הפועל באר שבע תתייצב הערב (שני, 20:45) באצטדיון בלומפילד בפעם החמישית בתולדותיה במעמד גמר גביע המדינה, כשתפגוש את מכבי פתח תקווה. רק פעם אחת בארבע הופעותיה הקודמות בגמר, זו של עונת 1996/7, הצליח הקפטן שלה (סתיו אלימלך) לסיים את הערב עם הנפת הגביע ולהביא אותו לנגב.
אבל בכל אחד מהגמרים אליהם הופיעה באר שבע קרה לה דבר דומה: הגמר סימל את סיום דרכו של המאמן, שעזב בתום כל אחת מאותן עונות. באופן די מדהים זה המצב שצפוי גם הפעם, כשיוסי אבוקסיס, מאמנה הנוכחי של הפועל באר שבע, הוא המועמד המוביל לאמן את נבחרת ישראל. מבחינתו של אבוקסיס, תוצאת משחק הגמר תשליך באופן ישיר על המורשת שלו בהפועל באר שבע והיא תנוע מקיצוניות אחת לשנייה: כושלת אם קבוצתו תפסיד ומוצלחת מאוד אם תנצח. שחור או לבן, אין באמצע.
בדיוק כמו אחיו עופר (עונת 83/84, הפסד בפנדלים בגמר להפועל לוד), אלי גוטמן (ניצחון 0:1 על מכבי ת"א ב-96/97), לופא קדוש ז"ל (הפסד בפנדלים להפועל ר"ג מהלאומית ב-02/03) ואלישע לוי (ה-6:2 המהדהד בעונת 14/15), גם אבוקסיס, אם לא יקרה משהו מאוד בלתי צפוי, אמור להיכנס לרשימת המאמנים שהובילו את באר שבע לגמר הגביע ועזבו אותה. מבין הרשימה הזאת רק גוטמן רצה לעזוב כדי להתקדם, בעוד השאר נשלחו הביתה על ידי ראשי המועדון.
גם אבוקסיס הוא זה שדוחף בכוח לעזיבה, מהלך די טבעי כשמשרת המאמן הלאומי, שתמיד נחשקת מאוד, נמצאת על המדף. בניגוד לכל אותם המאמנים, אבוקסיס לא בנה את הקבוצה עמה הוא הגיע לגמר. במשחק הראשון בדרך שלה אל הגמר הוא אפילו לא אימן אותה. ברק בכר היה זה שניצח בקושי 3:4 את מ.ס אשדוד בסיבוב ח'. אם הקדנציה של אבוקסיס הייתה מסתיימת בנקודת הזמן הזאת, לפני גמר הגביע, יהיה קשה מאוד להגדיר אותה וכך גם חלוקה דעת הקהל לגביו. לכן, לתוצאת הגמר תהיה השלכה גדולה על המורשת אותה הוא ישאיר בנגב.
אבוקסיס קיבל את באר שבע לאחר המחזור ה-17 כשהיו לה 29 נקודות מתוך 51 אפשריות. ב-19 משחקי ליגה תחת אבוקסיס השיגה הקבוצה 26 נקודות מ-57 אפשריות. אחוזי ההצלחה תחת ברק בכר בליגה היו טובים יותר ועמדו על 56 אחוז, לעומת 46 אחוזי הצלחה בלבד תחת אבוקסיס. אם מחשיבים גם את משחקי הגביע, הפער מצטמק ל- 59 אחוזי הצלחה תחת בכר לעומת 53 תחת אבוקסיס. אם אבוקסיס ינצח הערב המספרים כבר יהיו כמעט זהים, שכן המאזן של אבוקסיס יעלה ל-55 אחוזים.
אבל אם משווים את חצי העונה של אבוקסיס לזאת של בכר, חייבים להזכיר שלזכותו של אבוקסיס עומדות נסיבות מקלות משמעותיות. הוא לא בנה את הקבוצה, אלא קיבל אותה מבכר שבנה אותה בקיץ מחדש. הסגל לא נבנה כראות עיניו והוא בסך הכל ביצע שינויים קלים כשצירף את אלטון אקולטסה, אנתוני וארן וקייס גאנם לעומת חנן ממן ופאוליניו שעזבו. בנוסף לכך, בתקופת יוסי אבוקסיס עברה על הקבוצה טלטלת משבר הקורונה, במהלכה הודיעה הבעלים אלונה ברקת על עזיבתה. מדובר במכה קשה שיכלה לרסק את הקבוצה מבחינה מקצועית. בנוסף לזה, תחת אבוקסיס קיימה הקבוצה לא פחות מ-12 משחקים ללא קהל בגלל הגבלות הקורונה ובארבעה משחקים נאלצה לוותר על יתרון הביתיות בשל הליקויים באצטדיון טוטו-טרנר ולארח באשדוד.
