כשהיה שחקן פעיל, ג'יימס בלייק היה ידוע בסגנון משחק עם "סיכון גבוה". חבטות אמיצות, בעיקר זו של כף היד שהייתה אחת המהירות ביותר בסבב, והעניקה לו ווינרים רבים, אבל גם אחוז גבוה של טעויות בלתי מחוייבות. זו, כנראה, דרך הולמת להתחיל את סיפורו של האיש.
אבל לא קריירת הטניס של בלייק - המרשימה, אך לא בלתי נשכחת - היא הסיבה להציב אותו כעת בקדמת הבמה. הלהבות הבוערות ברחובות ערים רבות בארצות הברית מאז שג'ורג' פלויד נחנק למוות על ידי שוטר שלחץ ברך לצווארו כחלק מאקט "ניטרול", נתנו לטניסאי העבר הזדמנות להזכיר את האומץ בו ניחן, כאדם שנוקט עמדה ומבטא אותה בקול רם, ברור ומנומק.
בלייק בן ה-40 סבל לאורך חייו ממזל רע בכמויות סיטונאיות ומכמה פציעות שאיימו לחסל לו את קריירת הטניס, עוד לפני שהמריאה לגבהים אליהם נסקה בסופו של דבר. מיד נגיע לכך. אבל את מה שקרה לו בתשעה בספטמבר 2015, כשנתיים לאחר שפרש ממשחק פעיל, יהיה פשע לקשור רק במזל רע. טעות בזיהוי גרמה לשוטר בלבוש אזרחי להתנפל עליו בכניסה למלון גרנד הייאט בניו יורק, להכות אותו ולהטיח אותו במדרכה באלימות לפני שאזק ועצר אותו. זה היה חלק ממארב סמוי לחשוד בהונאת כרטיסי אשראי. מקור הטעות בתמונה שעליה הסתמכו השוטרים בפשיטה, אשר בין פני האיש המופיע בה ובין פניו של בלייק היה דמיון כלשהו. אלא שסרטון שתיעד את האירוע הציף שאלות קשות על האלימות של השוטר, וכן על בסיס גזעני שהוביל לטעות.
השבוע, בריאיון לתוכנית "בוקר טוב אמריקה" סיפר בלייק על התחושות שלו בעקבות האירועים האחרונים בארצו. "זה מחזיר אליי את הזיכרונות. אני חושב על זה הרבה, מה יכול היה לקרות לי אם הייתי מגיב אחרת בסיטואציה שאליה נקלעתי. חשבתי שהוא בכלל אוהד ברגע הראשון כשהוא התקרב אליי. העניין הוא שאנשים שחורים וחומים חוששים מהסיטואציות האלו כל יום, כששטר מזויף של 20 דולר יכול להסתיים במוות שלך".
לבעור כמו אש
כמה מציוני הדרך המוכרים שלו כספורטאי נוגעים לצבע העור שלו: ב-2002 זכה בתואר הזוגות בסינסינטי. ההעפלה לגמר הפכה אותו לטניסאי השחור הראשון שהגיע לגמר בטורניר הזה מאז 1969, אז עשה זאת גיבור ילדותו ארתור אש. הניצחון בגמר הפך אותו לטניסאי השחור הראשון אי פעם, ב-101 שנות קיום הטורניר, שזוכה בו בתואר כלשהו; ב-2006, אחרי שהודח על ידי רוג'ר פדרר ברבע גמר אליפות ארה"ב, הוא הפך לטניסאי הגבר השחור הראשון שמדורג בעשירייה העליונה בעולם מאז אש.
התשוקה הבוערת למשחק ולהצלחה היא כנראה מה שסייע לו להתגבר על המכשולים הרבים שפגש לאורך הדרך מאז היה ילד: כבר בגיל 13 אובחן כסובל מסקולוסיס, עקמת חמורה בעמוד השדרה שהשפיעה על דרכי הנשימה שלו וחייבה אותו ללבוש במהלך חמש שנים תומך גב למשך 18 שעות כל יום. באותם ימים הוא שמע בהארלם את אש מרצה בפני טניסאים צעירים, ולימים סיפר באוטוביוגרפיה שלו שהשיחה ההיא דחפה אותו להגשים את החלום ולהפוך לטניסאי מקצועי.
שנת 2004 הייתה חשוכה מבחינתו. בחודש מאי, הוא עבר פציעת אימונים ביזארית שבמהלכה החליק על החימר ברומא וצווארו נחבט בעמוד הרשת. הוא סבל משבר בחוליה השביעית של צווארו. באורח נס, לא נגרם לו נזק עצבי וגם על הפציעה האיומה הזו הוא התגבר. ביולי אותה שנה, אביו נפטר לאחר מסרטן בחלל הבטן. בערך במקביל, סבל בלייק משלבקת חוגרת חמורה שהובילה לשיתוק זמני של חצי מפרצופו ולטשטוש הראייה שלו.
