ראשו של אלון מזרחי (54) מלא בסטטיסטיקות של הישגים. יותר מזה, הוא אלוף בידע שיאים אישיים שלו, וכאלה לא חסרים. צריך להבין, גם אם אתה חולק על תובנה כלשהי, חשובה יותר או פחות ועדיין ראויה לציון, תמיד תקבל את התשובה המיידית מהאיש שיצר ועשה את זה. אלון מזרחי.
למשל: מי התינוק הרך ביותר אי פעם שרגלו גובסה אחרי משחק כדורגל? בטח ניחשתם. אבא עמוס מזרחי, שנפצע בקבוצת הנוער של בני יהודה, רצה מאוד שהיורש יהיה הדבר הבא בשטח כתישת ההגנות והשוערים. "לכן, בגיל שנתיים הוא קנה לי כדור כדי שאתחיל להתרגל לעתיד. יום אחד הוא רצה שאבעט חזק מאוד. בעטתי וסובבתי את הרגל, לא פשוט. מיד גיבסו אותי. תאר לך, בן שנתיים".
עמוס ז"ל, שנפטר לפני שנה בגיל 75, ידע שמדובר בתאונה שולית והעתיד כולו של אלון. "אם יש מישהו שאחראי בלעדית לקריירה שלי, זה אבא. הוא נתן לי את היסודות, עקב בצורה צמודה אחרי ההתפתחות, והכי חשוב - הוא היה המנטור שלי. בזמן שילדים אחרים עוד גיששו, לי הייתה המעטפת כבר בגיל צעיר. וכן, לא בושה להגיד, זה עתיד של הרבה כסף".
"תמיד חשבתי על השער הבא"
בשלב מוקדם מאוד לא היה ספק לאן העתיד של אלון הולך. הוא הפציץ במחלקת הנוער של בני יהודה, סמוך ליד אליהו, שכונת מגוריה של המשפחה, בגיל 19 הפך להיות חבר בסגל האליפות היחיד במועדון, 1990. מזרחי: "תמיד היה לי מזל לפגוש בקריירה את האנשים הנכונים, וגיורא שפיגל היה בדיוק האדם הזה. לא שיחקתי הרבה באותה עונה, אבל הייתי שותף לתואר. כבר אז חשבתי על השנים הבאות".
והן היו פוריות מאין כמותן. במידע השוטף של ההתאחדות לכדורגל, מופיע הרישום 206 על מספר שערי הליגה שלו בקבוצותיו השונות, אבל אלון לא מסתפק בכך ועדיין מייחס לעצמו את מספר 207, נגיחה במדי הפועל באר שבע: "אנשים שעשו סטטיסטיקות ידעו שהבקעתי 207, אבל עיתון אחד החליט ש-206, ובאתר הרשמי הלכו עם העיתון ההוא. למרות שכבר מזמן הייתי מלך השערים של כל הזמנים, חבל לי על השער הזה, כמו שחבל לי על כל שער שלא נחשב. באופי שלי, כשהייתי כובש שער, מיד התחלתי לחשוב על השער הבא".
אבל השערים הכי חשובים היו מספר 196 ו-197. "עודד מכנס היה עד אז מלך עם 196. התחלתי להתכונן לעקיפה. השוויון היה במגרש בשכונת התקווה שעליו גדלתי, נגד בני יהודה. שיחקתי אז בהפועל באר שבע, השנה הייתה 2004. התחלתי בפריצה לשער, עברתי את כל ההגנה, ואפילו את השוער יניב והבה. נכנסתי לשער עם הכדור. גם הקהל של בני יהודה עשה לי כבוד. השופט הפסיק את המשחק לשתי דקות וכולם חגגו. בשבילי, זה היה כמובן יום מיוחד. במחזור שלאחר מכן הבקעתי בסכנין, 0:1 לבאר שבע, ולקחתי את ההובלה".
"אין לי מילה נגד ערן זהבי, שהוא פנומן של הבקעות. מצד שני, שיחקתי בנבחרת רק 35 פעמים והבקעתי 17, שזה אחוז גבוה. הייתי מלך השערים של נבחרת שעלתה לפלייאוף של יורו, עם 6 גולים"
אם אנחנו מדברים על צבירת שערים, מה יותר חשוב להיות: מלך השערים של הליגה או מלך השערים של הנבחרת?
"כמובן ששניהם חשובים, אבל באירופה נהוג לתת עדיפות למלך השערים של הליגה. באנגליה מלך השערים הרשמי הוא אלן שירר עם 260 שערים, בגרמניה גרד מולר הענק עם 365, בספרד מסי. בארץ נתנו לי את התואר כפי שצריך להיות".
כלומר, מה שעשית היה יותר משעשה ערן זהבי?
"ככה זה יצא. נכון, אני ער לעובדה שערן התחיל לשחק בליגת העל רק בגיל 24, שזה גיל מאוחר יחסית. אבו הוא פרש בגיל 37, לעומת הפרישה שלי בגיל 33. כלומר, היו חסרות לי עוד כמה שנים שהייתי מנצל אם לא הפציעה שגרמה לי לפרוש. אין בכך שום ערעור על היכולת של ערן".
פרשנים נוהגים לומר כי לשני שחקנים כמוך וערן, לו שיחקו ביחד, היו דרושים שני כדורים.
"שמעתי את השטות הזו. יכולנו לשחק ביחד בכדור אחד, בעמדות שונות. ערן לא היה מספר 9, כמו התפקיד שלי. הוא היה קשר תוקף מצוין. אם שנינו היינו משחקים ביחד, היינו מייצרים ים של שערים".
