18 באפריל 2020. ברוקלין, ניו יורק. כ-17 אלף צופים נכנסים בהתרגשות לברקליס סנטר לאחד מאירועי השנה - UFC 249. ברשימת הקרבות של הערב עומד מעל כל השאר אחד הקרבות שהכי מצפים לו בעולם ה-MMA. הקרב המרכזי של הערב על תואר אלוף העולם במשקל קל - חביב נורמגומדוב מול טוני פרגוסון.
לאחר מספר קרבות שיכולים להוות אירוע מרכזי בעצמם, הקהל בניו יורק מתחיל לגעוש למשמע שיר הכניסה של פרגוסון, וכבר מתחיל באמת להשתגע כאשר זה של נורמגומדוב מתנגן ברחבי האולם. כעת, כשהקהל כולו כבר להוט לראות דם על הקנבס, עולה ברוס באפר ובקולו המוכר מכריז: "גבירותיי ורבותיי, זהו הקרב המרכזי של הערב!" בשלב הזה כבר אין אדם אחד בקהל שיושב. בעוד באפר מציג בפאתוס את הספונסרים לערב, בפינה השמאלית מתהלך לו פרגוסון, מזיז את ראשו מצד לצד, מכה את עצמו בכל איבר בגופו ושולח מבט צמא דם לעברו של האלוף המכהן. ממולו, מכופף על הרצפה ומצביע כלפי מטה, עומד חביב ששולח מבט לצד השני של הזירה כאילו אומר: "אתה הולך להעביר את רוב הקרב עם הגב על הרצפה". השניים נראים מוכנים, הקהל מוכן כבר עשרים דקות, הוראות אחרונות של השופט ואז דינג דינג דינג! השעון המעורר שלי מצלצל ואני מתעורר.

טוני פרגוסוןטוני פרגוסון
טוני פרגוסון
(צילום: getty images)

לאלה מכם שמכירים ואוהבים את ה-UFC ככל הנראה עמדו השערות בגב מהמחשבה על קרב שכזה, ובצדק. הקרב בין חביב לפרגוסון היה אמור להיות אחד המסקרנים והמדממים שראה המתומן של דיינה ווייט, אבל כמו אירועי ספורט רבים ואחרים, הקרב הזה לבסוף לא יצא לפועל בשל הקורונה . אז לאלה מכם שלא מבינים למה הקרב הזה מופיע לחלקינו בחלומות, הנה הסבר קצר על ההתמודדות הכי גדולה שלא קרתה.

הכוח הבלתי ניתן לעצירה

לקרב הזה הגיע פרגוסון כאחד מלוחמי ה-UFC הנחושים והאכזריים ביותר בזירה, עם מאזן של 25 ניצחונות (12 מהם ברצף) ושלושה הפסדים בלבד בקריירה. מדובר על בן אדם שבאמת נראה כאילו נכתב כדמות הרעה באגדה של האחים גרים. את הכינוי שלו, "אל קוקוי", הוא קיבל בגלל הדימיון שלו ל"בוגימן" ההיספני - "קוקו". בקרבות שלו, כשפניו מרוחות בדם, תוכלו להישבע בעצמכם שהכינוי מוצדק.
פרגוסון יהיה הייצוג שלנו לכוח הבלתי ניתן לעצירה, בגלל העובדה הפשוטה שהוא פשוט לא מתעייף. בהצצה זריזה על פניהם של יריביו בסוף הקרבות שלהם, תמצאו חבורה של לוחמי UFC מהמעלה הראשונה, שנראים כאילו זה עתה יצאו מזירה של תאונת דרכים קטלנית. ממולם תמצאו את פרגוסון, מכוסה בדם שלהם, מתנשם קלות ובעיקר מחייך. כאילו יצא לריצה קטנה ביער ובדרך קטף כמה אוכמניות הביתה. וגם אם במקרה היריב שלו הצליח להנחית במהלך הקרב אגרוף מוצלח, או בעיטה לצלע, הכאב של המכה נראה כאילו הוא מזין את השד מאורנג' קאונטי. במהלך פודקאסט עם ג'ו רוגן סיפר איב אדוארדס, לוחם MMA בעצמו, שבעת שהתאמן עם "אל קוקוי", עצמות השוקית שלהם התנגשו בעת ניסיון בעיטה ואדוארדס נותר כאוב ומדדה. פרגוסון, לעומתו, המשיך לקפץ ולתקוף, כאילו כלום לא קרה. מדובר, בצורה הכי אמיתית שיש, במפלצת חסרת מנוח שיצאה מסרט אימה.

