השכונה
כישלון הסיפוח במכבי חיפה
"בפגישה בין ראשי מכבי חיפה לירדן שועה ונציגו הוחלט בהסכמה הדדית כי עד תום העונה השחקן יזכה לאימונים אישיים במסגרת נפרדת מהקבוצה. בתום עונה זו יוחלט בנוגע לעתידו במועדון". זאת ההודעה הדרמטית ששוחררה לפני שבוע לתקשורת, והייתה המשך ישיר למדיניות בה נקט הבעלים לאורך כל העונה: לא לעצבן את הברדקיסט, שעלה לו יותר מ־6 מיליון שקל (לפני עלות שכרו), ושהתקופה הכי טובה שלו בירוק הייתה בין ה־1 במארס ל־30 במאי. בפגרת הקורונה.
במקביל להודעה הרשמית צוטט בכל אתרי הספורט "גורם במועדון" שמסר: "עבור יענקל'ה שחר התנהלות ומוסר חשובים יותר מכל דבר אחר. הקווים והגבולות מאוד ברורים. הוא יודע לחבק ולהכיל עד גבול מסוים"... מדוע, אם כך, לא נכללו הדברים בהודעת המועדון? למה אפילו אותו "גורם" אנונימי לא אזר אומץ להיחשף ולהזכיר את שם החלוץ שחצה את גבול החיבוקים, ופירק את המועדון ל"גורמים"?
על המוסר וההתנהלות בממלכה של שחר אפשר בהחלט להתווכח, ומספיק להזכיר כמה מאירועי העונה הנוכחית. כשמגן בית"ר ירושלים אנטואן קונט ספג קריאות גזעניות מהיציע הירוק, למשל, בחר פרקליט מכבי חיפה להזכיר דווקא את ההסתבכויות האישיות שלו בצרפת. זה קרה ממש במקביל לפסק הדין בתביעת המיליונים של רפי דהן, שטען אחרי שרובן ראיוס גמר לו את הקריירה כי מכבי חיפה התנערה ממנו. אבל מעל לכל, העסיקה כל העת את כולם תאונת השרשרת עם שועה.
בדצמבר, לאחר עבירת משמעת תורנית, שחר עוד נפגש איתו ואף גייס עבורו מנטור חדש, שהצליח בערך כמו הישן. אחרי הפרת הבידוד במסיבת הקורונה, הבעלים ששרף עליו מיליונים כבר נראה מותש, ולפגישה עם סוכנו של הברדקיסט הגיע בנו. הורדת דרג השיחות הייתה כנראה המשך לפוסט שהעלתה אימו של ירדן בפייסבוק, ובו כתבה: "מי שלא צריך אותך שטוב לו, לא יחפש אותך כשרע לו", ואבא שועה האשים את המאמן: "מרקו הוא אבא לילדים, אז למה הוא לא יודע ללטף כשצריך?"
בשבוע שעבר נסגר המעגל בפינת הליטוף השכונתית. האחיות של בלבול, אתי ומזל, העלו פוסטים משלהן והודיעו כי "לא מגיע למכבי חיפה אדם כמו מרקו". תמה עוד עונה מתישה בקרקס המשפחות של שחר. כל כך הרבה קרובים, וכל כך רחוק ממיץ' גולדהאר.
הביזיון
עפולה, סטרשנוב וחותמת הגומי
לפני שנתיים פסלה “ועדת כשירות” בראשות השופטת בדימוס אסתר דודקביץ’ את מינויו של משה זוארץ ליו”ר ההתאחדות. הדבר היה מנוגד לתקנון, אבל מרכזי מכבי והפועל, כהרגלם, המשיכו לקמבן. הם שינו במהירות את התקנון ובחרו בו שוב. השופטת בדימוס הבינה עם מי יש לה עסק, והתפטרה מתפקידה בוועדה. אב בית הדין של ההתאחדות, אמנון סטרשנוב, שהשתכר 15 אלף שקל בחודש (כולל מע”מ), יישר קו ואף סירב להגיב.
השבוע הגיעה לפתחו שערורייה ספורטיבית של ממש. בני־לוד הודיעה כי נהג האוטובוס שלה אובחן כחולה קורונה, כל שחקניה הוכנסו לבידוד ומשחקיה נדחו. הפועל עפולה, יריבתה במאבק נגד הירידה, פנתה להתאחדות ולמינהלת וביקשה שגם משחקיה יידחו וייערכו במקביל. בספורט, אין יותר הגיוני ועקרוני מזה. משחקי ההכרעה מתחילים לא רק באותו יום ובאותה שעה, אלא דואגים אפילו לתאם את השנייה של שריקת הפתיחה.
אבל העסקנים, שנלחמים למינוי אנשי שלומם, לא מתעסקים בשטויות כמו רוח הספורט. בטח לא כשמדובר בעפולה. ראשי המינהלת וההתאחדות טענו בין השאר כי “מדובר בהשלכות כלכליות אדירות אם תיענה הבקשה, שכן עסקינן גם בזכויות שידור, תביעות בעלי מינויים וכיו”ב”. ברור, לך תתעמת משפטית עם רבבות המנויים של בני־לוד ויריבותיה מתחתית הלאומית, שאינם רשאים להיכנס ליציעים גם ככה.
