על הפערים בין המרכז לפריפריה קראנו לא אחת, גם בתחום הספורט. אבל עושה רושם שהסיפור של איתמר לוי, אלוף הארץ בהדיפת כדור ברזל, שובר כאן שיא חדש.
לוי (28) גר בקצרין שבגולן. אין לו כסף כדי לממן את המינוי השנתי בקאנטרי המקומי, שם פועל חדר הכושר היחיד ביישוב, אז הוא מסתייע בנדיבותו של ניב דוידפור, מנהל חדר כושר בקריית־שמונה (מרחק של כשעה נסיעה), שמאפשר לו להתאמן בחינם פעמיים בשבוע. "אני לא יכול לשלם אלפי שקלים כשהמשכורת שלי היא 1,200 שקל, שזה הסכום שאני מקבל מהאגודה שלי מכבי ת"א, אז אני נעזר באדם עם לב זהב", מסביר לוי.
איתמר לוי איתמר לוי
איתמר לוי. אין לו כסף כדי לממן את המינוי השנתי בקאנטרי
(צילום: אביהו שפירא)
הוא גדל בקצרין, ועבר לארה"ב כדי להתמקצע בהדיפת כדור ברזל וזריקת דיסקוס ברמת הקולג'ים. לוי סיים ב־2018 תואר רב־תחומי בספורט ומינהל עסקים, ולאחר עוד שנה כמאמן מתנדב במכללת ארקנסו סטייט, חזר לארץ כדי לנסות ולהגשים את החלום האולימפי. לתנאים שהוא קיבל באמריקה הוא מתגעגע מאוד, בוודאי כשהוא מתאמן במעגל זריקות שנמצא במכללת אוהלו, שמאפשרת לו להתאמן בשטחה, שהרי על אצטדיון אתלטיקה באזור אין בכלל מה לדבר.
וילון במקום כלוב זריקות אלא שהמקום היה בלתי שמיש מבחינה מקצועית, ולוי נאלץ בסיוע משפחתו להקים מתקן עזר עם פתרונות מאולתרים של דיקט (כן, מה ששמעתם) במקום בטון וגם וילון במקום כלוב זריקות, העיקר להמשיך ולהדוף את כדורי הברזל.
אם לא די בכך, הרי שלשיאן הישראלי אין מאמן צמוד, ואת ההוראות מהמאמן שלו, שנמצא מעבר לים, הוא מקבל ברוח התקופה בשיחות זום. לוי מודע לכך שהספורטאים במרכז זוכים לתנאים ולמתקנים טובים, חדרי כושר גדולים ומאמנים צמודים, אבל חשוב לו להדגיש שהוא רוצה להגיע להישגים בינלאומיים דווקא מתוך קצרין, כיוון שהוא מאמין בפריפריה.
אין תנאים טובים, יש קורונה. איך מסתדרים? "לא פשוט. אחרי שסיימתי את התואר השני רציתי לתת את כל כולי לספורט. נכון שעכשיו גם עם הקורונה יש בעיות, אבל אני רוצה להקדיש את הזמן רק לאתלטיקה".
איתמר לוי איתמר לוי
"רוצה להקדיש את הזמן רק לאתלטיקה"
(צילום: אביהו שפירא)
ופה יש לך מעגל אימונים מעץ להדיפת כדור ברזל. זה הרי לא ארה"ב. "נכון, זה הבדל של שמיים וארץ. שם יש את התנאים ברמה הכי גבוהה בעולם. חדרי הכושר ומעגלי ההדיפה החדשים ביותר. צריך לראות מקרוב איך מתייחסים לספורטאים בארה"ב, הלוואי שזה היה כאן. בקצרין, למשל, פשוט לא מכירים בי אפילו שאני האתלט הכי טוב שיצא מהעיר".
מה עוד חסר לך, מלבד המתקנים? "מה שחסר לי בגדול זו קבוצה שאני יכול להתאמן איתה. בגלל שאני כל כך חזק, אין מי שיכול לדחוף אותי בחדר כושר, לעומת ארה"ב שהיו סביבי תמיד 20 חבר'ה גדולים. אני מתאמן לבד ומחקרית קשה להתקדם לבד. כשלא הייתה קורונה יצאתי לחו"ל למחנות אימונים, אבל עכשיו אין מה לעשות בנידון. על הטיפולים כמעט ויתרתי, כי אין גורם מקצועי בצפון שיכול לעשות את העבודה כמו שצריך. לפעמים אני נוסע למנרה ומישהו מטפל בי, וגם זה דורש שעה נסיעה לכל כיוון".
והכל, כמובן, כרוך בכסף. "יש כמובן את בעיית הכסף. איגוד האתלטיקה ואגודת מכבי ת"א עוזרים לי. אבל ציוד, מתקנים, כל הדברים שנלווים לזה, כולל המעטפת הרפואית שאין לי בכלל, כל זה עליי".
אולימפיאדת טוקיואולימפיאדת טוקיו
חולם על אולימפיאדת טוקיו
(צילום: AFP)
המצב הזה יכול לגרום לפרישתך "אין ספק, אבל לא אפרוש למרות התנאים. אני לא אחד שמאמין שאתלט פורש בגלל תנאים. בחרתי להישאר בצפון, כי זו הבועה שלי ויש כאן שקט נפשי כמו שהיה לי בארה"ב. זה מאפשר לי להשיג תוצאות ולהיות תשע פעמים אלוף ישראל".

היעד: 20 מטרים וכרטיס לטוקיו

כדי להגיע למשחקים האולימפיים כפי שלוי חולם הדרך עוד ארוכה. השיא שלו בהדיפת כדור ברזל עומד על 19.36 מטר, כאשר תוצאת הקריטריון לטוקיו נקבעה ל־21.10 מטר. אם יגיע להישג של 20 מטר יוכל להיכנס לסגל האולימפי ואז לקבל גם מלגה מדי חודש מהוועד האולימפי.
לאן אתה רוצה להגיע? "יש לי שתי מטרות, ספורטיבית וחינוכית. בצד הספורטיבי זה להגיע ל־20 מטר ולהיכנס לסגל. זה ייתן לי תמיכה יותר גדולה ויכניס אותי לתחרויות בינלאומיות גדולות. בצד החינוכי, אחרי שאחליט לסיים עם כדור הברזל, אני רוצה להמשיך לדוקטורט ולהרצות באוניברסיטה. זו תהיה הדרך שלי לתת בחזרה לספורט".