התמונה של לברון ג'יימס בוכה על הפרקט אחרי הניצחון במשחק השביעי נגד גולדן סטייט והזכייה של קליבלנד באליפות ה-NBA של 2016, היא אחת המרגשות שראה הספורט העולמי ברבע הראשון של המאה ה-21. זה החלום האמריקאי המושלם - ילד שנולד במקום שממנו היה לו סיכוי גדול במאות אחוזים לגמור בכלא מאשר להיות שחקן NBA, צמח לאחד הספורטאים הטובים בעולם, אייקון גלובלי, ועכשיו הביא אליפות לאנשים בבית.
באמת שלא הייתה דרך להתייחס בציניות לרגע ההוא, שבאופן אישי הפך אותי לאוהדת גדולה של לברון, ולא רק בגלל גדולתו חסרת התקדים על מגרש הכדורסל, אלא בגלל הסיפור שלו, אומץ הלב החברתי שלו, כי הוא עמד כל חייו מול סטנדרטים כפולים והצדיק כל פיסת הייפ בלתי אפשרית סביבו. לשנוא את לברון תמיד נראה לי משהו שאומר יותר על ההייטר מאשר על קינג ג'יימס עצמו, ולכן היה מאוד עצוב לי השבוע לרדת מהרכבת של לברון.
2 צפייה בגלריה
החלום האמריקאי המושלם. לברון ג'יימס אחרי אותה אליפות עם קליבלנד
(צילום: AP Photo/Marcio Jose Sanchez)
אפשר להניח שכמעט כל מי שקצת מכיר את לברון או את ה-NBA, ידע ש"ההחלטה השנייה" שהבטיח להכריז עליה השבוע, תהיה סתם עוד פרסומת בשורה ארוכה מאוד של מותגים שג'יימס הוסיף לפורטפוליו שלו בשנתיים-שלוש האחרונות. מה שאי אפשר היה לחזות זה עד כמה מביך יהיה כל האירוע.
הפרומו ל"החלטת כל ההחלטות" נראה כאילו לברון מכין הודעת פרישה, או הודעה על עונת פרישה. עיתונאים שמסקרים את הלייקרס ואת לברון הבהירו מהר מאוד שזה לא זה, אבל אם לא זה - אז מה כבר יכול לגרום לכוכב לייצר יממה של הררי ציפיות כאלה. בפעם האחרונה שג'יימס עשה זאת, ב-2010, הוא עזב את קליבלנד למיאמי במשדר טלוויזיוני מיוחד בו צפו 13 מיליון איש - יותר מממוצע הצופים בגמר ה-NBA בעונה שעברה. אירוע שנוי במחלוקת ובעייתי מהרבה בחינות, אבל לפחות זו הייתה תצוגה מרשימה של הכוח התקשורתי בו החזיק כבר אז בחור צעיר בן 25 שאפילו עוד לא זכה באליפות.
לכן, גם לברון ידע שכאשר הוא מבטיח השבוע עוד "החלטה", הוא מפעיל טריגר של ממש עבור אוהדי ה-NBA. מחירי כרטיסים למשחקי העונה הקרובה של לוס אנג'לס לייקרס עלו תוך שעות לאלפי דולרים, כי אנשים חשבו שהוא עומד לפרוש. אם הוא אכן היה משתמש עכשיו ב-"The Decision" שוב, הפעם כדי להודיע על סיום הקריירה, זו הייתה גם פיסת הומור עצמי מלבבת, וגם דרך כנה לסגור מעגל מהרגע ההוא, בו למעשה נולד לברון שאנחנו מכירים היום.
בסוף התברר שהוא מוכר קוניאק בפרסומת עלובה.
הפרסומת המדוברת של לברון
מה יהיה עם המורשת?
