"אוי, לא!! קראתי עכשיו שבן סימונס דחה את ההצעה של הניקס, שהסוכן שלו התפטר ושהוא שוקל פרישה מכדורסל. הוא לא יכול לעשות לנו את זה. חשבנו שיש לנו עוד חמש שנים לשרוק לו בוז ולהשמיע לו בדיוק מה אנחנו חושבים עליו", מרק, פורום אוהדי פילדלפיה 76.
זאת היתה הצעה יותר מתוקה מחטיף שוקולד. הניו יורק ניקס רצו את בן סימונס לשנה אחת, חוזה מינימום לשחקן עם ותק בליגה כמו של סימונס, 3.6 מיליון דולר לעונה. הזדמנות פז לשחק בקבוצה עם שאיפות אמיתיות לאליפות, לתת דקות מנוחה לג'יילן ברנסון. אבל בן סימונס אמר לא, ואחרי שהוא אמר לא, הסוכן ברני לי, אמר לו להתראות.
לבן סימונס הכדורסלן אף פעם לא הייתה ראייה מפוכחת. הוא הסתכל בראי וראה טשטוש. סימונס, שלוש פעמים אולסטאר, פעם אחת בחמישייה השלישית של העונה ופעמיים בחמישיית ההגנה של העונה, שיחק 55 משחקים במדי הקליפרס והנטס בשנה שעברה ורשם ממוצעים של 5.0 נקודות, 5.6 אסיסטים, ו-4.7 ריבאונדים, עם 52 אחוזים מהשדה, מספרים חלומיים עבור מחליף בניקס. הוא חשב שמגיע לו יותר. הוא הרוויח אשתקד יותר מ-39 מיליון דולר, לפי החלוקה הבאה: 38 מיליון מהחוזה הישן שלו עם ברוקלין שהיו מוכנים לשלם לו רק כדי שילך, ועוד מיליון דולר מהקליפרס. סימונס חשב שמגיע לו יותר ממה שהניקס הציעו לו, וויתר על הצעה אידיאלית על הבמה הכי גדולה שיש לעולם להציע. כאמור, טשטוש.
אפשר לחשוב על מעט מאוד גברים בעולם שלא היו מוכנים להתחלף עם נתוני היסוד של סימונס. עוד לא בן שלושים, משחק כדורסל לפרנסתו, עבד בשווקים כמו ניו יורק, פילדלפיה ולוס אנג'לס, והרוויח מעל 203 מיליון דולר בקריירה, לא כולל פורטפוליו פרסומות שכולל בין היתר את נייקי, פוט לאקר, ורייזון, וביטס ביי דרה. הוא נחשב לאייקון של אופנה, ועוד לפני שהוריד טיפה אחת של זיעה על פרקט ה-NBA כבר השוו אותו ללברון ג'יימס ומג'יק ג'ונסון.
אבל בן סימונס רק בן 29, ולפי כל הסימנים, הוא סיים את קריירת ה-NBA, מוקדם מדי, והרבה מתחת לכל הציפיות. ככל שמסירים יותר שכבות, וככל שמגלים עוד ועוד טפח, מגלים שאחד הגברים היחידים בעולם שלא היו רוצים להיות בן סימונס הוא בנג'מין דייויד סימונס בעצמו.
הפיצוץ בפילדלפיה
לאחר שזכה בשלוש אליפויות בליגות התיכונים ואחרי שנה אחת באוניברסיטת לואיזיאנה סטייט, האוסטרלי נבחר במקום הראשון בדראפט 2016, לפני שחקנים כמו ג'יילן בראון, ג'אמל מוריי ודומאנטס סאבוניס. הוא נעדר מהשנה הראשונה שלו בפילדלפיה בגלל פציעה, אבל נבחר לרוקי השנה בשנה לאחר מכן עם סטטיסטיקות שגרמו לרבים להשוות אותו לאוסקר רוברטסון, וכאמור, לאחד, מג'יק ג'ונסון. סימונס היה צריך לשפר את הקליעה שלו אבל לא היו שום ספקות לגבי יכולת המסירה שלו והיכולת שלו לראות את המשחק, והוא היה גם נכס בצד ההגנתי. בעונות הבאות הוא המשיך למלא את שורות הסטטיסטיקה, נבחר לאולסטאר והאוהדים בפילדלפיה כבר פינטזו איך השילוב בינו לבין ג'ואל אמביד הופך לאליפות ראשונה אחרי ארבעים שנה. במקום, הם קיבלו סטנוגרמה של גיליון רפואי.
הבעיות התחילו לצוף ב-2020. הסיקסרס הובסו על ידי הסלטיקס בארבעה משחקים בסיבוב הראשון, כשסימונס נעדר מהסדרה בגלל פציעה בברך. בפלייאוף 2021 החלו לצוץ סימני שאלה מנטליים סביבו. למרות אחוזי קליעה מצוינים מהשדה, הוא התקשה לקלוע מקו העונשין, ורשם אחוזים ששמו אותו באותה ליגה עם שאקיל אוניל ו-ווילט צ'מברליין. ההתפרקות שלו מקו העונשין גרמה לו לאבד את הביטחון שלו במשחק ההתקפה, ולגלות אפאטיות בחלק הזה של המגרש, בעיקר בדקות המכריעות של הסדרה נגד אטלנטה, שהסתיימה בניצחונה של האחרונה בשבעה משחקים.
