למשחק מול רד בול זלצבורג מכבי ת"א הגיעה קטנה, חסרה וחבולה. בימים האחרונים עלתה בקרב האוהדים תחושת הרמת ידיים והסתפקות בליגה האירופית, תוך תקווה שזה לא ייגמר בשישייה אוסטרית ובהשפלה. נוסיף את העובדה ששחקני האלופה לא מורגלים במשחק הגנה מאומץ שדורש ריכוז ותיאום מיטביים, בטח ובטח בהרכב טלאים כזה (וזה לא שבסגל מלא משחק ההגנה של מכבי ת"א העונה טוב במיוחד, כן?).
לא זה היה הלך הרוח בקבוצה עצמה. במחצית הראשונה הצהובים היו נחושים, נלחמו, צופפו וחסמו את האמצע היטב. לכל אורך המחצית, ובפרט לאחר היתרון הצהוב, האוסטרים החזיקו בכדור וניסו שוב ושוב לחדור את ההגנה הצהובה, ללא הצלחה. רוב הניסיונות היו דרך המרכז ולא מהאגפים, כנראה בגלל היכרות עם חוליי ההגנה הצהובה העונה. הניסיונות מהאגפים היו מסוכנים אך היו בודדים במחצית הראשונה. המחצית השנייה נפתחה בכמה דקות של חוסר ריכוז והאוסטרים הפכו את התוצאה. מכאן המשחק היה שקול ויחסית מאוזן, כאשר מצבים טובים נרשמו משני הצדדים, השוערים מתחו איברים והקורות גרמו לאוהדי שתי הקבוצות לתפוס את הראש. נבחן קצת את ההופעה של שני השחקנים הבולטים מהצד הצהוב, משני צדי המגרש.
השוער שמתגלה כ..שוער
לפעמים שוער צריך פעולה חיובית קטנה כדי להיכנס למשחק. לקלוט כדור פשוט, להדוף בעיטה לא מסוכנת מדי, אולי איזו בעיטת שוער. לטננבאום לא היה הפעם את הלוקסוס הזה: הפעולה הראשונה שלו הייתה כבר בדקה השנייה, כשחילץ כדור נהדר מהפינה בבעיטה חופשית. משם הוא רק התעלה על עצמו, עם לפחות 8 עצירות נהדרות.
לטננבאום נוצרה תדמית של שוער פסיבי. בעונה החולפת היה קל מדי להמעיט בערכו בשל ההגנה הנפלאה (ודן גלזר גרזן אחד). גם לאחר שהקבוצה שברה שיאי אי-ספיגה, רבים התייחסו אליו כאל בחור חביב שהוצב בשער, ונשמעה הטענה שההישגים היו קורים גם עם כל שוער אחר. אין חולק שבעקבות ההופעה הזו היחס אליו יתחיל להשתנות.
בעיניי, הרגע שסימל את שבירת תדמית הפסיביות של טננבאום היה בשניות לפני ספיגת הפנדל. מחיאות הכפיים שלו הידהדו היטב באצטדיון הריק ושידרו לבועט "בוא, תבחן אותי. נראה אותך". הוא הימר נכון על הפינה ואף נגע בכדור, אך לא הצליח למנוע מהבעיטה החזקה לחדור לשער. ההתגרות הזו מעידה על ביטחון וחוסר פחד, שתי תכונות שכנראה לא היו עולות במחשבה על דניאל מילר טננבאום. האירוניה היא שדווקא במשחק בו חטף שניים, הוא הבהיר לדוניס שעמדת השוער היא לא זו שצריכה רכש מיידי.
אס חדש
אי אפשר לסכם את המשחק מבלי להתייחס לדן ביטון. גם פה, המספרים לא מספרים את כל הסיפור (5 בעיטות לשער, 4 מתוכן למסגרת, 84% דיוק במסירות, 3 מסירות מפתח וכמובן - שער בצ'יפ אירופי). קור הרוח, השקט והסטייל מול השער, לצד התעוזה והיכולת לסכן ממצבים שנראים סתמיים, הם לא חזות הכל. הוא דומיננטי, מגיע לקחת את הכדור ומכסה את כל המגרש. כנראה שהדבר החיובי ביותר במשחק של ביטון (דן ביטון, דן!) הוא השמירה על הרמה לכל אורך המשחק. להבדיל מכוכבים לרגע אחרים (במכבי ובכדורגל הישראלי), הוא אקטיבי ללא הפסקה.
נקודות לקראת הגומלין
1. מכבי ת"א חייבת להבקיע בחוץ לפחות שני שערים כדי להעפיל. קשה, אבל אפשרי. בהנחה כמובן שהיא לא סופגת –ו זה כבר קשה מאוד. על ההגנה של מכבי דיברנו קצת, עכשיו נראה מה שווה ההתקפה של זלצבורג: העונה כבשה בליגה שלישייה ורביעייה (ב-10 שחקנים) ועוד עשירייה בגביע. בקטנה. (לא מדובר בנתונים חריגים, בעונה האחרונה ממוצע הכיבושים עמד על 3.4 למשחק).
2. התפרצות הקורונה בקבוצה לא רק גרמה להרכב כל-ישראלי, אלא שבכל הסגל לא נמצא זר אחד לרפואה (כלומר, בריא. או חתום). אפשר לנתח נקודה זו על פני כל הקשת: בצד החיובי: תעודת כבוד לכדורגל הישראלי; תעודת כבוד למכבי ת"א ששחקני קצה רוטציה עושים את העבודה כשנדרשים לכך. בצד השלילי: הוכחה לכישלון בהבאת רכש איכותי ומשדרג. בהנחה סבירה שהחיוביים לא יספיקו לסלק את הנגיף מגופם עד הגומלין, אנו צפויים לראות בגדול את אותו הרכב (פלוס קנדיל שהיה מורחק מהמשחק הראשון). בעצם, מי יודע, אולי ניקוליץ' יצוץ להופעת אורח.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
