הרגע הראשון שפתח את סרטון הביצועים וההישגים של הג'ודאי פיטר פלצ'יק, שפרש היום (שני) רשמית מג'ודו תחרותי, היה הזכייה במדליית הזהב בגרנד פרי קנקון. השנה היא עדיין 2017, שנה פוסט־אולימפית, ופלצ'יק, שהיה אז בן 25, עמד לראשונה על הפודיום בסבב העולמי. פציעות וחוסר יציבות בהתחלה הוציאו אותו מהסגל האולימפי לקמפיין לריו 2016, ואחרי שצפה בחבריו לנבחרות הצעירות עושים את הופעת הבכורה במשחקים האולימפיים ומתכוננים לעוד קמפיין, הוא יצא עם "הדור החדש" לתחרויות פחות מוכרות, לצבור נקודות וגם ביטחון בדרך למולדת הג'ודו, יפן, לשם הוא כיוון להגיע שלוש שנים לאחר מכן.
אז לטוקיו פלצ'יק הגיע (באיחור של שנה בשל מגפת הקורונה), וגם זכה במדליית ארד קבוצתית שם, ממשיך לקמפיין נוסף לאולימפיאדת פריז. לפני מדליית הארד האישית שכולם זוכרים בבירת צרפת, הוא זכה גם במדליה באותו הצבע באליפות העולם ב־2023. בכל הרגעים האלה הוא צופה בעיניים מבריקות מהצד, וכשמגיע הרגע להתיישב לראיון עם ynet במלון הרודס מרשת פתאל בת"א, שאירח את מסיבת הפרישה שלו, הוא כבר עיכל שהגיע רגע תליית החליפה.
"זה הסוף והוא מציף, מרגש, כל כך מסקרן לראות כל תמונה. אני מנסה לשחזר מה הרגשתי על כל פודיום. בתחילת הדרך הזכרתי לעצמי וגם לעולם שאני רוצה להיות מדליסט אולימפי. לא באמת הבנתי וידעתי עוד איזה דרך אעבור ומה אני צריך לעבור עם עצמי, בהתפתחות האישית שלי ובצמיחה, כדי שהמדליה תהיה מונחת פה בסופה של הקריירה. מטורף".
מה הוביל להחלטה לפרוש?
"לא ניסיתי לחזור לאימונים, וידעתי שאם כן אחזור אהיה כל כולי בתוכם. אני מאמין שההחלטות קורות ברגע, ולפני כמה חודשים זה קרה. הייתי מוכן פיזיולוגית, אבל לא רציתי להמשיך ככה, לתת עוד שלוש שנים כאלה באימונים, להיות שם. זאת הבחירה שלי. אני עושה את זה ממקום בו אף אחד לא אילץ אותי".
פרשת בשיא.
"נכון. זה מה שהופך הכל לקשה. כשאתה פורש בשלהי קריירה זה אחרת. אני יודע שאם מחר אחליט לחזור - אני טיל".
אחד הפרויקטים עליהם הג'ודאי עבד ועדיין עובד עליו הוא 'קרן פלצ'יק'. הרעיון עצמו נולד בשיחות בין פיטר לאשתו דניאל, בהן סיפר מחוויה אישית על הקשיים בפניהם עומדים ספורטאים בתחילת דרכם. השניים המשיכו במחשבה יום אחד על הקמת המיזם שיתמוך כלכלית בספורטאים בגילאי 16–20 עם הישגים ראשוניים ופוטנציאל, שלא זוכים לתמיכה משמעותית ועלולים לפרוש עוד לפני שיגיעו למימוש יכולותיהם. בפברואר האחרון נחשפה הנבחרת הראשונה, ופלצ'יק מודה בראיון שהעולם העסקי קרץ לו כבר הרבה זמן.
