. קני גם מעולם לא שיחק עבור קבוצה מצליחה במיוחד, וזה לא סייע להנצחה שלו. כשקני פרש ב-1951, במקום להישאר באור הזרקורים בתור שדרן או כותב הוא החליט לעקור עם משפחתו לאלסקה, בגלל שאשתו מרילין סבלה מאסתמה והרופאים אמרו שהיא צריכה לצאת מהערים הגדולות אפופות העשן והזיהום, ולחפש אחר אוויר צח. קני חי באלסקה 35 שנה, עבד עם בני נוער וקידם את כדורסל הנשים. אף אחד לא עקב אחרי הסיפור שלו".
גם כשסיילורס שב לחיות במחוזות נעוריו בוויומינג, הוא לא טרח לקדם את מעמדו. "קני היה בחור צנוע ולא חיפש אחר כבוד. הוא לא התרברב לגבי היכולות שלו, למרות שזריקת הג׳אמפ-שוט שלו שינתה את פני הכדורסל, את מארז המשחק וגיוונה את המשחק בכל כך הרבה דרכים. כשהמשחק התרכז בזריקות מהחזה - היית חייב להעביר את הכדור מאדם אחד לאחר עד שמישהו היה פנוי לעשות סל. כדי לחסום זריקה כזאת, שמגיעה מהחזה, לא דורש יותר מידי מאמץ. אבל להתעלות על היריב שלך ולזרוק את הכדור מעל הראש שלך - זה כבר הרבה יותר מאתגר. הג'אמפ-שוט שינתה גם את ההגנה. מדובר היה באיום חדש - הקבוצות היו חייבות להגן על המגרש בצורה חדשה לגמרי".
יש הטוענים שזריקות הג'אמפ שוט דווקא שינו לרעה את הכדורסל והיו מאמנים שטענו שזה לא כדורסל. יש לך הסבר?
"העיתונאי ג׳ימי ברסלין פרסם בשנים בהן סיילורס פעל מאמר המדבר על איך הג׳אמפ-שוט הרסה את הכדורסל. כי בזמנו מהות המשחק הייתה העברות והאסטרטגיה התרכזה במציאת פתח להעברה - והקפיצה מאיינת את כל הפן הזה במשחק. פתאום בנאדם אחד יכול לכדרר לאורך המגרש מבלי שיצטרך להעביר את הכדור ולו פעם אחת. כן, קשה להיות חלוץ וקני נאלץ לשאת בעול הזה, אבל הוא הצליח להתגבר על זה ולגונן על הטכניקה שלו. הוא זה שניצח. היו גם מאמנים של הקבוצות בהן שיחק שהתנגדו לגבי הזריקה שלו אבל הוא הוכיח להם שהוא צדק. קני היה גם המכדרר הכי טוב ואף הצטיין בהגנה".
הופתעתי לגלות שסיילורס לא התקבל להיכל התהילה של הכדורסל.
"אני לא יודע למה הוא לא נכלל בהיכל התהילה. הסיפור של קני נקבר במשך תקופה ארוכה. למרות מאמצים מצד אוניברסיטת וויומינג, מאמנים ואנשים שהיו עדים לתרומה של קני, זה לא הסתייע. אני מקווה שעם הזמן, בעזרת כל ההוכחות שאספנו והאנשים שיראו את הסרט שלי, נוכל להכניס את קני להיכל התהילה. לא רק עבור הישגיו כשחקן והמצאת הג׳אמפ שוט, אלא גם עבור תרומתו לספורט הנשים באלסקה - הוא לימד את הבנות לשחק כדורסל על כל המגרש ולא על חצי המגרש, כפי שהותר אז לשחקניות. התרשמתי מאוד מההשפעה שהייתה לו על צעירים ומהדרך שבה הוא השתמש בכדורסל כדי לסייע להם לצמוח ולשפר את עצמם".
"להיכנס להיכל התהילה לא היה הדבר הכי חשוב לקני ואני מבין למה - הוא היה אדם שמח בחלקו, בחייו ובהישגיו, הוא אהב את משפחתו והייתה בו אמונה. אני לא חושב שהוא הרגיש שהוא פספס משהו. יחד עם זאת, זה יהיה משמעותי ויום מרגש עבור כל התומכים של קני אם הוא יוכר בידי היכל התהילה".
קודם כל אבא, אחר כך שחקן כדורסל
המילטון סבור שיש מספר דברים, שאנו יכולים לקחת מהסיפור של סיילורס. "אישית, לקחתי ממנו את עניין מציאת סדר העדיפויות שלך בחיים. לקראת סוף הסרט, אחד מחבריו הקרובים שואל אותו: 'מי הפיינל פור שלך?' וקני חושב לרגע ואומר 'אלוהים, היותי בעל, אבא וחייל בחיל הנחתים האמריקאי'. אם יש לך דירוג כל כך ברור, זה עוזר לך לבנות חיים נפלאים, כפי שהיו לקני. אפשר לטעון שקני הגדיר את משחק הכדורסל המודרני, אבל המשחק מעולם לא הגדיר אותו כאדם"
ברשימת הקרדיטים של מפיקי הסרט אפשר למצוא את סטף קרי, הכוכב הנוכחי של גולדן סטייט ווריורס. "כשהתחלתי להסתכל על השחקנים העכשוויים בניסיון להבין מי מצטיין בקליעות ועם מי כדאי לנו לנסות וליצור קשר כדי להציג את נקודת המבט שלו בסרט - הבחירה הברורה הייתה סטף קרי", מגלה המילטון. "קיוויתי שאוכל לעשות אתו ראיון, אבל לא ציפיתי שהוא יגיד: 'כן, זה מגניב, אבל איך אני יכול להיות יותר מעורב בסרט?'. הסיפור של קני מדבר לסטפן בכל כך הרבה רמות - כדורסל זו הרמה המובנית מאליה, אבל סטף בדומה לקני הוא איש משפחה ואיש מאמין והעבודה של קני מול נוער ונשים מדברת אליו".
המילטון שגדל ביוסטון טקסס והוא אוהד מושבע של יוסטון רוקטס מתוודה שהוא לא שמע על ההישג של דני אבדיה, נציגנו החדש ב-NBA. "הוא נבחר בדראפט במקום תשיעי? זה אדיר. טיילתי הרבה בתקופה האחרונה כך שלא התעדכני בתוצאות הדראפט, אבל זה שדני נבחר על ידי וושינגטון וויזארדס, זה דבר מגניב. האמת אני לא יודע הרבה על כדורסל ישראלי. אני יודע רק שאתם אוהדי כדורסל שרופים ושהכדורסל הוא חלק גדול בתרבות הישראלית".