ובכל זאת, ערן כבש 34 שערים בנבחרת שלא מרבה כל כך לשחק ולהבקיע, ועוד הרבה שערים בחו"ל.
"אין לי מילה נגד ערן, שהוא פנומן של הבקעות. מצד שני, שיחקתי בנבחרת רק 35 פעמים והבקעתי 17, שזה אחוז גבוה. הייתי מלך השערים של נבחרת שעלתה לפלייאוף של יורו, עם 6 גולים".
בטח מעיק עליך שלא צברת יותר משחקים בנבחרת. מה הייתה הסיבה?
"היו סיבות. פעם הייתי מורחק מהנבחרת לשנה בגלל שסירבתי להוריד את העגיל מהאוזן. שלמה שרף היה מאמן שמרן שלא אהב את הדברים האלה. אני הייתי עם העגיל וחיים רביבו עם הסלטות שלו אחרי הבקעות".
בשיחה עם שרף, הוא ממהר להכחיש את הדברים: "זה לא נכון שאלון היה בחוץ שנה בגלל עגיל. הסיבה הייתה שבאתי לראות אותו בנבחרת הצעירה מול ליטא. הוא נראה כמו אחד שעושה טובה במשחק שלו. כאילו שביתה".
חוזרים אליך, אלון.
"בקשר למשחק ההוא בליטא, עשו לי עוול. במשחק של הבוגרת שקדם לו, 2:2 מול רוסיה, הבקעתי צמד, חשבתי להמשיך בהתלהבות ובתנופה, ופתאום מורידים אותי לנבחרת הצעירה". (שרף: "זה לא היה עונש, אלא עניין של צורך לחזק את הנבחרת הצעירה במשחק הספציפי".
כך נולד הכינוי
ומה בנוגע ל"אווירון"? "זה התחיל אצלי באינסטינקט, וכנראה שהקהל התחבר לזה. להרבה שחקנים יש את המשהו הייחודי שמבדיל אותם מאחרים, ואני הצטרפתי לזה וזרמתי עם הכינוי".
לא רק הכינוי דבק בך, אלא גם המשפט "אני רוצה לשחק באירופה או בספרד".
"המשפט נולד בראיון שעשו איתי בערוץ 1 לפני ההצטרפות שלי למכבי חיפה. אמרתי שאני רוצה לשחק באירופה, עם הדגש על ספרד. לא שגיאה נוראית. אבל ראיתי שעושים מזה מטעמים, אז החלטתי להתייחס לעניין בהומור ולקבל את זה. לכן לא דרשתי את התיקון לתיאור המדויק של המשפט".
טוב, בוא נחזור לשיאים. יש עוד שלא דיברנו עליהם?
"בטח, מספר לא מועט. ידוע לי שאני הבקעתי את השער המהיר ביותר בתולדות נבחרת ישראל. אני מתכוון לשער מול ליכטנשטיין, בר"ג, שהבקעתי אחרי 16 שניות! בסוף המשחק ניצחנו 0:2 וזה התחיל את הדרך לפלייאוף עלייה ליורו. אני גם מלך השערים של הנבחרות הצעירות בכל הזמנים עם 17 ב-15 משחקים. גם זה מכובד".
"העונה הגדולה בקריירה? זו בטוח הייתה 1993 במכבי חיפה, שסיימה בלי הפסד בכל 38 המשחקים. הבקעתי באותה עונה 28 פעמים, הייתי מלך השערים תחת גיורא שפיגל. בהמשך עבדתי כמאמן חלוצים, והבאתי את שלומי ארבייטמן להבקיע גם הוא 28 שערים"
כבשת גם המון שערים במפעלי הקבוצות באירופה.
"נכון. השערים החשובים ביותר היו הצמד שהבקעתי בניצחון הסנסציוני 2:3 על פ.ס.ז' ב-1999 שהדיח אותם מגביע אירופה. עוד קודם לכן, ב-1993, הדהמנו את פארמה שהייתה קבוצה אדירה ב-1993 עם ג'אנפרנקו זולה. הפסדנו להם בקריית אליעזר 1:0, ובגומלין בפארמה, שהייתה אז קבוצת צמרת בכדורגל האיטלקי שנמצא באותם ימים בשיאו, הבקעתי את ה-0:1. המשחק נגרר ל-120 דקות, ןמה הגורל רוצה? דווקא אני החמצתי את הפנדל המכריע. זה דבר טבעי, וככה קרה לערן בפלייאוף העלייה ליורו מול סקוטלנד. רק בתקופה האחרונה ראינו בגמרהאלופות בין פ.ס.ז' לארסנל, איך השחקנים הכי גדולים מחמיצים בדו קרב הפנדלים – גבריאל, אברצ'י אזה, נונו מנדש".
והעונה הכי גדולה בקריירה שלך?
"זו בטוח הייתה 1993 במכבי חיפה, שסיימה בלי הפסד בכל 38 המשחקים. הבקעתי באותה עונה 28 פעמים, הייתי מלך השערים תחת גיורא שפיגל. בהמשך עבדתי כמאמן חלוצים, והבאתי את שלומי ארבייטמן להבקיע גם הוא 28 שערים".
ואי אפשר לסיים בלי כמה מילים על הדור הבא, שהשיג הצלחה עולמית – ולא בכדורגל. סאן מזרחי, בתו של אלון, הפכה לאחת הדוגמניות הישראליות המצליחות בעולם ומייצגת אותנו בגאווה. אלון: "סאן קצת פחות אוהבת כדורגל, אבל יודעת מה קורה".
מי הביא יותר כבוד לישראל בעולם, אתה או סאן?
"שנינו".
פורסם לראשונה: 12:53, 05.06.26