לאחר שרשרת המכות המפוארת הזו, עוד לפני גיל 25 ולאחר שכבר היה אורח קבע בהגרלות התחרויות המרכזיות, הוא הידרדר באפריל 2005 עד המקום ה-210 בעולם. אבל ההתרסקות הזו, מסתבר, הייתה עבורו רק הבסיס לבנייה מחדש והגעה לנקודת ציון מיוחדת מחוץ למגרש: אחרי מסע מפרך דרך תחרויות צ'לנג'ר, בסוף 2005 הוא קטף את פרס "שחקן הקאמבק של השנה". הוא היה אז במקום ה-22 בעולם. שנה אחר כך, בסיום 2006, הוא כבר דורג רביעי בעולם.
ב-2008, כשהיה עדיין שחקן פעיל, הוא זכה בעוד פרס ייחודי של ה-ATP - ההומניטריסט של השנה (ב-2002 זכו בפרס הזה יחד אמיר חדד הישראלי ועיסאם אל חאק קורשי הפקיסטני על שיתוף הפעולה ביניהם בטורניר הזוגות בווימבלדון ובטורנירים נוספים) לאחר שיזם ודחף את קידומן של קרנות מחקר וקיצור תהליכים של הענקת סיוע לחולי סרטן. בנוסף, הוא תמך גם בתוכנית הטניסאים הצעירים של הארלם, זו שבה קיבל את ההשראה שלו מאש.
איוב מפסיק לשתוק: "זכותנו למחות"
ההיסטוריה והמיתולוגיה מלאות בדמויות שהמעשים הטובים שלהן לא זיכו אותן בגורל חיובי. במובן הזה, בלייק הוא סוג של איוב של עולם הספורט. אחרי כל מה שעבר במהלך הקריירה, במאי 2014, שריפה גדולה פרצה באחוזה ששייכת לו בטמפה אותה השכיר, ולאחריה התגלו בין ההריסות ארבע גופות. בחקירה התברר שהאדם ששכר מבלייק את הבית ירה באשתו ובשני ילדיהם, הצית אש באמצעות נפט וזיקוקים שרכש מספר ימים קודם לכן והתאבד. בלייק עצמו נוקה מכל חשד למעורבות באירוע.
לאחר התקיפה שעבר ב-2015, הוא הגיש תביעה נגד השוטר שעצר אותו אך לאחר מכן משך אותה מפני שלא רצה שיהיה מי שירמוז שהוא מעוניין להרוויח כספית מהתקרית. אבל באותו היום הוא קיבל החלטה להיות פעיל וקולני הרבה יותר במאבק נגד אלימות שוטרים כלפי שחורים במדינה, והפך לאקטיביסט של ממש בתחום. האג'נדה העיקרית שהוא מקדם בשנים האחרונות היא הצורך של סלבריטאים לנקוט עמדה, להשמיע קול ולנצל את הכוח שלהם כדי להביא לשינוי ממשי, והוא אף כתב ספר נוסף, שעוסק בנושא ובדרכים ליישם אותו.
"נגד השוטר שהביא למותו של ג'ורג' פלויד עמדו 17 תלונות לפני התקרית הזו והוא מעולם לא נענש, אז מה מונע ממנו לחשוב שהוא יכול להיחלץ מזה שוב?", שאל בריאיון השבוע. "אם לא היה תיעוד וידאו של האירוע זה כנראה גם מה שהיה קורה הפעם". על המחאות בימים האחרונים אמר: "אני שמח שאנשים מנצלים את ההזדמנות הזו כדי למחות, אני מאוד מעריך את המפגינים. לא את הפורעים, אבל כן את הזכות שלנו למחות, לדרוש שינוי ולפעול למען השינוי הזה. אני מקווה שכולנו נזכור שבנובמבר יש לנו את ההזדמנות להשפיע כשנוכל לצאת להצביע ולבחור מנהיגים שבאמת יפעלו למעננו ולמען השינוי".
הוא סיכם בדברים שאמר על הדרך בה הוא מאמין שהוא ואנשים ממעמדו צריכים לפעול, אמר: "הרבה ספורטאים יכולים בקלות ליצור קשרים עם פוליטיקאים ולשכנע אותם לשנות דברים. ראשת העיר של אטלנטה עושה עבודה נהדרת מבחינת הנגישות שלה לציבור, אבל זה דבר נדיר ואין הרבה פוליטיקאים כאלה. לספורטאים יש את האפשרות ליצור את הקשר הזה ולהשפיע, מעבר להתבטאויות הפומביות החשובות שאנחנו שומעים".