ג'ואל אמביד אמר שהעובדה שסימונס ויתר על דאנק חופשי ומסר את הכדור בפיגור שתיים ועם שלוש דקות לסוף המשחק, הייתה נקודת המפנה במשחק המכריע. "אני אפילו לא יודע איך לענות לך על זה עכשיו", ענה המאמן דוק ריברס לשאלת כתב אם סימונס יכול להיות הרכז של קבוצה שרצה לאליפות.
4 צפייה בגלריה
תלו תקוות גדולות בשיתוף הפעולה הזה. סימונס ואמביד מעל יאניס
(צילום: AP Photo/Morry Gash)
אבל האפיזודה הזו הייתה רק הקדימון. מתברר שהוויתור על הלייאפ (ככל הנראה בגלל הפחד שיעשו עליו פאול והוא יצטרך שוב לעמוד על הקו בסדרה שבה קלע רק 33 אחוז מהעונשין) היה נקודת התפנית בקריירה ובחיים של סימונס. לסימונס נמאס מהביקורת עליו. הוא רצה כרטיס יציאה מפילדלפיה בכל מחיר, למרות שנותרו לו עוד ארבע שנים בחוזה. סימונס והפמליה שלו הבהירו שלא ישחק בקבוצה, שנמאס לו מהאיחוד עם אמביד, ושאם יהיה צורך הוא ישבות ולא יתייצב למחנה האימונים של הקבוצה. מדובר במהלך שלא היה מתקבל טוב בשום עיר ספורט אמריקאית, אבל זה לא משהו שאתה עושה בפילדלפיה. פילדלפיה היא עיר שמחבקת את האייברסוניזם, את אלו שסוחטים מעצמם הכל, שמוכנים להשאיר את האברים הפנימיים שלהם עבור הקבוצות של העיר. סימונס זנח את הקבוצה, בגד בעיר ובערכיה.
הוא נעדר ממשחקי ההכנה, פרסם את הבית שלו בפילדלפיה למכירה, חזר להתאמן, גורש מהאימון לאחר שסירב להיכנס כמחליף, הושעה מהמשחק הראשון של העונה, ולאחר מכן המשיך לקבל קנסות כספיים על הסירוב שלו לשחק. סך הקנסות שהוטלו עליו מוערך ביותר מחמישה עשר מיליון דולר, יותר ממחצית משכרו לאותה עונה. אם פעם חשבו שסימונס ייכנס לספרי ההיסטוריה בגלל המספרים והתארים שהוא יצבור, כעת נותרה ממנו רק שאלת טריוויה: מי השחקן המוביל בהיסטוריה של הליגה בקנסות שהושתו עליו על ידי קבוצתו?
צל עצוב של עצמו
הוא הועבר לברוקלין, שם עבר ניתוחים בגב ופציעות בברך שהשביתו אותו מכדורסל. סימונס נראה יותר ויותר כמו חללית על שהייתה אמורה להגיע לחלל, ואיבדה את הדלק בחצי הדרך, לקראת התרסקות בלתי נמנעת. ברוקלין הסכימה לשלם לו כסף רק שילך. סימונס חתם לעונה בקליפרס, התחיל בצורה מבטיחה, ושוב איבד את הדלק והביטחון במהלך סדרת הפלייאוף שבו הפסידה הקליפרס לדנבר בשבעה משחקים בסיבוב הראשון. כמו בכל השנים שאחרי בחירת האולסטאר האחרונה שלו, הוא נראה כמו צל עצוב של עצמו. הריב המתוקשר עם פילדלפיה, הפציעות המרובות, חוסר הביטחון שלו והעובדה שהוא היה מושא ללעג ובוז של אוהדי הספורט באמריקה, פירקו אותו מנטלית. כדורסלן של מאות מיליוני דולר בקריירה, שפילדלפיה בנתה את הסגל והעתיד שלה סביבו, לא היה יכול עכשיו לקנות ליי-אפ.
זה די מדהים לצפות בקליפים של בן סימונס בתיכון, בקולג'ים, בשנים הראשונות שלו בליגה, את יכולת החדירה, המסירה, ראיית המשחק, ההטבעות המטורפות – ואחרי זה לראות מה קרה לו. מה קורה לספורטאי שמאבד את הביטחון העצמי לבצע דברים בסיסיים, ואז לראות את ההתמוטטות המנטלית, ואחריה הגופנית, ואז לחשוב: ככה נראה ספורטאי או כל אדם שפשוט איבד בסופו של דבר את הזהות.
אבל האמת, כנראה, הרבה יותר מסובכת, ולא רק בגלל שנוח לא לקחת את הצד של ג'ואל אמביד בעימותים. הדמות העכשווית של סימונס, באירועי חברה, בפרמיירות של סרטים וערבי גאלה במוזיאונים, בהתערבות בפוליטיקה, בחברת האופנה שלה, בלדבר על האהבה שלו לארבעת הכלבים והחתולה שלו, היא דמות שמעניינת אותו הרבה יותר. כל העניין של להיות ספורטאי מקצועני וכל מה שכרוך בזה, היה משהו שהוא בכלל לא היה מעוניין בו באמת. במקום שכל אוהדי הספורט רואים פספוס, סימונס רואה סוף סוף במראה בהירות. הוא רואה עצמאות, הנאה ומימוש, שלושה דברים שלא חייבים בשבילם במה מרכזית או סוכן.
