הסיפור הבא ימחיש עד כמה הפך כדורסל הנוער בישראל לביזנס של ממש, והכל בסופו של דבר על חשבון הספורטאים הצעירים.
בימים האחרונים מתחולל עימות סוער בין שחקן הנבחרת עד גיל 17, שחר ארז בן ה־16 וחצי (1.98 מ') ומשפחתו, לבין האגודה שאליה הוא שייך – עוצמה מודיעין, והמועדון שאליו הוא רוצה לעבור – הפועל גלבוע/מעיינות. הסאגה כוללת חוזה שעליו חתום הנער, חוק הספורט שמנסה להגן על האגודות אך פוגע בשחקנים, ובוררות מכוערת בין הצדדים באיגוד הכדורסל.
שחר ארזשחר ארז
ארז. בן ערובה של המועדון
(צילום: אורן אהרוני)
בדצמבר 2018, כשהוא בן 14 בלבד, חתם ארז על חוזה בעוצמה מודיעין עד לסיום גיל תיכון, שנקרא בנוסח המקובל "השחקן השלם". במסגרת ההסכם משלמת משפחתו יותר מ־20 אלף שקל מדי שנה, והנער מקבל מעטפת שכוללת אימונים אישיים, עבודה בחדר כושר, ליווי פיזיולוגי ועוד. ארז מורשה לסיים את החוזה קודם לכן ולעבור לקבוצה אחרת, אם מדובר באקדמיה או בקולג' בחו"ל, או למועדון בישראל בתנאי שהקבוצה שאליה ינדוד נמצאת בליגה גבוהה יותר. כל זאת בכפוף לתשלום של 20 אלף שקל למועדון על כל שנת פעילות מאז החתימה על החוזה.
במהלך העונה שעברה שמו עין על הכדורסלן המוכשר אנשי המקצוע מגלבוע/מעיינות, בראשות המנהל לירן וינוקר, והחליטו לצרפו. וינוקר פנה לאנשי עוצמה מודיעין, אך אלה סירבו לבקשתו. כשהסתיימה העונה הוא פנה למשפחת השחקן, על פי חוקי האיגוד, ועניין אותם במעבר לפנימייה של גלבוע/מעיינות. לפי הצעתו, שחר יהיה חלק מקבוצת הנוער, וישחק במקביל בליגת העל לתיכונים עם בית הספר עמק חרוד.
המשפחה ושחר התלהבו והסכימו, אלא שכאן לטענתם החל מחול שדים מטעם עוצמה מודיעין. "זה כנראה תפס אותם בתדהמה, למרות שהם קיבלו פניות מגלבוע באמצע העונה", מספרת אימו של שחר, אורית. "צריך לציין שנער נוסף מהקבוצה, שהיה חתום גם הוא על אותו חוזה עם עוצמה, כן עבר למכבי ת"א חודש קודם לכן. הסכמנו גם לשלם כסף למודיעין עבור המעבר, אבל שום דבר לא עזר".
לירן וינוקרלירן וינוקר
וינוקר. הציע לארז לעבור לגלבוע/מעיינות
(צילום: פרטי)
האם מוסיפה: "ניסינו לדבר עם היו"ר שמעון רודריגז, אבל הוא הפנה אותנו למנהל המקצועי אשר חגי, שאמר כי הוא מנוע מלדבר איתנו. בהמשך הבנו מדוע – קיבלנו מכתב התראה מעו"ד מטעם עוצמה. אז שכרנו עו"ד משלנו ופנינו לבוררות".
אלא שהבוררות לא הלכה כפי שהמשפחה תיכננה. הבורר עו"ד ישראל שמעוני דחה את התביעה על הסף, ואף חייב את המשפחה בהוצאות משפט בסך של יותר מ־10,000 שקל. הבורר נימק כי שחר לא יכול לעבור ללא אישור המועדון שלו מכורח חוק הספורט, וגם משום שהחוזה בין הצדדים אינו מאפשר לו להשתחרר לקבוצה המשחקת באותה הליגה (נוער על).
הבורר גם פסל את טענות המשפחה על כך ששחר סובל חברתית בבית הספר ובקבוצה, כסיבה נוספת לרצונו לעבור לצפון. בשורה התחתונה זה היה ניצחון מוחץ לעוצמה מודיעין. "אין לי מושג איך אף טענה שלנו לא התקבלה בבוררות, יש פה נטו פגיעה בילד", מספרת האם הכואבת. "הפשיטו את שחר מטאפורית בבוררות, חקרו אותו בצורה קשה, והוא רק בן 16. נאמרו שם דברים מאוד רעים עליו".
על תחושת חוסר הצדק מוסיפה אימו של הכדורסלן: "שחר ויתר על מעמדו כשחקן המוביל בעוצמה מודיעין כדי להיות שחקן רוטציה בגלבוע/מעיינות, וזה ממחיש את רצונו הטהור. ילד לא יוותר בקלות על תפקיד קפטן והשחקן המוביל בקבוצה. זה הזוי, עכשיו הם רוצים שניישר את ההדורים וששחר ישוב לשחק שם. איך ילד, אחרי ששמע את כל הדברים הרעים שנאמרו עליו, יכול לבטוח שוב באותם אנשים?".
נכון לעכשיו, הכדורסלן הצעיר מצוי במלכוד: כדי לממש את רצונו יצטרך להיכנס להסגר של שנה על פי חוק הספורט. כלומר, לא יוכל לשחק במסגרת האיגוד וגם לא להתאמן במחלקת הנוער של גלבוע/מעיינות. המשפחה מנסה לגייס כעת הד ציבורי לנושא. גם חבריו של שחר נרתמו למאבק באמצעות עצומה ברשתות החברתיות, ואלפי אנשים כבר חתמו. עוצמה מודיעין, מנגד, פירסמה פוסט נוקב בפייסבוק נגד המשפחה ש"מנסה להכפיש את המועדון".

