כשרוברטו באג'יו בעט לשמיים את הפנדל המכריע בקיץ 1994, וגרם לברזיל להניף את גביע העולם על חשבון איטליה, משהו בי דווקא נקשר לכדורגל האיטלקי. באותן שנים בישראל, כשאבי רצון היה אחד היחידים שהנגישו לציבור הישראלי את הכדורגל האירופי, נבנה כאן בסיס אוהדים לא קטן לכדורגל האיטלקי. יובנטוס, מילאן, אינטר, פיורנטינה, פארמה, סמפדוריה... דל פיירו, בארזי, באטיסטוטה, קוסטקורטה, קונטה, זידאן, אדגר דווידס, שבצ'נקו, פירלו...
השמות היו נוצצים וההצלחות אדירות. יובנטוס ושתי הקבוצות ממילאנו זכו בליגת האלופות והגיעו באופן תדיר לשלבים המאוחרים של המפעל. גם הנבחרת סיפקה לא מעט רגעי שיא: שש שנים אחרי הפנדל של באג'יו היא שוב הגיעה לגמר גדול, הפעם של אליפות אירופה, אך הפסידה לצרפת. ב-2006 כבר הניפה את גביע העולם, וב-2012 שבה לגמר היורו. אלא שמאז, אוהדי האזורי והסרייה א' מרגישים שהקסם מתפוגג אט-אט.
פיו אספוזיטו
(צילום: AP Photo/Antonio Calanni)
הליגה האיטלקית, שבעבר הייתה אחת משלוש הליגות הבכירות בעולם, הולכת ומאבדת ממעמדה. כיום קשה למצוא כוכבים ברמה העולמית הגבוהה ביותר שבוחרים להגיע אליה. אם לומר את האמת, כבר לא בטוח ששחקן יעדיף בהכרח לחתום ביובנטוס על פני הצעה מברייטון. גם הנבחרת איבדה מיוקרתה. אחרי שתי הדחות רצופות בשלב הבתים של המונדיאל, ב-2010 וב-2014, הגיעו הכישלונות הגדולים באמת: איטליה לא העפילה למונדיאל אפילו פעם אחת מאז 2014. שלושה מונדיאלים רצופים מחוץ לטורניר הגדול בעולם. רקורד בלתי נתפס ושיברון לב עבור האוהדים.
היה רגע אחד מיוחד, לפני חמש שנים, שבו נדמה היה שמשהו בכל זאת משתנה. ביורו 2020 חזרה הנבחרת, כמעט משום מקום, להפגין את הכדורגל שאפיין אותה בעבר: הגנה פנטסטית, מחויבות חסרת פשרות, טקטיקה משובחת וניצוצות של וירטואוזיות. דונארומה, קייליני, די לורנצו, בונוצ'י, ז'ורז'יניו, בארלה וקייזה, בהנהגת רוברטו מנצ'יני, הצליחו להפתיע את אירופה כולה ולזכות בגביע הנכסף. רגע של עונג אמיתי, שלצערנו לא הוליד שינוי ארוך טווח. מאז שוב נכשלה איטליה בהעפלה לשני מונדיאלים נוספים, והכדורגל המקומי המשיך לדשדש.
הנבחרת עברה שורה של מאמנים, מלוצ'אנו ספאלטי ועד כוכבי העבר אנדראה פירלו וג'נארו גאטוזו, אך ללא הצלחה של ממש. אלא שבחודשים האחרונים חזר למשרת המאמן רוברטו מנצ'יני, האיש שהוביל את איטליה לזכייה ביורו, לאחר כמה שנים של כסף גדול במדינות המפרץ. ופתאום, יש סיבות לאופטימיות.
ההתחלה לא הייתה מבטיחה. במשחק הראשון בליגת האומות איטליה הפסידה לבלגיה 2:0, כשמנצ'יני עדיין נשען על כמה מהשמות הוותיקים. אלא שאז החליט המאמן ללכת על מהפכת צעירים, והתוצאות לא איחרו להגיע. איטליה ניצחה פעמיים את טורקיה, סיימה בתיקו מעודד מול צרפת בפריז, ובשבוע שעבר השלימה ניצחון 1:3 מרשים על אותה צרפת של זינדין זידאן.
במוקד עומד פיו אספוזיטו, חלוץ צעיר, אנרגטי ומלא מחויבות, שהופך במהירות לאחד השמות המסקרנים בכדורגל האיטלקי. גם אחיו, סבסטיאנו, משתלב בנבחרת. לצדם נמצאים טונאלי, פראטזי, סקלביני, קאיודה, קלפיאורי ובאסטוני, לצד דונארומה ובארלה, ששרדו גם את חילופי הדורות מאז הזכייה ביורו. אליהם מצטרפים שחקנים צעירים נוספים שמנצ'יני נותן בהם אמון, כמו קמביאגי ודומביה.
קשה להאמין שהקבוצות האיטלקיות יחזרו בקרוב למעמדן בימי הזוהר. סכומי העתק שמושקעים בכדורגל האנגלי מרחיבים את הפער, ולצדם קיימות סיבות מבניות וכלכליות נוספות שמקשות על הכדורגל האיטלקי להתחרות בצמרת האירופית. אבל בנבחרת איטליה, לפחות, נבנה משהו חדש ומעודד. איטליה כאלופת אירופה ב-2028? פתאום זה כבר לא נשמע כמו חלום מופרך. מבחינתי, זה אפילו הימור משתלם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים?
איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
