קצת פחות מחודשיים לאחר שאלונה ברקת הפקידה בידיו של רוני לוי את המפתחות לאימון הפועל באר שבע אפשר להגיד רשמית שימי החסד שלו במועדון נגמרו.
שבעה משחקים קיימה הקבוצה בעידן שלו, לא כולל משחק נוסף אותו ראה מהיציע ולא באמת ניהל: בגביע המדינה נגד מכבי תל אביב. אף אחד במועדון וסביר להניח שגם לוי עצמו לא חשב שלאחר שבעה משחקים תחתיו תציג הקבוצה מאזן עגום כל כך של שלושה הפסדים ושלוש תוצאות תיקו, לצד ניצחון אחד בלבד.
כפועל יוצא מכך כבר בכלל לא בטוח שהתכנון המקורי, שלוי יהיה זה שיאמן את הקבוצה גם בעונה הבאה, יתממש.
ההצלחה פגעה
אבל לפני ששופטים את לוי לחומרה, אסור לשכוח באיזה מצב הוא קיבל את הפועל באר שבע. אמנם זה נראה כבר כמו היסטוריה רחוקה, אבל עד לא מזמן זה היה מועדון ללא בעלים. ההחלטה הדרמטית של אלונה ברקת לפני כשנה לסיים את הפרויקט שלה והבעלות על הקבוצה הכניסה את המועדון לסחרור.
התקציב, ובעיקר שכר השחקנים, צנח בחצי. שחקנים בכירים עזבו ובמקומם לא הגיעו שחקנים מהדרג הגבוה. למרות כל זאת, הצליחה הקבוצה תחת המאמן יוסי אבוקסיס לסיים את העונה שעברה בזכייה בגביע המדינה והכרטיס לאירופה. קמפיין מוקדמות מושלם, תוך ניצול העבודה שבכל שלב נערך משחק אחד בלבד ושלושה מארבעת המשחקים היו בארץ, הצליחה באר שבע לעשות את הבלתי ייאמן והעפילה לשלב הבתים של הליגה האירופית.
מצד אחד הדבר הביא הרבה כבוד, כסף ויוקרה למועדון, אך מצד שני סגל הקבוצה לא הורחב ושודרג בהתאם. הדבר יצר עומס משחקים כמעט בלתי אפשרי לקבוצה עם סגל שחקנים קצר מאוד. מהר מאוד התחילה באר שבע לשלם מחירים קשים על כך בליגה. שחקנים רבים החלו להיפצע ולהיעדר בזה אחר זה, כשגם נגיף הקורונה תרם את שלו והתפרץ בחדר ההלבשה.
כשעוד היה מאמן הקבוצה, לא היסס אבוקסיס להצהיר שהעלייה לליגה האירופית פגעה בבאר שבע והייתה הגורם המכריע בתוצאות הלא טובות בליגה. בסיום הסיבוב הראשון הקבוצה דורגה במקום החמישי, אבל כשהיא במרחק סביר בהחלט של שלוש נקודות בלבד ממכבי תל אביב, שגם היא התמודדה באירופה והתמקמה במקום השני. בבאר שבע קיוו שלאחר שתסתיים החוויה האירופית התוצאות בליגה ישתפרו, אך לא בלבד שזה לא קרה, התוצאות היו אפילו גרועות יותר. כשהחלו דיבורים מאחורי הקלעים על כך שברקת לא ממהרת להציע לאבוקסיס חוזה לעונה הבאה ובמקביל בני יהודה הייתה מוכנה להעניק לו חוזה ארוך טווח בשכר חלומי, שבר המאמן את הכלים והתפטר.
המהלך שלו היה כל כך דרמטי עד שאלונה ברקת החליטה לחזור בכל הכוח למועדון ולחזור להשקיע בו סכומי כסף גבוהים. ברקת בדקה את שוק המאמנים הפנויים ולא התלהבה מההיצע. התוכנית שלה הייתה למנות את אליניב ברדה למאמן עד סוף העונה. ברדה העביר שלושה משחקים והשיג בהם נקודה אחת, כשבתווך ריצה עונש הרחקה והקבוצה ניצחה משחק אחד בלבד אותו אימן מאור מליקסון.
זה הספיק לברדה כדי להודיע בהחלטיות שהוא לא מוכן להמשיך בתפקיד. ברקת נשארה עם הגב לקיר ומבין המאמנים הישראלים שהיא יכלה להביא, היא הלכה על רוני לוי, שהועדף על פני האחרים מכיוון שעדיין נהנה מתדמית של מאמן מצליח, בעיקר הודות לשלוש עונות הבכורה שלו כמאמן ראשי בבוגרים, אז זכה בשלוש אליפויות עם מכבי חיפה. האחרונה שבהן הייתה בשנת 2006.
