מכבי תל אביב של 2014 הפתיעה את כל אירופה ובעיקר את עצמה עם תואר בעונה שבה שמעון מזרחי היה צריך לשכב על הגדר כדי שלא יפטרו את דייויד בלאט. מאז ועד לעונה שעברה המועדון ידע עליות ובעיקר מורדות. קשה להסתגל לרעיון ששחקן כמו בר טימור מסרב לחיזורים של מכבי, ובעיקר כשבלאט ממליץ לבנו תמיר לא להגיע לקבוצה שלא מקדמת לכאורה צעירים.
אני בטוח שלאור ההתפתחויות בשנים האחרונות, במשפחת בלאט מתחרטים על ההחלטה ההיא. הצהובים המשיכו לגדל שחקנים איכותיים בכל העמדות, אבל לא הצליחו לשמור על הכוכבים שהלכו לרעות בשדות זרים. בעונה שעברה הכל הסתדר החל מאמצע העונה עם חזרות של כמה שחקנים מפציעות, אבל אז הכתה הקורונה, ומכבי לא קיבלה את ההזדמנות המיוחלת להשלים את הקמאבק לטופ של היורוליג.
הצעירים בצהוב הובילו את נבחרת ישראל ויחד הם "דרסו את אירופה" באליפויות הקדטים. יובל זוסמן נשא את נס המרד של הצעירים מול הנבחרות הבכירות שלא ספרו אותנו ב־2018, עם גביע ותואר שחקן האליפות. ב־2019 הוא כבר לא יכול היה להשתתף (מה לעשות, הזדקן הילד...) אז דני אבדיה שידרג את משחקו, ומחבר בנבחרת האליפות (בגיל 17) הפך לשחקן האליפות ב־2019, בדרך לגביע נוסף לנבחרת הכחולה לבנה.
היה צריך להיות ברור לכולם שהמעבר שלו לליגה הטובה בעולם ישאיר בור ענק. אין ולא יהיו מחליפים לאבדיה, כי מעולם לא צמח אצלנו כישרון כזה. התנחמנו בכך שכספי וזוסמן משחקים כמעט על אותה משבצת של דני, שהוא גארד־פורוורד, אבל אז כספי נפצע וכמעט תלה את הנעלים, וגם זוסמן הושבת לתקופה ארוכה. תוסיפו את הפציעות של ג'ון דיברתולומאו ואותלו האנטר, והעזיבות של סטודמאייר, קווינסי אייסי, נייט וולטרס וטאריק בלאק, ודי קל להבין שמכבי של פתיחת העונה הנוכחית הייתה צל של עצמה. אבל כרגע מכבי תל אביב מתחילה להתחבר והפצועים חוזרים.
עוד לא כולם בשיא הכושר ומצד אחד טוב שכך, כי מן הסתם בהנהלה תמיד רוצים להביא אותם לשיא לקראת שלבי ההכרעה, אבל מצד שני כרגע צריכים לעשות פשרות. כל עוד במאזנה של הקבוצה יותר הפסדי יורוליג מניצחונות, זה לא מובן מאליו שהיא תעלה לפלייאוף. בעונה שבה הקהל לא מגיע לאולמות, זה פחות חשוב כרגע אם יהיה יתרון ביתיות או לא. כן חשוב לעבור למאזן חיובי.
אם מכבי תשלים את המשימה כפי שאני צופה, היא תהיה חייבת להסתכל לגדולות בלבן של העיניים. אם מפחדים מיריבה חזקה, כנראה שלא נצליח אם נפגוש כזו. אם באים בגישה של הסוס השחור, אפשר וצריך להצליח מול קבוצה עדיפה על הנייר - ומכבי בפירוש בכושר שאינו משתקף ממאזנה - גם בלי הביתיות שכאמור אינה משמעותית, ואז עם האוכל בא התיאבון.
מהי תקרת הזכוכית של מכבי ביורוליג השנה? קשה לי להאמין שבמהלך 15 המשחקים שנותרו נצליח להשיג את ריאל מדריד, שלמרות הניצחון הגדול עליה עדיין עם 3 נצחונות יותר, וגם הרבה יותר דורסנית. באיירן מינכן קצת יותר פגיעה מהבחינה הזו, עם יתרון של 2 ניצחונות. אף אחת מהקבוצות בין מכבי לבאיירן לא מפחידה. זה מגדיר מטרה ריאלית למדי, להשתלב במקומות 6 עד 8 ולקבל הזדמנות בפלייאוף, אמנם מול אחת מהגדולות, אבל מי שלא תהיה היריבה, היא לא תשמח לקבל את מכבי בהצלבה.
כבר ציינתי שלביתיות אין משמעות גדולה בעידן הקורונה. המשימה של השנה שעברה, לעבור את צסק"א (עם או בלי הביתיות) ולהגיע לפיינל פור הייתה בפירוש קלה יותר מהמשימה העונה. מכבי תפגוש יריבה בכירה יותר מצסק"א, שגם תהיה בכושר טוב יותר, ולמכבי אין את אבדיה לשלוף מהשרוול. מצד שני רוב הקבוצה רצה שנתיים יחד והיא מתחברת, כך שלדעתי אפשר להיות אופטימיים.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
= אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
