אין ספק שמונדיאל 1990 באיטליה נחשב לאחד השנויים במחלוקת בתולדות המפעל. לצד לא מעט דרמות גדולות וסיפורי סינדרלה - כמו קמרון שהרחיקה עד רבע הגמר ומצרים שחילצה תיקו היסטורי מול הולנד הגדולה, הוא ייזכר גם ובעיקר ב"זכות" אחד הגמרים המשעממים בכל הזמנים (שבסיומו גרמניה ניצחה את ארגנטינה), שהגיע בתום טורניר עם ממוצע עלוב של 2.21 שערים למשחק - מהנמוכים בהיסטוריה.
אבל, עם מראדונה (במונדיאל הלפני אחרון שלו), קאמבק של ארה"ב אחרי 40 שנה, ההדחה הצורבת של אנגליה - ובקבוק אחד מפוקפק - המשחקים בארץ המגף גם ייצרו רגעים בלתי נשכחים ותמונות אייקוניות בהיסטוריה של המשחק. בפרק השלישי של "עיתונות חופרת" אנחנו חוזרים אל הקיץ ההוא באיטליה, דרך הכותרות, הסיפורים והאנקדוטות שקיבעו אותו בזיכרון הקולקטיבי.
פודקאסט עיתונות חופרת - מונדיאל איטליה
כשמראדונה הכיר את אומאם ביאיק
הקמרונים קראו לעצמם "האריות הבלתי ניתנים להכנעה". ארגנטינה מצידה, פשוט הייתה אלופת העולם, בזמן שחצי מהסגל של קמרון שיחק בכלל בליגה המקומית החלשה. הקפטן שלהם סיפר ששניים מהחברים שלו להרכב ראו את מראדונה לצידם ובכו קצת. חוץ מהמון כניסות לרגליים, כמעט כלום לא קרה עד הדקה ה-67. סיריל מקאנקי (כן, ההוא ממכבי ת"א), הרים כדור די גרוע לרחבה, הבלם הארגנטיני הרחיק בצורה מזעזעת, והכדור הגיע לאומאם ביאיק שעלה לנגיחה. הקמרוני הצעיר שהה באוויר כשעה ורבע, ובסוף הוציא מזה דרדלה שמשום מה עברה את נרי פומפידו בדרך לשער. קרלוס בילארדו, מאמן ארגנטינה, הבהיר בסיום שמדובר ביום הכי שחור בקריירה שלו. הוא עוד הוסיף ש"אם נעוף בשלב הבתים, אני מעדיף שהמטוס יתרסק מאשר לחזור לארגנטינה". אני חושב שכמה שבועות אחר כך הוא יצטער שהם לא עפו בשלב הבתים.
הטירוף של סקילאצ'י
מכירים את הזמרים האלה שמוציאים להיט אחד עצום ואז נעלמים? אז תדעו שזה קורה גם במונדיאלים. סלבטורה "טוטו" סקילאצ'י לא היה אמור לראות דקות בנבחרת איטלקית שמחזיקה חלוצים כמו ג'אנלוקה ויאלי, רוברטו באג'יו ואנדראה קרנבאלה. אבל בדקה ה-74 של המשחק הראשון המאמן ויצ'יני זרק אותו פנימה, וקיבל שער ניצחון. חגיגת השער של טוטו - עם עיניים פעורות לרווחה והבעת טירוף מוחלטת – הפכה מיד לאייקון הויזואלי של המונדיאל.
מאותו רגע, טוטו לא עצר. הוא כבש שוב מול צ'כוסלובקיה, מול אורוגוואי בשמינית הגמר, מול אירלנד ברבע הגמר, ואפילו סידר לאיטליה יתרון בחצי הגמר מול ארגנטינה. האיטלקים הודחו לבסוף בפנדלים, אבל טוטו הבקיע במונדיאל של 90 יותר מכולם. בשנים הבאות הוא לא יצליח לשחזר את היכולת מהמונדיאל, ואת הקריירה יסיים בעצם ביפן. בשנת 2024, בגיל 59 בלבד, טוטו הלך לרוץ עם עיניים קרועות לרווחה בשמיים, אחרי מאבק ארוך במחלת הסרטן.
כדורגל? תזכיר לי?
למונדיאל של 1990 ארה"ב הגיעה אחרי היעדרות של 40 שנה, אבל בארצם של האמיצים מעטים ידעו שזה קורה בכלל. בשלב הזה בארה"ב כדורגל הוא ספורט שמשחקים לפעמים, אבל אף אחד לא באמת צופה בו. למעשה, בתחילת הניינטיז אין במדינה אפילו ליגה מקצוענית בכירה ואמיתית. גם שלושת ההפסדים וההדחה המהירה מהטורניר הזה בטח לא עזרו להטמיע את המשחק, אבל שלושה וחצי עשורים מאוחר יותר, ה-MLS היא אחת הליגות הכי צומחות בעולם. במילים אחרות, היום כבר יש המון אמריקאים שיודעים שרק לשוער מותר לתפוס כדור ביד.