יש שיטה, אין תוצאות
לוי הגיע להפועל באר שבע בנקודת זמן קשה מאוד מבחינת מצב הקבוצה, שכאמור לא הצליחה להתרומם, אבל הייתה לו גם בעיה אובייקטיבית נוספת. מעבר למכת פציעות, דבר שגם יוסי אבוקסיס סבל ממנו, מתוך שבעת המשחקים אותם הוא ניהל, רק בשלושה מהם הוא נהנה משירותיו של הכוכב הגדול שלו, ז'וזואה.
הפורטוגלי, שאין עוררין על כך שהוא גדול בהרבה על הליגה הישראלית, ריצה עונש הרחקה מארבעה משחקים תחת רוני לוי, זאת בשל התפרעותו לאחר הרחקתו ב-2:2 נגד עירוני קריית שמונה. משחק ההתקפה של באר שבע היה מבוסס על יכולתו של הפורטוגלי ובלעדיו קשה עד בלתי אפשרי לראות אותה כובשת.
בסביבתו של לוי ציינו שהוא מצא קבוצה במצב מנטלי רע מאוד והוא הופתע לגלות שגם הקצב אליו השחקנים הורגלו באימונים לא היה גבוה מספיק. אין ספק שביחס ליכולת שהפגינה הקבוצה בסוף תקופת אבוקסיס וגם תחת ברדה, באר שבע של רוני לוי נראית קבוצה הרבה יותר מאורגנת ושיטתית. אבל מבחינת תוצאות זה לא מנחם אף אחד.
שש נקודות בלבד מתוך 21 אפשריות השיגה באר שבע שלו, שבחישוב מהיר הם 28.5 אחוזי הצלחה בלבד. לשם השוואה, תחת יוסי אבוקסיס בליגה השיגה הקבוצה 27 נקודות מ-51 אפשריות שהם 54 אחוז. כמעט כפול יותר מקצב צבירת הנקודות של לוי. ההפסד ביום שלישי החמיר מאוד את מצבה של הקבוצה, שנמצאת במרחק של עשר נקודות ממ.ס אשדוד שבמקום השלישי המוביל לאירופה.
אירופה, הייתה המטרה המרכזית המוגדרת אותה הציבה ברקת בפני רוני לוי, כשמונה לתפקיד. זה כבר לא יקרה, אלה אם תסיים באר שבע במקום הרביעי ואחת הקבוצות שמעליה תזכה בגביע המדינה. אבל גם המקום הרביעי, שם נמצאת מכבי פתח תקווה, הולך ומתרחק כשהפער כעת עומד על ארבע נקודות.
צריך לזכור שרוני לוי נהנה גם מתמיכה של אוהדי הקבוצה וכן ממגרש ביתי, מה שלא היה כלל לקבוצה בתקופת יוסי אבוקסיס. אז, משחקיה הביתיים נערכו הרחק מהנגב באצטדיון טדי שבירושלים ולא התאפשרה כניסת קהל. תחת לוי, אירחה הקבוצה כבר ארבע פעמים בטוטו-טרנר, פעמיים אפילו עם קהל ביתי, אך בשלושה מהמשחקים היא הפסידה.
וזה אצטדיון שבתקופה הגדולה של המועדון, עונות האליפות, החזיק ברצף בלתי נתפס של משחקים ללא הפסד ביתי בליגה (51). כרגע גם אשדוד, שנחשבת לקבוצה ביתית נהדרת, אבל הרבה פחות בחוץ, לא מתקשה בכלל בטרנר, והניצחון שלה (1:2) באמצע השבוע, הושג בקלילות ואחרי שהייתה עדיפה ברוב הדקות. גם האוהדים ממש לא אהבו לראות את היכולת הזו, ובהפסקה שרקו בוז צורם לשחקנים שלהם.
לוי, ממרום ניסיונו בענף, מבין שבקצב צבירת הנקודות הנוכחי יהיה לברקת קשה לממש את החוזה שלו בבאר שבע לעונה הבאה. לאחר ההפסד לאשדוד השבוע הוא טען שלא צריכים לשפוט אותו בתקופה כל כך קצרה. כעת נשארו לקבוצה עוד שמונה משחקי ליגה שבסיומם הבעלים תקבל את ההכרעה, זאת כמובן בהתאם לתוצאות.
