התחלה והשחלה
עשרה ימים לפני יום הולדתו ה־16 עלה דייגו ארמנדו מראדונה לשחק בארחנטינוס ג'וניורס (שיא שנשבר על-ידי אגוארו), והשחיל לבלם בין הרגליים. כל המדינה באה לחזות בפלא, וגם באימונים האצטדיון היה מפוצץ. דייגו היה יוצא גם בהפסקת המחצית כדי לבדר את הקהל. משם עבר לבוקה תמורת מיליון דולר, סכום עצום באותם ימים וסחף אותה לאליפות. מריבר פלייט הוא לא רצה לשמוע.
חולם בספרדית
ברצלונה רדפה אחריו שנים. אחרי מונדיאל 1982 הוא נחת אצלה כשחקן היקר בעולם - 7.6 מיליון דולר, והאימונים הועברו לערב כדי שהטאלנט יוכל לישון עד הצהריים. הוא סבל מצהבת ומקרסול שבור שנגרם לו ע"י "הקצב מבילבאו", אנדוני גויקוצ'אה, אבל בכל זאת כבש 38 שערים ב־58 משחקים. אקורד הסיום הצורם הגיע בגמר הגביע 1984, אחרי שהוא ו"הקצב" שוב התעמתו וגרמו למהומת ענקית.
נאפולי און
חתונה ממבט ראשון. אנשים יצאו לרחובות ב־1984, וחגגו כשקראו שהוא מגיע. נאפולי, מאיטליה השנייה, זכתה למוחמד עלי משלה כדי לנקום בסנובים הצפוניים. מנהיג הדרום המקופח הבטיח אליפות, והביא לה שתיים על הראש של יובנטוס, מילאן ואינטר העשירות. בינו לבין תושבי נאפולי התפתחה מערכת יחסים שאי אפשר להסביר. "זה הבית שלי", אמר פעם, והם עדיין מתייחסים אליו כבן אובד שמתישהו יחזור.
אות משמיים
אף שחקן בהיסטוריה לא היה דומיננטי כמוהו במונדיאל 1986. אלה לא היו רק ארבעת השערים בשלבי הנוקאאוט, פשוט אי־אפשר היה להוציא לו כדור מהרגל. אילו היו סופרים דריבלים מוצלחים אז, הוא היה מסיים עם מספר ארבע־ספרתי. אה, והיו גם שער "יד האלוהים" שהעלה אותו לרמה שמיימית ובעקבותיו השער היפה בתולדות הטורניר בניצחון 1:2 על אנגליה, בדרך להנפת הגביע.
סם ברקס
עדיין השחקן הטוב בעולם למראית עין, במונדיאל 1990, אך מאחורי הקלעים חיכו הסמים והאלכוהול. ארגנטינה ההגנתית הצליחה לפלס את דרכה לגמר עם כדורגל מכוער, שכל מטרתו להגיע לדו־קרב פנדלים, בלי הרבה עזרה מכוכבה שנראה עצבני ומריר רוב הזמן. למרבה האירוניה, היא הפסידה 1:0 בגמר לגרמניה מפנדל מפוקפק. מראדונה בן ה־30 התפרק מדמעות, הפנים כנראה שזה הסוף, והתחיל לצרוך קוקאין בכמויות מסחריות.
הטריפ ועונשו
גם המאפיה בנאפולי התייחסה אליו כמלך ופינקה אותו בקוקאין. בבדיקות סמים שגרתיות ב־1991 הוא נתפס והורחק לשנה וחצי. המשחק כבר פחות עניין אותו. חצי שנה לפני מונדיאל 1994 הוא ירה לעבר עיתונאים שחיכו מחוץ לביתו, ברובה אוויר. ההתאחדות הארגנטינאית סיפקה לו ולחבריו סמים ממריצים כדי לעלות למונדיאל. החגיגה המטורפת שלו מול יוון העלתה חשד, והוא נבעט מארה"ב אחרי שיצא חיובי בבדיקה.
מלחמת הטיטאנים
היום, כשהברזילאי בקושי מתפקד, הארגנטינאי מרעיף עליו אהבה. בעבר פלה אמר שמראדונה הוא דוגמה רעה לילדים, ודייגו אמר שפלה "איבד את בתוליו לגבר", ושאיירטון סנה יותר אהוב ממנו בברזיל. כשנבחר בשנת 2000 ל"כדורגלן המאה" של פיפ"א לפי בחירת הגולשים, החליט הארגון לתת את הפרס גם לפלה. דייגו הזועם עזב את הטקס מיד אחרי קבלת הפרס, ולא נשאר לנאום של הברזילאי.
קסטרו מודל
מראדונה ביקר את פלה על כך שהוא מעולם לא נקט עמדה עבור אנשים חלשים, בעוד שהוא היה "הכדורגלן של העם", עם קעקוע של צ'ה גווארה. הוא התחבר לאידיאולוגיה הקומוניסטית, ופיתח קשרי ידידות עם רודנים כמו פידל קסטרו מקובה והוגו צ'אבס מוונצואלה, שלכאורה היו אמורים לדאוג לשוויון. הם מצידם קנו אותו במילים יפות ובמתנות, ודי בטוח שהיום הוא מתחרט על כך.
משבר אימון
הוא קיבל את ארגנטינה עם היורש לאו מסי במונדיאל 2010 וגנב את ההצגה כשלא הפסיק לחבק את שחקניו (כולל מספר 10 שלא פגע). כשנשאל בעניין ענה: "אני לא הומו, יש לי חברה". מישל פלאטיני טען ש"ארגנטינה לא מאומנת", וחטף: "כולנו יודעים מה זה צרפתים". זה נגמר ב־0:4 משפיל ברבע הגמר מול גרמניה ותומאס מולר (שמראדונה כינה "מביא כדורים" לפני המונדיאל).
מנהיג אולטראס
במונדיאל ברוסיה 2018 קיבל מראדונה, על פי דיווחים, המון כסף כדי להגיע כצופה למשחקים של ארגנטינה. הוא התנהג כפי שכולם ציפו: תגובות מוחצנות ומוגזמות לשערים, ארגון תפילות למען הנבחרת ביציע, והנפת אצבע משולשת (לא ברור למי) במהלך הניצחון על ניגריה כאחרון האוהדים. אולי כי זה מה שהיה באמת, פטריוט ואוהד שרוף של הנבחרת. מישהו מדמיין את לאו מסי חוגג ככה?