זוסמן "טיפס על הקירות"

מדובר במקרה אחד מתוך רבים בסאגת הקטינים, בכדורסל בפרט ובספורט הישראלי בכלל. הסיפור המפורסם ביותר הוא של יובל זוסמן. הפורוורד של מכבי ת"א גדל במחלקת הנוער של עירוני נתניה, ובשלב מסוים עבר לאקדמיה של האיגוד בווינגייט. על פי תקנות האיגוד, שחקן שעובר מאגודה לאקדמיה מחויב לחזור אליה לאחר מכן. זוסמן רצה לעבור ישירות למכבי ת"א, אך בנתניה סירבו ונתלו באותה תקנה ובחוק הספורט. ההליך המשפטי הגיע לבית הדין העליון של האיגוד, שהסכים כי זוסמן לא צריך לחזור לנתניה, אבל חוק הספורט מנע ממנו לעבור ישירות למכבי ת"א והוא נאלץ לשבת חצי שנה בבית. בתקופה ההיא, סיפר השחקן בעבר, הוא "טיפס על הקירות" מכיוון שנאסר עליו להתאמן במסגרת קבוצתית והתקדמותו נפגעה קשות.
זוסמן. גם הוא מנפגעי חוק הספורטזוסמן. גם הוא מנפגעי חוק הספורט
זוסמן. גם הוא מנפגעי חוק הספורט
(צילום: מכבי תל אביב)
ב־2017 התנהל מאבק דומה לזה של ארז. עידו סגל מהפועל קריית־טבעון, אז בן 16, רצה לעבור לאותה גלבוע/מעיינות, אך אגודת־האם שלו סירבה. המשפחה פנתה לבית המשפט והמקרה הסתיים בפשרה: תשלום 35 אלף שקל לאגודה תמורת השחרו
שחקן העבר עו"ד אמיר כץ מטפל בלא מעט "שחקנים כבולים". "טיפלתי בעשרות מקרים לאורך השנים וזה איום ונורא", הוא אומר. "ההורים לא מבינים שהם מכרו את הילדים ברגע שחתמו על כרטיסי השחקן. הבוררים של האיגוד נוטים לטובת הקבוצות בצורה חד־כיוונית. אני פשוט לא מאמין במוסד הזה, לצערי הרב. אני כל הזמן נלחם לקחת את המקרים לבתי משפט אזרחיים. לפני כמה שנים הופעתי בפני ועדת אדלר, שעסקה בשחרור ומעבר קטינים בין אגודות ספורט. אמרתי שהנושא הפך למסחטה של האגודות לקבלת כספים מההורים".
מה לדעתך צריך לקרות בנושא חוק הספורט?
"לפי המלצת ועדת אדלר, וגם שרת הספורט דאז לימור לבנת קיבלה את זה, עד גיל 17 כל ילד יוכל ללכת לאן ומתי שהוא רוצה בלי שום התניה. אבל אז הממשלה התחלפה והכל התמסמס. ילדים, יש להם נפש ואי אפשר לשחק בהם. כל הורה צריך לדעת שלפני חתימה על כרטיס שחקן, ועדיף שזה יהיה לפני גיל 15, הוא חייב להחתים את הקבוצה על הסכם מפורש שהילד יכול להשתחרר מתי שירצה".
אבל האגודות משקיעות בילדים הרבה כסף.
"אני שומע שנים את הטענה המגוחכת הזאת. כל אגודה מקבלת כסף מהרשות המקומית ומהטוטו, וההורים משלמים 300 עד 500 שקל בחודש. האגודות מרוויחות כסף מהעניין".

