צפו במכבי ת"א מגדילה את הפער
(צילום: באדיבות צ'רלטון)
כל אחד חוזר אחרת מעצירת החיים שכפה הנגיף. במדינה X פותחים בתי ספר ומבינים שניתן היה לעשות זאת קודם, בזמן שבמדינה Y מאפשרים לצאת מהבית בקטנה ומגלים שמדובר בטעות. בכל מקום זה נראה אחרת, ניסיון החזרה לשגרה הוא אחר. כך גם בין מכבי תל אביב ומכבי חיפה – אותה פגרה, אבל לא אותו יום שאחרי.
במכבי תל אביב עסקים כרגיל. ההגנה, גם בלי איתן טיבי, לא סופגת. אתמול ההגנה הזו גם שברה שיא של הכי הרבה משחקים ללא ספיגה לעונה. ולדימיר איביץ' מפתיע עם מתן חוזז בהרכב, אבל כמובן שהוא מקבל ממנו שער, כמו ברוב הפעמים שאיביץ' מפתיע. כן, הפועל חיפה חילקה מתנות לרוב (בשער הראשון שחקנים בחומה התכופפו ולכן השוער בוריץ' כעס), אבל בלי קשר ליריבה הצהובים שיחקו רגיל, ורגיל שלהם העונה זה מנצח, כמעט תמיד מנצח.
היציבות הזו של מכבי תל אביב, לפני הקורונה וגם במשחק שאחריה, היא הגורם העיקרי ליתרון 9 הנקודות בדרך לעוד אליפות. ויש עוד סיבה לפער, לכך שהמשחק מול מכבי חיפה ביום רביעי לא מגיע כששתי הקבוצות קרובות יותר זו לזו בטבלה. הסיבה הזו היא מכבי חיפה עצמה, זו שהחטא המשולש שלה היה הסיפור המרכזי של ערב הכדורגל פוסט-קורונה.
על החטא הראשון כבר דובר מתחילת העונה והוא חטא בניית הסגל. לאו דווקא איתור השחקנים, הסקאוטינג עצמו, כיוון שפה היה שיפור, אלא יכולת החיבור והבנייה, הרכבת הפאזל. כן, היו הרבה חוסרים במכה אחת, אבל סגל נכון אמור למזער נזקים. מתחילת העונה ברור שאין לנטע לביא מחליף ואז שחררו את מי שאולי היה יכול להיות כזה, ז'אנדו פוקס, ולא הביאו מישהו במקומו. מגן שמאלי בכיר לא הגיע (והיה צריך למרות העונה של סאן מנחם) ואת אוטין השאירו, אבל לא נותנים לו מקום בהרכב גם כשמנחם בחוץ. החטא הזה היה ידוע, הוא פשוט הופיע במלוא הדרו אתמול.
החטא השני שייך נטו למרקו בלבול, כיוון שלמרות ענייני הסגל היה אפשר – סליחה, היה צריך – לעבוד אחרת עם מה שיש. אני לא מדבר על עופרי ארד, שבהחלטה להציב אותו בקישור אפשר למצוא היגיון (ארד יודע לחלץ בעמדה גבוהה, כמו לביא). אני אפילו לא מדבר על רמי גרשון, שנשלח מהיציע, ובלי רצון לבצע פעולות התקפה, להיות מגן שמאלי. החטא מתבטא יותר מכל במיקום של סנטיאהו סלליך.
בלבול הציב את סלליך במרכז הקישור. מה מבקשים משחקן בעמדה כזו? 1. שיעזור לחלץ כדורים, אבל סלליך לא רשם תיקול אחד מוצלח. 2. יצירת מצבים לאחרים, אבל סלליך לא ניסה אפילו לחלק מסירת מפתח אחת. 3. הנעת כדור, אבל סלליך דווקא היה השחקן שאיבד הכי הרבה כדורים במשחק, 13 בסך הכל. איבוד אחד כזה הוביל לשער של מוטי ברשצקי. סיינסברי מסר לסלליך שהיה עם הגב לשער והנגיעה הראשונה שלו בכדור לא הייתה טובה. בואטנג המצוין ניצל זאת, התנפל וחטף.
שיהיה ברור – אין כאן ניסיון להפיל את התיק על סלליך. הוא הרי לא שיחק בעמדה המתאימה לו. היכולות הבולטות של סלליך, או לפחות אלה שבזכותן הוא מרוויח מכדורגל, הן הדריבל והמהירות. הביקורת היא קודם כל כלפי מי שהחליט להציב אותו בעמדה החדשה, וזה בלבול. יש חוסרים? יש גם מספיק דברים לעשות. למשל לשחק עם קשר אמיתי כמו פלקושצ'נקו בעמדה הזאת, או אולי לשנות מערך. רוצה את סלליך בכל הכוח? אין בעיה, לאגף. תשחק 2-4-4, שים את שועה או עוואד בהרכב, וככה גם לא צריך שלושה קשרים באמצע, שאין לך. הפגרה הייתה מספיק ארוכה כדי לחשוב על פתרונות, נכון?
ועכשיו נגיע לחטא השלישי. אחרי שברור ששום דבר לא עובד, שאין הנעת כדור, שהקישור של הפועל תל אביב שולט במשחק, שרואים את אותו איבוד כדור שהוביל לשער, ברור שצריך לשנות, נכון? אז במחצית מתבצע חילוף כפול, אבל דווקא סלליך נשאר באותו מקום. זה מול העיניים, כולם רואים, ולכן החטא הזה הוא לטעמי החמור מכל.
במשחק הקודם מול הפועל תל אביב ניצחה מכבי חיפה 0:5 וניר קלינגר מיהר להסביר אחרי המשחק שהקבוצה שלו שיחקה פתוח מדי. אתמול זו לא הייתה שאלה של פתוח או סגור, כי הפועל פשוט שיחקה טוב, שיחקה נכון. את השליטה במגרש נתנו לה שלושה שחקנים שגילם הממוצע 20. המגן השמאלי דורון ליידנר, בן 18, גבר על ארנסט מאבוקה בכל הזדמנות (מאבוקה סיים את המשחק עם אפס דריבלים מוצלחים). פגרת הקורונה הביאה איתה בעיקר אי-ודאות, אבל הפועל חוזרת ממנה דווקא עם מחשבות טובות לעתיד.
