תל אביב, אי שם בסוף שנות השמונים. ה־14 במאי 1988 היה יום חם במיוחד. הייתי במהלך שירות צבאי בבסיס בדרום, ובשל מזג האוויר הקיצוני, ניצלתי את הזמן הפנוי כדי לתפוס שנת אחר הצהריים נעימה בחדרי הממוזג. בעודי מנמנם, נכנס לחדר אחד מחברי. התעוררתי משנתי, והוא פנה אלי ואמר: "אתה לא קולט מה קרה".
מה קרה? שאלתי בבהלה. מכבי ת"א הפסידה 10:0 למכבי חיפה. אתה קולט? לא יכול להיות אמרתי, אתה צוחק עליי. לא, הוא אמר. לצערי זו האמת.
אותו משחק מפורסם נכנס לפנתאון הכדורגל הישראלי, למרות שהוא התקיים במסגרת הפלייאוף התחתון לעיני 1,000 צופים בלבד. כשהתוצאה במחצית הייתה 0:7, היו כאלו שרצו מחוף דדו לאצטדיון בקריית אליעזר כדי לחזות בהשפלה הגדולה של הצהובים. למרבה המזל המשחק לא צולם בטלוויזיה, אחרת היינו חוזים בו שוב ושוב בערוץ גולד. אז נכון שהשמועות אומרות שהשוער המחליף איתי אריכא עלה לשחק עם ארבעים מעלות חום, ושהשחקנים עשו סבוטאז' למאמן דאז גיורא שפיגל, אולם בשורה התחתונה המשחק הזה הפך לכתם על שמה של אימפרית כדורגל מקומית, כתם שלא יימחק לעולם.
ומכאן להשפלה של ברצלונה בליסבון. אם לומר את האמת, זה נראה כמו משחק בפלייסטיישן או בפיפ"א 2000. הכדורגל ששיחקה באיירן מינכן היה קרוב לשלמות, ומהלכי
המשחק נראו כאילו הינדסו אותם. בארסה עוד יצאה בזול, כי אם באיירן הייתה מנצלת את כל
המצבים שאליהם הגיעה, המשחק היה מסתיים בתוצאה דו ספרתית. ברצלונה נחשפה במלוא מערומיה, והבלוף הגדול שנמשך כבר שנים, התפוצץ. יהיה אשר יהיה, גם אם ברצלונה תחזור לגדולתה, ההשפלה תלווה אותה לעוד – כמו במכבי ת"א.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