"הבורר נתן להם נוקאאוט"

בעוצמה מודיעין מציירים תמונה שונה לחלוטין בנוגע למקרה של שחר ארז. "עשינו בשבילו המון", אומר המנהל המקצועי אשר חגי. "הצענו לו לשחק בבוגרים בגיל 16, עוד לפני כל הבלגן. בגלבוע/מעיינות הוא היה משחק העונה 5־7 דקות בממוצע, ואצלי הוא היה משחק 35 דקות".
על ההליך המשפטי הוסיף חגי: "הבורר נתן להם נוקאאוט. הוא פסל את כל הטיעונים שלהם, הצדיק אותנו לאורך כל הדרך. הם רוצים ללכת נגד חוקי האיגוד, חוק הספורט והחוזה שחתמו איתנו. אז שהילד לא ישחק כדורסל בשנה הקרובה, שייכנס להסגר. אנחנו לא משחררים שחקנים עבור כסף".
על הנער הנוסף מאותה קבוצה, שעבר למכבי ת"א למרות שהיה חתום על חוזה זהה, הגיב המנהל המקצועי: "זה לא אותו סיפור. עובדה שהבורר הכיר את המקרה, ועדיין בחר שלא להעביר את שחר".
חגי גם לא חסך ביקורת מגלבוע/מעיינות ומהעומד בראשה: "הילד ניסה לעשות לנו תרגיל בחסות וינוקר, שבילבל את המשפחה. עובדה שהבורר קבע שהם צריכים לשלם את כל ההוצאות המשפטיות. אז עכשיו הוא עושה עצומה בפייסבוק. מה זה, גנון? אנחנו מדינת חוק, והחוק איתנו. כל שנה הוא גונב שחקנים ממועדונים, ועכשיו זה נגמר". לסיכום, חגי טוען כי הציע למשפחה הצעה מעניינת: "לשחק פה עוד שנה ובסופה להיפרד בצורה מכובדת, אבל הם לא רוצים".
וינוקר, מצידו, טוען כי הציע לאנשי מודיעין להיפגש ולהתפשר ברוח טובה, אך לא נענה. על ההאשמות הקשות של מנהל עוצמה מודיעין הגיב וינוקר: "אני מכיר את המושג הזה 'גונב שחקנים' מהרגע שהקמנו את האקדמיה לפני עשר שנים. אנחנו גאים לתת לשחקנים את הפלטפורמה הטובה בארץ להתפתח, הן ככדורסלנים והן כבני אדם. אני יודע לתת לשחקנים את המעטפת והאופק הטובים ביותר, וזה מוכח כבר הרבה שנים".
שחר ארזשחר ארז
שחר ארז
(צילום: אורן אהרוני)

משרד הספורט: "בוחנים תיקון לחוק"

ממשרד התרבות והספורט נמסר: "בשנת 2012 מינתה שרת הספורט דאז לימור לבנת ועדה ציבורית (ועדת אדלר), שהציעה תיקון לחוק הספורט שעניינו הטבה עם ספורטאים קטינים בנוגע למעבר בין אגודות. עוד הוצע לקבוע תשלום או גמול לאגודה שאותה מבקש הספורטאי לעזוב, בין היתר על בסיס גילו, תקופת פעילותו והמשאבים שהושקעו באימונו ובקידומו. תזכיר החוק קובע כי ספורטאי שגילו פחות מ־18 שנים לא יחויב בתקופת הסגר כתנאי למעבר בין אגודות, גם אם המעבר נעשה שלא בהסכמת האגודה בה הוא רשום. מדובר בהקלה משמעותית ביותר עבור הספורטאים שגילם 17־18 שנים.
"השר חילי טרופר והגורמים המקצועיים במשרד ילמדו את מסקנות הוועדה ותזכיר החוק, ויבחנו את יישומם. המשרד רואה חשיבות רבה בקידום ספורטאים בגילאים צעירים ומתן האפשרות להתפתחות וקידום מקצועי ללא חסמים ביורוקרטיים".
שר התרבות והספורט חילי טרופר ביציעשר התרבות והספורט חילי טרופר ביציע
טרופר. ישנה את החוק?
(צילום: עוז מועלם)