הבעיה הגדולה עם מה שלברון עשה השבוע היא שזה לא מקרה חד פעמי, זה לא קרה בוואקום. הוא מעביר את השנים האחרונות לא כאיש בעל קריירת הכדורסל הגדולה בהיסטוריה, אלא כנרקיסיסט שפוחד מהגיל, שחושש שאחרי שיפרוש ישכחו אותו, למרות שאף אחד לא מתווכח על גדולתו - יש שיטענו שהוא הכדורסלן הגדול אי פעם. הם טועים, אבל זו לא טענה חסרת בסיס - זה באמת מרגיש שהוא לא מקבל מספיק כבוד. אדם בן 40, עם זקן מאפיר, ארבע טבעות אליפות, יותר ממיליארד דולר בבנק ושיאים שיחזיקו מעמד עשרות שנים, עסוק כל הזמן בלמשוך לאנשים בשרוול כדי שישימו לב אליו.
אחרי ההחלטה של 2010 לקח ללברון שנים לשקם את המוניטין שלו. הוא השלים את המאמץ הזה עם האליפות המרהיבה בקליבלנד, אבל גם בצורה שבה התנהל מחוץ למגרש והפרידה אותו, למשל, ממייקל ג'ורדן. הוא הוביל תנועת העצמה של שחקני NBA, פתח בית ספר בעיר הולדתו, היה שותף בהקמת ארגון שעודד צעירים שחורים להצביע. כשמגישה בערוץ 'פוקס' אמרה לו "לשתוק ולכדרר", הוא ענה לה מיד "אנחנו לא נשתוק ונכדרר, יש לי פלטפורמה גדולה מכדי שאשתוק".
הוא הבין את מעמדו, את האחריות שיש לו, את מקומו בהיסטוריה. הוא רצה שיזכרו אותו באותה נשימה עם מוחמד עלי, ביל ראסל וקארים עבדול ג'באר. זו גם צריכה להיות המורשת שלו: ילד שאמו החד-הורית ילדה אותו בגיל 16, שעד גיל 13 גר בעשרה בתים שונים, שהרף שהוצב בפניו התחיל הכי גבוה שאפשר ומאז רק הורם עוד ועוד, ושגם היותו כישרון חד-פעמי לא עזר לו להימלט מגזענות, הפך לאחד מגדולי הספורטאים של דורו, אייקון תרבותי, אדם חשוב באמת.
את כל זה לברון זורק בשנים האחרונות כי הוא לא ממש יודע איך לסיים את הקריירה ומבוהל מהיום שאחריה. עד לפני שנים ספורות, ניצל לברון את הפלטפורמה שלו לאקטיביזם, להנהגה, להצפת נושאים חשובים, אבל לברון העכשווי הוא רק מכונת קמפיינים מסחריים, הוא נכנס לעימותים מטופשים עם עיתונאים, הוא סידר לבן שלו מקום שלא הגיע לו בלייקרס, הוא מנהל מלחמות מוזרות עם רוחות העבר של ה-NBA, פיד המדיה החברתית שלו מוקדש עכשיו רק לעשיית כסף.
פה ושם יש לו מה להגיד על ספורט. שום דבר מזה לא חשוב או משמעותי כמו הרבה דברים שאמר בעבר, עכשיו הכל נועד להשיג קליקים והכנסות. זו לא לגמרי רדיפת בצע, ללברון תמיד יהיה צ'יפ על הכתף של טראומות ילדות. להיות מיליארדר שרק מתעשר עוד ועוד ובעתיד יהיה גם בעלים של קבוצה NBA, זו דרכו להתמודד עם העבר ולבנות עושר דורי. הכל לגיטימי, זו הרי מהות החלום האמריקאי כפי שהוא מוצג בסרטים וספרים - אבל אפשר היה להשיג את כל זה מבלי להחליט לסיים את אחת מקריירות הספורט הגדולות אי פעם כמכונת תוכן שיווקי, אקסהיביציוניסט שלא יכול בלי לקבל תשומת לב, וסופר-סופרסטאר מזדקן שיש לו הכל, ועדיין זה לא מספיק.
פורסם לראשונה: 07:14, 10.10.25
