בפעם האחרונה בה הפועל ת"א נראתה בסביבת בלומפילד בליגת העל זה נגמר באחד משברונות הלב הגדולים בהיסטוריה הקרדיולוגית המפוקפקת ממילא שלה. ההפסד לאשדוד לפני שנה ושלושה חודשים הוריד אותה לליגה הלאומית, מה שבזמן אמת נראה כמו סוף העולם, אבל זה היופי בכדורגל - בניגוד לחיים, ביקום הספורטיבי אפשר לקום לתחייה. כמה אלפים בודדים מאותם 25 אלף אוהדים שהגיעו למשחק ההוא מול אשדוד נעדרו אמש מבלומפילד. הם כנראה לא קיבלו את הממו. הפועל חזרה, ולראות אותה בתפארתה זו חוויה מתגמלת יותר מאשר במשחק הירידה ההוא, כשהחרב על צווארה.
כמה מפוארת יכולה להיות "תפארתה", עוד יתברר בהמשך. גובה התקרה שלה עוד לא ידוע, אבל לגבי גובהה של הרצפה אפשר להיות יותר בטוחים - הוא כבר לא יהיה נמוך כפי שהיה באותה שבת עגומה במאי 2024. אם כל ההתחלות קשות, אז בטח שזו של הפועל ת"א במתכונתה הנוכחית, נטולת סתיו טוריאל הפצוע למשך 60 דקות, שאנדה סילבה שעוד לא סיים לפרוק את המזוודות ושני זרים נוספים שזהותם עדיין לא ידועה אפילו. הפער בין מה שהפועל הנוכחית יכולה להיות ואולי עוד תהיה לגרסה שלה במחזור הפתיחה גדול כמעט כמו המרחק בין הבעלות הנוכחית לקודמת.
ההשתהות בהחתמת הזרים והפציעות של טוריאל ורוי קורין חברו לכדי הפועל ששני שחקני הכנף שלה - עמית למקין ולירן רוטמן - לא היו שחקני הרכב אפילו בליגה הלאומית. אנדריאן קרייב טוב בתחומו ופלקאו קצת פחות, אבל כל קשר בין התחום הזה להתקפה הוא קלוש. זו הסיבה לכך שהחזרה מפיגור במחצית השנייה היא כל כך מרשימה. תעלול קטן של השופט שהמציא פנדל, ועוד שתי נגיעות קסם של רועי אלקוקין וטוריאל שקם מהספסל, הספיקו. להפועל הזאת עוד יהיו כלים טובים יותר, אתמול היא חצבה את הדרך אל האור עם הידיים, בכוח נחישותה שהספיקה כדי לסדר לקהל את הקלוז'ר על הסיומת האכזרית בפעם הקודמת שהגיע כך בהמוניו. בהמשך גם הרגליים ידברו.
פורסם לראשונה: 01:30, 24.08.25
