בשנים האחרונה חלה החרפה ביחסים בין צפון קוריאה לשכנתה מהדרום. קים ג'ונג־און הורה ב־2023 להוציא מהחוקה הצפון קוריאנית את המטרה לאיחוד עם הדרום, צעד שקיבל תוקף בפברואר השנה, ובמקומו הוכנס סעיף שלפיו על תושבי המדינה להילחם בהשפעות הקפיטליסטיות מהדרום. חודש לאחר מכן, מול הקריאות לפיוס מצד דרום קוריאה, הגיב המנהיג כי "דרום קוריאה היא המדינה העוינת ביותר כלפינו בעולם", ובימים האחרונים הורה לגנרלים שלו להדק את הגבול בין המדינות כך שיהפוך ל"בלתי חדיר".
הממשלות אמנם לא מדברות ביניהן, אבל לדיפלומטיית הספורט יש שפה אחרת: בסוף השבוע נחתה קבוצת כדורגל נשים מצפון קוריאה בנמל התעופה הבינלאומי באינצ'ון (כ־30 קילומטר מערבית לסיאול) – הפעם הראשונה זה שמונה שנים שמגיעה משלחת ספורט מצפון קוריאה – כדי להתמודד בחצי גמר ליגת האלופות האסייתית. הקבוצה, נייגויאנג, מונה 27 שחקניות ותריסר אנשי צוות, ותתמודד היום מול קבוצת סוואן מדרום קוריאה. כל 7,087 הכרטיסים למשחק נמכרו תוך שעות ספורות, למרות ההתעניינות המועטה בדרך כלל בכדורגל נשים בדרום קוריאה.
מאחר שמדובר במשחק בין מועדונים ולא בתחרות בין נבחרות לאומיות, לא ינוגנו לפני המשחק ההמנונים של המדינות. ממשלת דרום קוריאה, למרות שהודיעה כי תפעל בצורה מצומצמת לקראת המשחק, כבר הבהירה שתספק את הסיוע הנדרש לקבוצה האורחת – שירותי אבטחה וליווי, בעיקר מול המפגינים הרבים נגד צפון קוריאה שצפויים לצאת לרחובות, ותקציב בשווי כ־200 אלף דולר למטרת האירוח. חלק מהתקציב מיועד לאוהדים שיבואו לעודד את הקבוצה מהצפון, כדי שהשחקניות לא ירגישו מבודדות.
עבור נייגויאנג, שנקראת על שם חברת הענק שמאמצת אותה (וחוותה שיאי מכירות בגלל העסקים שלה ברוסיה מול כל הסנקציות של המערב), זו ההופעה הראשונה במפעל. הסגל שלה מורכב כמעט כולו משחקניות שזכו באליפויות העולם עד גיל 20 ב־2024 ועד גיל 17 בשנה שעברה. באופן כללי, כדורגל נשים נחשב לבייבי של קים ג'ונג־און, לכלי התעמולה הספורטיבי הבינלאומי הכי חזק שלו, והשחקניות עצמן משמשות בעיקר כזבחים לפולחן האישיות שלו.
שתי המדינות כבר שיתפו פעולה בעבר בנבחרות בתחרויות של משחקי כדור, ואף צעדו יחדיו במספר אולימפיאדות ואליפויות אסיה תחת הדגל המאוחד. שיתופי הפעולה בעולם הספורט הולידו ערוצי תקשורת וניסיונות למשא ומתן בין המדינות, אבל המאמצים הללו התקררו מהר מאוד לאור חילוקי הדעות, בעיקר על רקע הפרויקט הגרעיני של צפון קוריאה.
בגלל מצב היחסים אין טיסות ישירות בין המדינות, ולכן דרך שאמורה לקחת 55 דקות ל־39 הנוסעים מצפון קוריאה, לא כולל לפחות שמונה אנשי ביטחון מהממשל שאמורים לשמור על כך שהבנות מתנהגות כיאות, ארכה כמעט ארבע שעות. כדי להגיע לסיאול, הם היו צריכים לעבור דרך בייג'ינג.
