1. להיפטר מהשלט האלקטרוני של השופטים לחילופים ולתוספת זמן: שלטים אלה – שהחליפו שלטים קשיחים – מקורם בתקופה שלפני שהייתה חובה להתקנת מסכים גדולים באצטדיונים. כעת, כשתקנון הליגה מחייב התמשקות למסכים הגדולים – שופט ה-VAR או השופט הרביעי יכולים לעשות שימוש במסך הגדול. להתעסק ולהניף שלט קטן כשיש שלט גדול באצטדיון זה קצת כמו להביא טלפון קווי מהבית כשיש טלפון סלולארי בכיס.
2. כרטיסים אלקטרונים: בעידן של היום, בפרט בימי קורונה, אין סיבה של ממש להתענג חצי שעה בתור לכרטיסים באצטדיון בתוך בית שחי של אוהד אחר רק כדי להגיע לעמדה שנראית כמו "כספומט" במקום הכי נמוך של העיר, כשאפשר להוריד את הכרטיס בצורה של בר-קוד לסלולארי.
קבוצת ליגת-על ממוצעת מוציאה כמיליון שקל למשרדי כרטיסים וחלקן גם מוציאות לא מעט כסף נוסף לקופאים ולמנהלות הקשורות בשינוע כסף מזומן. אפשר לחסוך את הכסף הזה ולאפשר לצופים רכישה של מינויים עונתיים או חלקיים, או כרטיסים שיגיעו ישירות לנייד שלהם (כמו גם מרצ'נדייז). הרכישה תאפשר גם שליטה לצורך אימות ויצירת קשר במקרים של חשיפה למאומתי קורונה. אנשים קונים היום כרטיסים למשחק כמו בתקופה שהיו שחקני כדורגל עם קארה.
3. מתווה בידוד לשחקנים: הנה חידון – מי המגזר היחידי במשק שקיבל פטור מבידוד ויציאה לעבודה מתוך הבידוד? שוטרים? רופאים? חיילים? התשובה המביכה הינה שחקני כדורגל, שהמתווה האחרון מתיר להם לצאת לאימונים ולמשחקים גם אם הם בבידוד. שחקן שנמצא בבידוד יכול לא להגיע לפעילות למשך 5-10 ימים ולא לסכן את כל הקבוצה שלו ואת הקבוצה היריבה ולסבך גם את הליגה. משוגעים, רדו מהגג (של האצטדיון).
4. מערכי רפאים: בימים אלה של קורונה ניאלץ לראות משחקים בטלוויזיה. לעיתים נראה שלעורך הווידאו יש שבלונה של 2-3 מערכים ורק בהם הוא משתמש. הסיכוי שהמערך שמוצג על המסך מתאים למה שרואים על המגרש עם פתיחת המשחק שווה לסיכוי של גיא משפתי להבקיע שער – זה קורה פעם או פעמיים בעונה. אני מעריך שהמערכים חסרי הערך לא מוערכים על ידי העורכים. מגיע לנו יותר.
5. פרשנים חסרי פשר: מגיע לנו ערך מוסף כשאנו רואים כדורגל ולהפסיק לחפש את כפתור השקט בשלט. כשהפרשן מתאר את המצב העובדתי שאנו רואים ("השחקן לא טוב"), או עצות בנאליות ושטוחות ("הקבוצה צריכה להתאמץ יותר" או "השחקן לא הוריד את הגוף ולכן בעט למעלה")– אינן פרשנות.
פרשן צריך להיות יותר אינטיליגנט מהצופים – לספר על המערכים, על תפקיד מסוים של כל שחקן במשחק שמתנהל, על שינויים במערך תוך כדי משחק וההשפעה שלו על המשחק, ובכלל לתת עומק ועניין נוסף למה שרואים. פרשן טוב צריך לראות את מה שכולם רואים ולחשוף ולחשוב על דברים שאיש אינו רואה או חושב.
6. סטטיסטיקות לא קשורות: אנו כבר לא בשנות השמונים (למרות שלפעמים הרמה של המשחק מזכירה את אצטדיון ימק"א, האורווה והקופסה). את מי זה מעניין מה מאזן העבר בין הקבוצות? או כמה קרנות היו בכל מחצית? למה זה חשוב? מה אפשר להבין או ללמוד או ליהנות מזה? צופה צריך לקבל חוויית צפיה טובה כדי ליהנות ולהסיק מסקנות בעצמו. לדוגמה: עושים קלוז-אפ על שחקן? – תראו כמה ק"מ הוא רץ והיכן הוא נמצא ביחס למשחקים בעבר או ביחס לחבריו או ביחס לשחקן בקבוצה היריבה שבאותה עמדה.
