בשיתוף נביעות
מכביה משדר נביעות
יותר משישה עשורים חלפו מאז שטל ברודי נחת בישראל כחלק מנבחרת ארה"ב בכדורסל למכביה השביעית, אבל גם היום הוא זוכר היטב את הפער בין מה שדמיין לבין מה שפגש כאן. "ידענו שישראל היא חול, גמלים, חמורים ויש ים", סיפר בחיוך. "אבל כשיצאנו מהמטוס והתחלנו להסתובב בארץ, פתאום גילינו בתי קפה, תרבות, חיים. באנו כדי לזכות במדליות, אבל מה שראינו היה שונה לגמרי ממה שדמיינו".
הראיון עם ברודי מתקיים במתחם נביעות במכביה סיטי, שנבנה באקספו בתל אביב, כחלק מאירועי המכביה ה-22, שנפתחה ב-1 ביולי. ברודי הגיע לישראל כשהעתיד שלו נראה מבטיח במיוחד. הוא נבחר לאחד משחקני המכללות הבולטים בארה"ב והיה מועמד לקריירת NBA אלא שהביקור במכביה שינה את מסלול חייו. "כשחזרנו הביתה נשארה לנו הרבה אהבה בלב מהביקור בישראל", אמר. "זה היה הרבה מעבר לספורט". ההחלטה הסופית התקבלה זמן קצר לאחר מכן, בעקבות שיחה עם נח קליגר, אז יו"ר מכבי תל אביב. "הוא אמר לי שאם אני ספורטאי יהודי, אולי אני יכול לעזור לקחת את הכדורסל הישראלי למקום אחר", נזכר ברודי. "לא יכולתי לסרב לאתגר הזה. באתי לשנה אחת, ואני כבר קרוב ל-60 שנה בארץ".
גלריה
טל ברודי. לדבריו, הספורטאים שמשתתפים במכביה "חוזרים עם הרבה אהבת ישראל ורצון להילחם באנטישמיות"
(צילום: ירון שרון)
גם היום, לדבריו, המכביה ממלאת תפקיד גדול יותר מאשר תחרות ספורט. "הספורטאים פוגשים פה את עם ישראל, מסתובבים בארץ ומכירים אותה באמת", הוא אמר. "הם חוזרים עם הרבה אהבת ישראל ועם רצון להילחם באנטישמיות ובשנאת יהודים". מכל המכביות שבהן השתתף, יש רגע אחד שברודי זוכר במיוחד, "כשאתה נכנס לאצטדיון עם הלפיד ו-30 או 40 אלף איש מוחאים לך כפיים, אין מחיר להרגשה הזאת".
מורן סמואל, האלופה הפראלימפית בחתירה, חזרה לאחד הרגעים המטלטלים בקריירה שלה. בבוקר גמר החתירה במשחקים הפראלימפיים בפריז היא התבשרה על רצח ששת החטופים במנהרות. "מצאתי את עצמי בבוקר בלתי אפשרי. אני אמורה לחתור בפעם האחרונה בחיים שלי באירוע הספורט הכי גדול בעולם, כשבמדינה שלנו יש אבל ובכי ואובדן כל כך גדול. ניסיתי להבין איך אני הופכת את כל הכאב הזה לכוח".
מורן סמואל. "אנחנו פה כדי להישאר, יותר מתמיד"
(צילום: ירון שרון)
לסירה היא נכנסה עם שלוש מילים שליוו אותה לאורך המקצה: "אני פה למרות, בגלל ובזכות". בסיומו של היום עמדה על הפודיום עם מדליית הזהב. "כל מה שרציתי היה להשמיע את ההמנון ולראות את הדגל שלנו עולה למעלה ולהראות לעולם שאנחנו פה כדי להישאר", סיפרה. "ודרך אגב, זה בדיוק המכביה - אנחנו פה כדי להישאר, יותר מתמיד".
גם אחרי שנים בצמרת, סמואל מודה שיש בקרים שבהם קשה לקום לאימון. "צריך לשנות את הדיבור הפנימי ולהזכיר לעצמך למה התחלת. לכל ספורטאי יש את ה'למה' שלו". לדבריה, את התובנה הזאת לקחה גם מהמעבר מכדורסל לענף אישי כמו חתירה. "הבנתי שגם ספורט קבוצתי בנוי על הספורט האישי". את אותו מסר היא ביקשה להעביר גם לספורטאים הצעירים. "תמיד יהיו הפסדים, כישלונות ורגעים פחות טובים. אם מסתכלים על קושי כמכשול, הוא עלול להפיל אותנו. אבל אם רואים בו אתגר, הוא הופך להזדמנות להתחזק".