רקע | חוק הספורט

ההסגר וההסבר
חוק הספורט נחקק ב־1988 ומאגד בתוכו סעיפים שמסדירים את העיסוק בספורט בישראל, לרבות העברת קטינים בין אגודות. החוק, שלאורך השנים עבר תיקונים, אמור מצד אחד להגן על האגודות, שטוענות כי הן מפתחות את השחקנים ומשקיעות בהם משאבים רבים, ומנגד לסייע לספורטאים לעבור אגודה אם הם רוצים בכך, אך בתנאים מסוימים.
על פי החוק, ספורטאי מתחת לגיל 15 שאגודתו לא מאפשרת לו לעבור לאגודה אחרת צריך לחתום על טופס הסגר קטין. אם חתם עליו לפני המשחק האחרון בעונה, הוא רשאי לעבור קבוצה בעונה הבאה. במידה שחתם עליו בפגרה או במהלך הסיבוב הראשון של העונה, הוא יוכל להשתחרר רק לאחר תחילת הסיבוב השני.אם אותו שחקן שוב ירצה לעבור בעתיד קבוצה, בתקופת הנוער שלו, הוא יכול לעשות זאת, אבל אך ורק לקבוצה בה החל לשחק.
ספורטאי בגיל 17־15 שאגודתו לא מאפשרת לו לעבור צריך לחתום על טופס הסגר. אם עשה זאת במחצית הראשונה של העונה, הוא יוכל לעבור בתחילת העונה הבאה (הסגר של חצי שנה פחות או יותר). במקרה שנכנס להסגר בחצי השני של העונה או בפגרה בין העונות, הוא ייאלץ להימצא בהסגר במשך שנה שלמה. למרות זאת, אם הוא רוצה להמשיך להתאמן, האגודה שאליה הוא עדיין משתייך חייבת לאפשר לו לעשות זאת במדיה. מגיל 17 השחקן שייך למועדון בלי אפשרות יציאה, אלא אם כן המועדון מסכים לכך.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"

איך זה עובד באירופה

יוון. עד גיל 17 השחקן לא יכול לעבור קבוצה. אחר כך המועדון – אם הוא בליגה הראשונה בבוגרים – מחתים אותו על חוזה מקצועני, או שהוא רשאי לעזוב. בליגות נמוכות יותר השחקן הצעיר משוחרר אוטומטית אם הוא מעוניין בכך. אם שחקן רוצה לעזוב קודם לכן, למרות סירוב המועדון, הוא צריך להיכנס להסגר של שנתיים, או לפנות לבוררות.
טורקיה. בגיל 13 חותם כל שחקן על חוזה עם המועדון בו הוא משחק. אם מועדון אחר מעוניין בשירותיו, הוא צריך לשלם את סכום היציאה שמופיע בחוזה. ניתן ללכת לבוררות, אבל קבוצות נוטות לוותר על כך. כששחקן מגיע לגיל 17 הוא חותם שוב על חוזה מקצועני, לשש שנים, או שהוא משוחרר לקבוצה אחרת. כך למעשה קבוצות שומרות שחקנים אצלן עד גיל 23. אם שחקן קטין עובר לעיר אחרת, והמועדון שלו אינו מוכן להעבירו למועדון במענו החדש, השחקן יכול להיכנס להסגר של שנה ולאחר מכן לעבור. הזכויות עליו עדיין נשארות של המועדון בו החל לשחק, כך שאם יעבור למועדון נוסף בהמשך הקריירה, הקבוצה־האם תקבל את הכסף עבורו.
ליטא. במועדונים הבכירים יש לשחקנים חוזים מגיל צעיר מאוד, עם סעיפי שחרור ברורים. אם אין הסכם או חוזה כזה (בדרך כלל זה קורה במועדונים הלא בכירים), השחקנים רשאים לעבור בעד תשלום סמלי בלבד.
גרמניה. שחקנים רשאים לעבור בין המועדונים ללא בעיה, והמועדון הקולט צריך לשלם דמי השבחה שנקבעים מראש. אם לשחקן יש חוזה, ההליך כפוף כמובן לתנאים שעליהם התחייבו הצדדים.