לזכותו של אבוקסיס, מחזיק הגביע המכהן עדיין למי ששכח (עם בני יהודה), עומדת גם מהפכת הצעירים שלא זכורה כדוגמתה בבירת הנגב ב-13 שנות העידן של אלונה ברקת. עמית ביטון, תומר יוספי ואור דדיה קיבלו הזדמנויות תחת בכר, אבל אבוקסיס שדרג אותם מאוד והפך אותם לשחקני הרכב לכל דבר. יוספי אפילו נחשב לבאנקר ב-11 שלו. איליי מדמון בן ה-17 הוקפץ מקבוצת נערים א' והשלים שלושה משחקים מלאים בקבוצה הבוגרת. גם נתי אסקיאס מהנוער קיבל דקות משמעותיות, בעוד לירן כהן ורואי אביטן הספיקו לערוך הופעות בכורה בבוגרים.
אבל עם כל הכבוד למהפכת הצעירים ולנסיבות המקלות, הדבר הכי חשוב בתקופת אבוקסיס זה שהוא הוביל את הקבוצה למרחק של משחק אחד מהנפת גביע המדינה. אם כך, אז למה בכל זאת הוא לא הפך לקונצנזוס בקרב האוהדים, שרבים מהם ישמחו לשמוע על עזיבתו? בגלל היכולת הירודה ששחקניו הציגו בעיקר במשחקי הפלייאוף, אותם "הקריב" למען ההצלחה בגביע. תחתיו הציגה באר שבע סגנון הגנתי ואפור מאוד, לעתים אפילו קשה לצפייה.
אבוקסיס צריך להישאר? תלוי את מי שואלים
מוריס צביב, 43, מקווה שבכל זאת אבוקסיס ימשיך בבאר שבע, בלי קשר לתוצאת המשחק הערב: "אני אוהב את זה שאחרי הרבה מאוד שנים פתאום אני רואה שחקנים צעירים ממחלקת הנוער משחקים. נכון שתחת ברק בכר הקבוצה הייתה במירוץ אחרי התארים, אבל גם כשלא היה על מה לשחק, הוא לא נתן לילדים הזדמנות לגדול פה. די ברור שבשנים הקרובות לא נתמודד שוב על אליפויות, אז אני מעדיף שיהיה כאן מאמן שבונה את העתיד של המועדון על שחקני בית. כשאתה רואה ילד כמו איליי מדמון משחק בביטחון נגד מכבי תל אביב, אתה מבין שיש כאן עבודה של מאמן שמאמין בו. כבר שנים לא היה לנו מאמן כזה. נכון שהיכולת לא טובה, אבל איזו קבוצה חזרה מהקורונה והציגה כדורגל טוב בפלייאוף? גם מכבי חיפה ובית"ר ירושלים התרסקו".
ירון שוורץ, 46, מציג את האסכולה האחרת בדעת הקהל: "אם הקבוצה תזכה בגביע זה מצוין למועדון ולעיר, אבל למועדון כמו הפועל באר שבע מגיע כדורגל טוב יותר. יוסי ניהל כעשרים משחקים ולא התחברנו לסגנון שלו. הוא רוצה לנצח 0:1 קטן והקבוצה איתו חושבת רק איך לא לספוג. זאת חשיבה של מועדון קטן והפועל באר שבע לא כזאת. התרגלנו במשך ארבע שנים וחצי עם ברק בכר ושנתיים נוספות עם אלישע לוי, לסגנון אחר, שהרבה יותר מתאים לנו. יוסי קיבל קבוצה במשבר והיה צריך לייצב אותו, אבל בפלייאוף יכולנו לשחק בצורה משוחררת ובלי לחץ, ובכל זאת הקבוצה חשבה רק הגנה. שחקנים רצו להעביר את הכדור להתקפה, אבל לא היה למי למסור. זה לא כדורגל. יש להפועל באר שבע, גם בסגל הנוכחי, שחקנים שאפשר לשחק איתם בצורה טובה יותר. יש מספיק שחקנים יצירתיים. עזוב אותנו מלשחק על 0:0 ולקחת גביע בפנדלים. זה לא תופס לאורך זמן. אני חושב שמזל שהמשחקים לא נערכו עם קהל, כי הקהל כבר היה אומר את דברו על הכדורגל הזה. לשחק כדורגל בצורה כל כך פחדנית והגנתית זה לא יפה ולא כיף. הפועל באר שבע צריכה מאמן שמבין את זה".