החפץ הבלתי ניתן להזזה

מהצד השני של המתומן, חביב הגיע כלוחם ה-UFC הדומיננטי ביותר שראה הענף. 28 ניצחונות לצד 0 הפסדים. לא, זו לא טעות, אל תמהרו לשים את משקפי הראייה שלכם. בקריירה המקצועית שלו ב-MMA, כזו שמתפרשת על פני 12 שנים, נורמגומדוב לא הפסיד ולו קרב אחד. בלי אולי, בלי בטעות. כיום הוא מחזיק ברצף הניצחונות הארוך ביותר בהיסטוריה של הארגון. הנתון הזה היסטורי בכל קנה מידה אפשרי, וכאשר מבינים את טיב הילדות של חביב, הוא הופך לפתע להגיוני.

חביב נורמגומדוב חוגג ניצחוןחביב נורמגומדוב חוגג ניצחון
חביב נורמגומדוב חוגג ניצחון
(צילום: רויטרס)

אני לא יודע מה כל אחד מכם עשה כאשר היה בכיתה ג'. חלקכם שיחקו כדורגל, חלקכם כדורסל, חלקכם אפילו היו בג'ודו. אבל גם הילד הקשוח ביותר בשכבה מעולם לא נלחם בדב. שוב, אין צורך לרוץ ולשים עדשות, קראתם נכון. תחת הדרכתו של אביו, חייל בצבא הסובייטי ומתאבק מגיל צעיר בעצמו, נאבק נורמגומדוב בדב המשפחתי על מנת לשפר את יכולות ההיאבקות שלו. וכאשר אתה מתאבק עם דב כבר בגיל 9, היאבקות עם בני אדם בגיל מאוחר יותר הופכת לנורא קלה. מקרה קלאסי של קשה באימונים, קל בקרב.
את הקרבות מול הדב לקח חביב אל הזירה, מה שהופך אותו במקרה שלנו לחפץ הבלתי ניתן להזזה. השיטה שלו פשוטה להסבר וקשה ליישום - הפלה לרצפה, התשה של היריב בעזרת משקל הגוף, החזקה של הגפיים על מנת למנוע התנגדות ולבסוף אגרופים או הכנעה. בשני המקרים הקורבן של הרוסי כל כך תשוש שהוא לא מסוגל להגן על עצמו. בשני המקרים הקורבן מרגיש כאילו הותקף על ידי דב גריזלי. ביצוע אפקטיבי של שיטה זו דורש רמה על-אנושית של כושר גופני וכוח בלתי נגמר לרתק לרצפה אדם שכל מטרתו בחיים היא לצאת מהמצב אליו הכנסת אותו. אם לשפוט לפי 28 הקרבות של האלוף המוסלמי הראשון ב-UFC, יש לו את כל הנ"ל.
אז למה בעצם ההתמודדות הזו הייתה אמורה להיות גדולה כל כך? כי כאשר אתה שם כוח בלתי ניתן לעצירה מול חפץ בלתי ניתן להזזה אי אפשר לדעת מה יקרה. כי כאשר בצד אחד יש לך לוחם שהתמקצע כל כך בלעייף את היריבים שלו ובצד השני יש לך לוחם שפשוט לא מתעייף, הסוף לא ברור. אם הקרב עובר לקרקע לחביב יש יתרון, אם הקרב נשאר על הרגליים לפרגוסון יש יתרון. אין לדעת איך ייגמר קרב כזה וכעת, גם לא נדע.
הקרב בין ה"בוגימן" לדב מדגסטאן נלקח מאיתנו, כמו כרטיס לוטו זוכה שעף ברוח לתעלת הביוב הקרובה, אך מה שיותר כואב הוא שככל הנראה גם לא נראה את הקרב הזה בקרוב. ביטולו של הקרב בעקבות משבר הקורונה הוא הפעם החמישית בה הקרב הזה מבוטל. שתי פציעות שונות של כל אחד מהלוחמים כבר גרמו בעבר לביטולו, שתוכנן לראשונה עוד ב-2015. חוסר המזל גרם לווייט, נשיא הארגון, להצהיר בתקשורת שהקרב מקולל וככל הנראה לא יקרה בקרוב. בינתיים הספיק פרגוסון כבר להפסיד לג'סטין גייצ'י בקרב החלופי שנקבע לו במאי על התואר הזמני במשקל קל, כך שהקרב הקרוב יהיה בין גייצ'י (האלוף הזמני) לבין נורמגומדוב (האלוף המכהן) על התואר הקבוע. ניצחון של פרגוסון בקרב הקרוב שלו (שעדיין לא נקבע) יכול להעלות אותו בטבלת הטוענים לכתר, מה שיוביל להזדמנות נוספת, בפעם השישית, לקרב שכולם מחכים לו. עם קצת עזרה מאלוהי ה-MMA אולי הפעם הוא גם באמת יתרחש.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.