תנו אות חגיגי למסירת מפתח שביצע שחקן ולא רק לשער. אותו הדבר כששחקן מגיע לכמות מסוימת של דריבלים או מאבקים מוצלחים. אם יש שחקן שרוב המסירות עוברות דרכו – ציינו זאת. אם יש שחקן שלא נגע בכדור תקופה מסוימת – הציגו את זה. קו ההגנה של הקבוצה – איפה הוא ממוקם על המגרש ביחס למשחקים בעבר? מהיכן מגיעות רוב ההתקפות ואיזה מהן מוצלחות? הלו אתם שם בטלוויזיה! אנשים ישלמו העונה כסף על צפיה של משחקים בטלוויזיה במקום במגרש. לפחות תנו להם חוויה ראויה ועשירה!
7. מעשה בחמישה חילופים: איזו מתנה טקטית נהדרת קיבלו הקבוצות – 5 שחקנים שאפשר להחליף במהלך המשחק. היה מצופה שמאמנים יעשו שימוש בכלי טקטי זה כדי ליצור לחץ על היריבות. הגנה מתחילה בהתקפה. מה יותר פשוט מלעלות עם 2-3 שחקני פיזיים ועם כושר טוב שישחקו בחלק הקמי וילחצו בלי הפסקה א-לה-אורן-ניסים על ההגנה של הקבוצה היריבה? למה לא לעשות משחק לחץ של 30-60 דקות (לפחות) ולאחריו יוחלפו בשחקנים רעננים? נכון, שינויים הינם יציאה מאזור הנוחות ויכולים גם לגרום לקושי ולסבל, אך מי שפוחד מהסבל סופו שיסבול מהפחד.
8. הישראלים שולטים: עם המגבלות של הקורונה, הקיצוץ התקציבי שנכפה על הקבוצות, הקושי בהבאת זרים בתקופה הזו ו-5 חילופים – העונה הקרובה צריכה להיות תור הזהב של הישראלים. זו צפויה להיות העונה שבה כמות הישראלים תהיה הגדולה ביותר מאז הקמת ליגת-העל, ואני תקווה שהמאמנים יאפשרו יצירת אופי ישראלי לליגה. נקווה שההשקעה בהם תניב דיבידנדים בנבחרת ובאיוש סגלים בקבוצות באירופה.
9. שעת כושר (תרתי משמע): אחת הבעיות הקשות ביותר של המעבר מהעונה הקודמת לנוכחית הינה כושר משחק ירוד של לא מעט שחקנים. הוסיפו לכך את ההכנות המצומצמות מאוד של כל הקבוצות לקראת הליגה, ותקבלו מתכון לפציעות ולפיחות בכושר המשחק. כושר משחק הוא דבר שנבנה ומצריך רצף.
לצורך כך יש חשיבות עליונה ליצור מסגרת שבה שחקנים שלא שיחקו במחזור ישחקו במשחק רשמי ביום או יומיים שלאחר מכן במסגרת ליגת פיתוח, או משחק אימון בהובלת עוזרי המאמנים. שחקן שנמצא בקבוצה בליגת העל חייב לשחק, גם כדי לשמר ולשפר כושר משחק, וגם כדי לאפשר לאחרים להתרשם ממנו וכמו שהנסיך הקטן אמר – הדברים החשובים סמויים מן העין. לפעמים רק צריך לחשוף אותם.
10. אקדמיה: הגיעה העת לטפח ולהשקיע בשחקנים ישראים צעירים. התקופה "הבעייתית" בישראל היא תקופת המעבר ממחלקת הנוער לבוגרים. הפערים גדולים מאוד ולעיתים גדולים מדי. נראה שהגיעה העת – בהובלה של ההתאחדות, ליצור אקדמיה לשחקנים ישראלים בקבוצות ליגת-העל שסיימו גיל נוער ועד גיל 23, שאליה הם יגיעו 3-4 פעמים בחודש ובה הם יקבלו מנטורים אישיים משחקנים וותיקים או משחקני עבר, הדרכות מקצועיות, ניתוחים עצמיים, יצירת תכנית יעדים אישית, הפניות לאנשי מקצוע לשיפור יכולת אישית, פיתוח מנטאלי ולימוד טקטי יותר מעמיק כדי להבין טוב יותר את המשחק ובכך להשביח את הדור ולצמצם פערים מול אירופה. כדורגל משחקים עם הרגליים אך פועלים על המגרש עם הלב ועם הראש.
יאללה עונת קורונה 2 – תהיי טובה אלינו. מתחילים.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