המגרש הפוליטי
מדובר באירוע אחר לחלוטין מזה שאירע לפני אולימפיאדת החורף ב־2018 בפיונגצ'אנג שבדרום קוריאה, שיתוף פעולה שהניב בסופו של דבר גם את הפסגות של קים ג'ונג־און עם הנשיא דונלד טראמפ בקדנציה הראשונה שלו. אבל ההיסטוריה של הקוריאות עם ספורט אולימפי מתחילה כבר שלושים שנה לפני כן. בשנים שלפני אולימפיאדת 1988 בסיאול התקיימו הפגנות רבות בעד שינוי המשטר. בגלל הרצון לשקט פוליטי לפני המשחקים, הרשויות לא ריסקו את ההפגנות באלימות, ולבסוף נערכו בחירות ישירות לנשיאות ב־1987, לראשונה מאז 1971. זו השנה שמסמנת את הפיכתה של דרום קוריאה לדמוקרטיה פתוחה ומשגשגת.
3 צפייה בגלריה
מערבים ספורט ופוליטיקה. שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און בטקס השקת משחתת בעיר הנמל נאמפו ב-26 באפריל
(צילום: KCNA via REUTERS)
הבחירות הללו, שהתרחשו גם בגלל האולימפיאדה, הביאו בסופו של דבר להתרחקות גדולה בין שתי הקוריאות. צפון קוריאה אמנם ניסתה לארח בצוותא את המשחקים, אבל מהרגע שזה לא עלה בידה, היא גמרה אומר להפריע כמה שיותר לקיומם וניסתה למנוע מהצופים הרבים להגיע אליהם. לפי החשד, שני סוכנים צפון קוריאנים גרמו לפיצוץ של מטוס "קוריאן אייר" בעודו באוויר בנובמבר 1987 וגרמו למותם של כל 115 הנוסעים. צריך לציין שגם דרום קוריאה נהגה בקשיחות גסה כלפי אזרחיה לפני המשחקים, כששלחה אלפי נכים והומלסים למחנות מבודדים, כדי שלא יפריעו לתיירים. לאחר מכן נשלחו האנשים הללו לעבודות דחק במפעלים.
שיתופי הפעולה בין המדינות הביאו גם להישגים, ביניהם זכייה סנסציונית בתחרות הקבוצתית לנשים באליפות העולם בטניס שולחן ב־1991. אבל באופן כללי, צפון קוריאה מעולם לא גילתה ספורטיביות גדולה בכל מה שקשור ליריבות שלה עם השכנה מהדרום. ג'ודוקא מצפון קוריאה שערק למערב סיפר כי לאחר שהפסיד ליריב מהדרום במשחקי אסיה בבייג'ינג 1990, הוא נשלח לגולאג; ואילו התקשורת בצפון קוריאה דיווחה באריכות ובהרחבה לקראת הדרבי ביניהן בגמר טורניר הכדורגל של משחקי אסיה ב־2014, שנערך בדרום קוריאה, אבל לאחר ההפסד הדרמטי 1:0 בתוספת הזמן של ההארכה, קיבלו כלי התקשורת הוראה לא להתייחס אליו, ולמעשה באופן רשמי בצפון קוריאה מדובר במשחק נטול תוצאה.
הצעידה המשותפת באולימפיאדת החורף ב־2018 ונבחרת הנשים המאוחדת בהוקי־קרח הביאו לתקוות גדולות עבור תושבי שתי הקוריאות ועבור העולם בכלל, אבל הפכו בסופו של דבר לסמל לכך שאירוע ושיתוף פעולה ספורטיבי נשארים בתחום הספורט ואין להם השפעה אמיתית על האפשרות לאיחוד בין המדינות. אולי התוצאות היו סמל לאי־שיתוף הפעולה: הנבחרת המשותפת הפסידה בכל חמשת המשחקים שלה באולימפיאדה.
