כל השנה, כולל עד לכדור הפתיחה של הפלייאין, כולם דיברו על הפלייאוף במערב. איזה ענק. איזו רמה. המזרח הוא טיול בפארק עבור בוסטון, בעיקר אחרי ההתמוטטות של מילווקי.
ובכן זה מה שנשאר לנו במערב כרגע: קרב ענקים בין דאלאס לקליפרס, אבל אולי בלי קוואי לנארד, דנבר נגד הלייקרס במאבק שיש בו הרבה מעטפת והרבה פחות תוכן תחרותי, אוקלהומה תפרק את סקרמנטו או ניו אורלינס. נשארנו עם מינסוטה נגד פיניקס.
ביקור בביתו של ניקולה יוקיץ'
(צילום: זאב אברהמי)
במזרח יש סדרה אחת, קליבלנד נגד אורלנדו, שלאף אחד לא אכפת ממנה, אינדיאנה יכולה לפרק את מילווקי, פילדלפיה נגד הניקס זו רעידת אדמה, ומיאמי (אם ג'ימי באטלר בריא) נגד בוסטון זה כמו לראות דרמה עוצמתית, סאגה של 336 דקות, המשך לסרט שובר קופות ולבבות שראית רק בשנה שעברה.
חוץ מהפציעות לכוכבים, המזרח הוא הסיפור בסיבוב הראשון.
כמו לדרוך ברגליים יחפות על אספלט בוער
לשחק נגד מיאמי זה תענוג שאפשר להשוות אותו לתפוח אדמה שניפגש במגרדת. עינוי לא נגמר. את קבוצת הגמר מהשנה שעברה עזבו מקס סטרוס שהיה מצוין השנה בקליבלנד, גייב וינסנט שעזר ללייקרס לנצח את ניו אורלינס וקייל לאורי שתמיד טוב שהוא ישחק עבורך. דאנקן רובינסון נעדר מהמשחק הלילה מול פילדלפיה, וגם טרי רוזייר, ההעברה הבולטת של מיאמי העונה. נקסט מן אפ.
הוציאו את קווין לאב מאמצע הבינגו בגיל הזהב, ונתנו דקות משמעותיות לחיימה חאקס, דלון רייט, ניקולה יוביץ' והייווד הייסמית', ובמחצית הראשונה אריק ספולסטרה נתן סמינר של איך לשמור אזורית. פילדלפיה קלעה 39 נקודות. הקהל, שהגיע למשחק בתכונה אדירה, שרק לה סרנדות של בוז. האזורית רוקנה את טוביאס האריס מביטחון עצמי. אני חושב שמיאמי תעבור את שיקגו בבית גם בלי באטלר שנפצע. בלעדיו, בוסטון תדרך עליה. אבל זה יהיה כמו לדרוך ברגליים יחפות על אספלט בוער. לשחק נגד מיאמי זה לא לתכנן סדרה של שבעה משחקים, ולא חיים שם ממשחק למשחק. זו תופת של שנייה לשנייה.
קארמה איז א ביץ'
למזלה של פילדלפיה, גם על הספסל שלה יושב שועל כדורסל, שמסוגל לצאת מהקיבעונות שלו ולהתאים את עצמו לסיטואציה. ג'ואל אמביד לא קרוב אפילו ל-70 אחוז מבחינה פיזית (הוא נוגע בברך השמאלית בכאב באופן תמידי והמוביליות שלו מוגבלת לחלוטין), והוא הלך לגמרי לאיבוד במשעולים האבודים של האזורית של מיאמי.
ניק נרס הלך עמוק יותר לרוטציה שלו, הוציא את אמביד החוצה, והכניס קלעים כדי לנצל את המרווחים שמשאירה האזורית, נקודות התורפה שלה. קמרון פיין קלע שלשה, אמביד קלע שלשות. הסיקסרס קלעו 30 נקודות ברבע השלישי. ב-30 הדקות הראשונות הם היו עם 3 מ-20 מחוץ לקשת. הם קלעו 9 מ-15 עד סוף המשחק. והספסל שלהם נתן תפוקה כמעט דומה לזה של מיאמי שהיה הרבה יותר יעיל בחצי הראשון. במהלך הקאמבק, דמיינתי בבעתה מה היה קורה אם דוק ריברס היה עדיין יושב שם על הספסל.
והיה כמובן את ניקולה באטום, בערב בלתי נשכח. לא רק שבאטום ביטל ערב קליעה נוראי של אמביד, מקסי והאריס, אלא שהוא גרם לאיבוד כדור מכריע של מיאמי בשלהי המשחק, וחסם את הניסיון לשלשת שוויון של טיילר הירו בשניות האחרונות.
לפעמים קארמה איז א ביץ'. לפעמים אתה מסתכן כדי לעשות את הדבר הנכון, ואז הקארמה היא סקרלט ג'והנסון שבאה לנשק אותך על המצח. באטום הגיעה כחלק העיקרי מהעסקה שזרקה את ג'יימס הארדן מפילדלפיה הכי רחוק שיש. הניקס נגד הסיקסרס, ניו יורק נגד פילדלפיה. אם אמביד יהיה כשיר ב-75 אחוז, זו סדרה היסטרית.
נ.ב.
במשחק הנוסף בפלייאין שיקגו ניצחה את אטלנטה.