אבל כבוד השופט סטרשנוב שוב קיבל את עמדת מעסיקיו, ונימק בין השאר כי “מאזן הנוחות – נוכח הנזק שעלול להיגרם אם יינתן צו מניעה להפסקת כל משחקי הפלייאוף התחתון – נוטה בבירור לטובת ההתאחדות והמינהלת”. את מאזן הנוחות של סטרשנוב נעזוב, אבל את מי מעניין בכלל העניין שלשמו התכנסו: רוח הספורט? או בלשון המשפטית: עסקינן בעסקנים.
ועפולה? שיבואו בטענות רק לעצמם. במקום לעתור לממלכת הקומבינה הם יכלו להזעיק בעצמם נהג אוטובוס עם קורונה.
הנמלטת והעבריין
ברקת ובן־זקן משלבים זרועות
שני אנשים עשו השבוע רעש בישיבת מינהלת הליגות – אלונה ברקת וג'קי בן־זקן. הרקע היה המלצה למינוי היועץ המשפטי של מכבי ת"א כדיין בבית הדין של אופ"א, אבל זה ממש לא הסיפור. ברקת, שהודיעה לפני פחות מחודשיים כי היא עוזבת את הפועל באר־שבע, התעקשה להגיע כעבור יומיים לישיבת הנהלת ההתאחדות, ואף נבחרה כחברת המזכירות. הכדורגל והאוהדים בבאר־שבע כבר לא מעניינים אותה, הפוליטיקה והעסקנות מתברר שכן.
שותפה למאבק, בן־זקן, ישב בכלא לאחר שהורשע בשמונה עבירות של השפעה בתרמית על ניירות ערך, בקשירת קשר לביצוע פשע ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. במועדון ספורט אשדוד אין לו שום תפקיד רשמי, אבל האסיר המשוחרר ממשיך לעשות שם ככל העולה על רוחו, ומטיף מוסר לאחרים בעניינים משפטיים. העיקר שהשבוע, בעקבות פרשת הכדורגלנים והקטינות, החליטו חברי המינהלת שכל השחקנים בשתי הליגות הבכירות יעברו "הדרכות בנושא אתיקה ומוסר". עם העבריין מאשדוד הם מסתפקים בדינמיקה קבוצתית.
האבסורד לא היה מושלם אלמלא הייתה זו "ליגת הבורסה לניירות ערך", ע"ש הספונסרית שבן־זקן עבד גם עליה. רק חבל שברקת לא שלחה למאבק המשותף במינהלת את היו"ר החדש שלה בהפועל באר־שבע, מנכ"ל הבורסה איתי בן־זאב, ומנעה ברית היסטורית בין הנוכל למנכ"ל.
התחמנים והשוביניסט
חוגג וזגזגני המינהלת
בעוד ראשי מינהלת הליגות ממשיכים להזדעק נוכח התקהלויות האוהדים, ממשיכים בעלי תפקידים במועדונים להכניס למשחקים את מי שבא להם. למשחק של מכבי חיפה מול הפועל באר־שבע במוצ"ש נכנסו חניכי קורס תקשורת מסחרי, שעם "סגל המרצים" שלו נמנה דובר המארחת דודו בזק. ואחר כך מתפלאים ש"עיתונאים" בחיפה הופכים לדוברים של המועדון.
בהנחיות המפורשות של המינהלת ומשרד הבריאות נאמר במפורש כי מותר להכניס ליציעים רק בעלי תפקידים. אלא שהקורס הנ"ל, מתברר, נערך בשיתוף המינהלת. "מבדיקה מול מכבי חיפה, המועדון אישר לשלושה חניכים להיכנס ליציע העיתונות", נמסר בתגובה מהמינהלת. "הכניסה נעשתה רק לאחר שהחניכים עברו בדיקה רפואית ושמרו על כללי הריחוק". מעניין מה חושבים על זה בעלי המינויים, ששילמו ים כסף ושמרו על כללי הריחוק מהטלוויזיה.
במכבי חיפה הסכימו שהדבר אינו מותר, והוסיפו: "מדובר במכללה שלא מעט מבוגריה משתלבים בעיתונות, כך שההתנסות היא חשובה ולכן לא מעט קבוצות נוטלות חלק בכך. גם אנחנו". בקיצור, יופי של שיעור מעשי לחניכי קורס התקשורת, בנושא: "ניגוד עניינים, בריחה מאחריות והפקרות".
ובינתיים בירושלים ממשיך הבעלים משה חוגג להגיע למשחקים בחברת רעייתו. בחודש שעבר טענו בתגובה מהמינהלת כי "יצא מכתב לכל בעלי הקבוצות, גם לעניין אשתו של חוגג". גם אתמול הם התעקשו: "הוצאנו הנחיה מפורשת, תפנה אליו". אז פניתי, וזו התגובה: "אשתו של משה חוגג היא גם הבעלים של בית"ר ירושלים, כל נכסינו הם במשותף. אני חושב שההערה היא שוביניסטית והזויה. גם היום (אתמול) ענבל חוגג תגיע למשחק".
ההפסד כולו שלה, ושלוש שאלות נותרו עדיין פתוחות: מדוע לפני שנה נרשם משה חוגג כבעל המניות היחיד בחברה, למה שם התאגיד הרשמי הוא "מועדון הכדורגל מ.ח. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ", ולמה באתר של המועדון, תחת הכותרת "בעלים", מופיעים רק שמו ותמונתו של מ.ח? אכן, הזוי ושוביניסטי.
בדיחת העשור
"איל ברקוביץ' מועמד לאימון הנבחרת"