"זה התחיל לפני פריז. ידעתי מה לעשות במינונים הנכונים. ידעתי לעשות קמפיינים, הרצאות, פרסומות ושיתופי פעולה עסקיים. הכול היה בכמות שלא תפגע בדרך שלי בג'ודו, כספורטאי בדרך למשחקים האולימפיים", הוא אומר, מדגיש שמעולם לא פספס אף אימון בשביל אחד מהדברים שהוזכרו. "הקרן הזאת היא אחד ההישגים שלי עם עצמי מעבר למדליה כזו או אחרת. אחרי פריז טעמתי את העולם הזה בביס מאוד גדול".
טעים?
"מאוד. כספורטאי הייתי בתוך סוג של בועה, אף פעם לא ראיתי את המקומות שאני רואה עכשיו. מה רואים? אולם, נמל תעופה. מהאוטובוס בדרכים הייתי רואה. עכשיו אני חווה עולם, משהו מעניין".
'רוקדים עם כוכבים', איך הייתה החוויה?
"אני עכשיו משלים חוויות, כל מה שלא יכולתי כספורטאי, כנער. עכשיו יש גם סוג של פינוק, שאני יודע שאני לא צריך לישון מוקדם כי אין כלום מחר, אין אימון. זה מאוד מרגיע".
ושמירה על המשקל שנגמרה.
"רזיתי שמונה קילו (צוחק)".
כשאתה מציג את עצמך כספורטאי בעולם העסקי, מה התגובות?
"נכון בארה"ב הכל יותר גדול יותר ממה שחווים בארץ? אז גם ככה גם בקטע הזה. אני הולך בארה"ב, עוד לא מספיק להגיד שזכיתי במדליה אולימפית, מספיק להגיד שאני ספורטאי שהשתתף במשחקים האולימפיים וכבר אני מקבל הערצה והערכה. זה מטורף, משהו שלא הכרתי לפני. חודש אחרי פריז נחתי בוושינגטון ולא יכולתי ללכת מהלובי של המלון לקנות קפה. זיהו אותי אנשים. שם הבנתי כמה העיסוק הזה חוצה יבשות ואנשים בארה"ב חלק מהדבר הזה".
בנאום שלך דיברת על הקרבות והחיים של דניאל לצד ספורטאי. אחד הדברים שהיו מאחורי הקלעים במהלך הקריירה הוא הניסיון שלכם להביא ילדים לעולם בטיפולי פוריות, והיום אתם חובקים שלושה. איך ידעת לעשות את ההפרדה המנטלית בתחרויות החשובות כשבחיים עצמם אתם בתקופה קשה?
"זה היה חלק מהאתגרים והמכשולים בדרך. כשדברים כאלה קורים בספורט, הכול מאוד ברור. לא אגיד קל, אבל אפשר לפתור אותם. כשדברים כאלה קורים בבית, מחוץ למזרן הג'ודו, כל מה שקשור למשפחה הוא משהו שהרבה יותר קשה להתמודד איתו. ידעתי שאני לא לבד באירוע, לדניאל יש יכולת הכלה פסיכית. גם המאמנים שלי ידעו, אורן סמדג'ה והיו"ר משה פונטי, שיצא מאוד רגיש באירוע שקרה לקראת סוף ההיריון שלה".
תשתף?
"היינו בספרד, במחנה אימונים אחרון לפני הטיסה לפריז. דניאל כבר בחודש תשיעי, מתגלגלת בעבודה במדרגות ושוברת את הרגל. זה שבר מורכב בשתי עצמות. פונטי ידע שהטיסה שלנו מכילה יומיים יותר, של הגעה ועזיבה, אז הוא קיצץ לי אותם כדי שאהיה איתה. עשיתי את המחנה כמו כולם, אבל הוא ידע כמה המשפחה חשובה לי וכמה זה חשוב שאהיה מפוקס".
יש לך טייטל – המדליסט האולימפי הראשון שהוא כבר אבא.
"אני פחדתי מזה. פחדתי מילדים בזמן שאני מתחרה. לספורטאים לא קורים דברים טובים כשנולדים ילדים והם עדיין בקריירה. לא ידעתי איך זה ישפיע עלי. אני שמח שזה קרה ככה, שהצלחנו להשתלט נכון על האירוע ואפילו למנף. מהרגע שהילדים נולדו, פרצתי עוד מחסום אצלי".