יעקב טומרקין. "אלה קשרים שנשארים הרבה אחרי שהתחרות נגמרת"
(צילום: ירון שרון)
השחיין האולימפי לשעבר יעקב טומרקין, שייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות וזכה במדליות באליפויות אירופה, בחר דווקא במדליית הכסף באליפות אירופה שנערכה בווינגייט כאחד הרגעים המשמעותיים בקריירה שלו. "לא יוצא לנו הרבה להתחרות מול קהל ביתי", סיפר. "אליפות אירופה בווינגייט הייתה הפעם הראשונה והיחידה שהתחריתי באליפות אירופה בישראל. זאת הייתה הבריכה של הבית שלי".
טומרקין ביקש להזכיר גם את מה שהקהל בדרך כלל לא רואה. "בספורט אולימפי יש הרבה יותר כישלונות מהצלחות. רואים את המדליות, אבל יש הרבה פעמים שאתה נמצא באזורי הדמדומים. ההצלחות הן הדלק שמחזיר אותך לבריכה בשש בבוקר". אם יש משהו שטומרקין לוקח איתו מהמכביה, הוא דווקא לא קשור למדליות. "אלה הקשרים שנוצרים שם", אמר, וסיפר על החברות עם השחיין והאלוף האולימפי האמריקאי אנתוני ארווין, שנרקמה במכביה ונמשכת עד היום. "אלה קשרים שנשארים הרבה אחרי שהתחרות נגמרת".
גיל מרנץ. "הרבה זמן תליתי את הזהות ואת הערך שלי בהישגים שלי"
(צילום: ירון שרון)
גם גיל מרנץ, זוכה "נינג'ה ישראל", בחר לדבר פחות על הניצחונות ויותר על מה שלמד בדרך אליהם. "הרבה זמן תליתי את הזהות ואת הערך שלי בהישגים שלי", שיתף. "זה היה שיעור חשוב להבין שההישגים הם בונוס, אבל הם לא מי שאני. הם לא מגדירים אותי". לדבריו, זו גם הסיבה שהוא כל כך מאמין בעבודה עם ילדים ובני נוער. "אין לך ברירה אלא לקום אחרי כל נפילה. הנינג'ה מייצרת תחושת מסוגלות כמו שאף ספורט אחר לא ייצר אצלי". כשנשאל על המכביה, הוא חיבר אותה למציאות הישראלית. "דווקא בתקופה הזאת אנחנו צריכים להרגיש הכי הרבה גאווה ואחדות. אין דרך טובה יותר להראות לעולם מי אנחנו מאשר דרך הספורט".
את הדור הצעיר ייצג במשדר עומר שדה, כדורסלן בני הרצליה שמשתתף במכביה הנוכחית. עבורו, זו הזדמנות לפגוש יהודים שמגיעים לישראל מכל רחבי העולם. "לראות את כל היהודים מגיעים מכל רחבי העולם למטרה אחת - ליהנות. זה משהו מיוחד", הוא אמר. כשנשאל מה המכביה גורמת לו להרגיש, השיב שדה: "אני חושב שאנחנו אולי הדת היחידה שבאמת עושה משחקים כאלה, משחקים רק ליהודים, וזה מראה הרבה עלינו". שדה כבר מכוון לחלום הבא - לייצג את ישראל גם במשחקים האולימפיים.
עומר שדה. "לראות את כל היהודים מגיעים מכל רחבי העולם זה משהו מיוחד"
(צילום: ירון שרון)
בין הסיפורים על מדליות, משברים ורגעים מכוננים, סיפק משחק השתייה גם כמה רגעים קלילים. המנחה הקריאה למרואיינים שורת אמירות מחיי הספורט, ומי שלא הזדהה איתן התבקש לקחת שלוק מבקבוק המים . כך סיפרה סמואל כי בתקופה שאחרי הלידה הייתה מניקה בלילה ומתאמנת בבוקר בדרך למדליית כסף באליפות העולם, טומרקין גילה שבשיא ההכנות הגיע לארבעה אימונים ביום, שדה הודה שלא תמיד הוא זוכר לקחת איתו בקבוק מים לכל מקום, וברודי סיפר שכבר שנים הוא מקפיד לשתות כמעט רק מים.
בשיתוף נביעות