הנבואה של זאהי ארמלי
זאת הייתה ההופעה הראשונה של מצרים בגביע העולם מאז 1934. כן, הם אשכרה חיכו לזה 56 שנה. ואז הגיע המשחק הראשון שלה בבתים, נגד הולנד. ההולנדים עוד הובילו, אבל רק עד השוויון הסנסציוני של מג'די עבדלראני. מצרים השתגעה, ואיתה כל העולם הערבי.
בישראל, זאהי ארמלי עוד ניבא בטור אישי שהמצרים ידלגו גם מעל אירלנד, אבל זה נגמר עם 0:0 וסיכויים אמיתיים לעלות שלב אם ישכילו לנצח את אנגליה. זה לא קרה, ומצרים חזרה הביתה עם המון גאווה, ותיאבון גדול. הפעם הם יחכו רק 28 שנה כדי לטעום שוב טעם של מונדיאל.
המים ה"מקולקלים" של ברזיל
שמינית הגמר בין ארגנטינה לברזיל זכורה בעיקר בזכות הסלאלום של מראדונה שסידר לקלאודיו קאניג'ה את שער הניצחון, אבל בדיעבד התברר שהטירוף האמיתי התרחש עוד קודם לכן, אחרי טיפול רפואי סטנדרטי על הדשא של שחקן ארגנטינה.
כשזה קרה, המגן השמאלי הברזילאי בראנקו ניגש אל הספסל הארגנטינאי וביקש שלוק קטן מהמים. הצוות, כך הסתבר, הגיש לו בקבוק ספציפי. קצת אחר כך התחיל דיבור על זה שהיה משהו בבקבוק שנתנו לבראנקו, אבל השנים עברו ולא התעסקו עם זה יותר מדי. טוב, ואז דייגו התחיל עם השטויות. הוא התארח באיזה תוכנית טלוויזיה, וסיפר בצחוק שהצוות של ארגנטינה מהל את המים בבקבוקים שניתנו לברזילאים בחומר מרדים, ואיך הוא אפילו הזהיר את חברו לקבוצה חורחה בורוצ'אגה: "אל תשתה מהבקבוק הזה!".
הדמעות של "גאזה"
גרמניה עלתה פה לגמר אחרי ניצחון בפנדלים על אנגליה, אבל הסיפור האמיתי מאחורי הכותרת הזאת, היא בחור אחד שאולי שמעתם עליו בשם פול גאסקוין. גאזה התחיל לשחק כדורגל בניוקאסל, ודי מהר עלה על הרדאר של קבוצות גדולות יותר. למונדיאל באיטליה הוא מגיע כשהוא כולה בן 23, אבל כבר עם המון ציפיות, בזכות שילוב של דריבל, בעיטה, מסירה, וגם לא מעט אגרסיביות.
בדקה ה-99 בהארכה נגד גרמניה, גאזה סופג צהוב מוצדק על איזה תאקל, וזה לוקח לו איזה 2 שניות להיזכר במה זה בדיוק אומר: שאם אנגליה עולה לגמר, הוא לא ישחק בגלל צבירת צהובים.
אז האיש הקשוח הזה מניוקאסל, פשוט עומד במרכז המגרש ובוכה. המשחק עדיין נמשך, מסביבו הכל כרגיל, אבל הוא עומד ובוכה. בסוף אנגליה כאמור בכלל לא המשיכה לגמר, אבל גאזה נכנס לנצח לליבם של כולם ברחבי הממלכה. ממש עד היום, כשקוקטייל של בעיות נפשיות קשות, אלכוהוליזם קיצוני אפילו בשביל בריטי, ומכות, הביא אותו עד למצב של כמעט הומלס.
הקונספירציה של מראדונה
אין איך לברוח מזה: זה היה הגמר הכי משעמם ושנוא בתולדות המונדיאל. וזה לא שלא היו סימנים מוקדמים. שתי הנבחרות הרי הגיעו אליו אחרי סדרה של תוצאות תיקו ופנדלים. בסוף המשחק מראדונה התבכיין על הפנדל שחרץ את תוצאת המשחק, ורמז לקונספירציה של פיפ"א. הוא ממש השתמש במילים "משהו פה היה מסריח". אז זהו, ששום דבר לא היה יותר מסריח מההופעה של ארגנטינה בגמר הזה. הטקטיקה של בילארדו היתה פשוט לסחוב את הסיפור לפנדלים כי יש לו בשער את גויקוצ'אה, שבעצם לקח אותם לגמר כמעט על גבו. אז הצופים בכל העולם קיבלו 90 דקות מזוויעות, עם סיום שהלם מאוד את אופיו האפרורי של הגמר: שער יחיד ומכריע מפנדל מעורר מחלוקת.
הפודקאסט "עיתונות חופרת במונדיאל" מבית Be.po זמין להאזנה ולצפייה באתר ynet, בכל אפליקציות הפודקאסטים ובערוץ היוטיוב של Be.po.
פורסם לראשונה: 09:05, 03.06.26