"פתאום אני שבר כלי"
שנת 2024 עד רגע הזכייה במדליה האולימפית לא הייתה השנה של פלצ'יק, בלשון המעטה. לראשונה מזה כמעט עשור, הוא היה מחוץ לשמינייה הראשונה בדירוג העולמי – וזימן לעצמו הגרלה קשה יותר עוד במוקדמות באירוע השיא בפריז. הוא לא הצליח באף תחרות מטרה שקדמה לו, ויותר מזה – נפצע כארבעה חודשים לפני הדלקת הלפיד האולימפי. מי שסומן להיות הגבר עם הפוטנציאל הגבוה ביותר לזכייה במדליה אולימפית – בכל זאת רק שנה אחורה זכה במדליית ארד באליפות העולם – כבר לא היה בטבלת ההימורים.
"זאת הייתה שנה נוראית גם בהקשר האישי, גם בהקשר הלאומי עם השבעה באוקטובר. לא ניצחתי שום טורניר, כלום. שלוש פציעות היו לי, אחת ברצועה הצולבת. נפגשתי עם יעל ארד (יו"ר הוועד האולימפי) בבית קפה, ואמרתי לה תוך כדי שאני תופס את הראש 'מה נהיה ממני?'. רק כמה חודשים אחורה הייתי מדורג שני בעולם, יש לי מדליה באליפות העולם! ידעתי שאני הולך לזכות במדליה אולימפית בזמנו, ופתאום אני שבר כלי".
חיכית כל כך לשנה הזו ופתאום אתה במקום שונה לגמרי.
"אני מחוץ להגרלה הנכונה, הגעתי מדורג 14. לא הייתי מדורג 14 במקום הזה שבע שנים. ההימורים על רז הרשקו וענבר לניר כמדליסטיות וזהו? ברור. אפשר להגיד את זה. הן הוכיחו את עצמן, ואני, שהייתי מועמד ודאי במשלחת, בטח בנבחרת הגברים – דועך".
מה זה עשה לך לראות את זה מהצד?
"קיבלתי סטירת לחי. זה זעזע אותי ובו זמנית גרם לי לעשות משהו טוב עם עצמי. במקום שהמצב יערער אותי – זה כן ערער לכמה רגעים – זה פיקס אותי. קיבלתי יותר מוטיבציה, וזה היה הדלק שהייתי זקוק לו. נסתרות דרכי השם, הייתי צריך את המסע הזה".
וחודש לפני – עומר סמדג'ה ז"ל, הבן של אורן, נפל בעזה.
"אני זוכר את ההגעה של אורן לאימון לראשונה אחרי השבעה. בהתחלה הוא היה נוכח, ישב בצד. כשהוא הגיע לטיסה הוא היה אורן בכל תפארתו, עם האנרגיה הנכונה והמוטיבציה והנוכחות שלו. ידעתי שהוא בא כמו שצריך, לא רק לסמן וי".
הרגע הכי גדול בקריירה – המדליה האולימפית?
"חד־משמעית. מה את חושבת?"
המדליה באליפות העולם, הוכחת שאתה עדיין בתמונה.
"נכון. זה היה עוד וי במשבצת שהייתה חסרה לי. המדליה הזאת, מעבר להייפ הרגשי, היא זו שגרמה לי להבין שהמדליה בפריז יכולה להגיע".
מי אתה חושב שיהיה המדליסט האולימפי הבא בג'ודו?
"מוקדם להגיד עדיין, נבחרת הגברים עדיין בוסר. אני כן עוקב, מזהה כמה כישרונות. יש לי ספורטאים בקרן. יצחק אשפיז עשה הישג מאוד משמעותי, מקום ראשון בגרנד פרי לימה, קצת מזכיר את ההישג שלי בקנקון ב־2017. אם הוא ימשיך בדרך הזאת זה יוביל למקום הנכון. יש גם את ערן פיקס, יוסף סימין ויולי מישינר בנשים – היא מפלצת".
