אם ליגת העל הייתה מתחילה היום... רגע. היא אולי לא מתחילה היום, אבל היא מתחילה מחרתיים, וזה הזמן המושלם ל"דירוג העוצמה". זו בשום פנים ואופן לא תחזית של הטבלה הסופית אי שם בחודש מאי, אלא ניסיון לעמוד על ההבדלים שבכל זאת קיימים גם בטבלה שבה לכולן, לעשירות ולעניות, לגדולות ולקטנות, יש עדיין אפס נקודות, אפס שערי חובה ואפס שערי זכות.
14. עירוני טבריה | טלטלה אחת יותר מדי
לגיונרים כמו קייס גאנם ובר כהן הגיעו, עוגן הגנתי בדמות אונדז'יי באצ'ו עדיין כאן, וגם אם גיא חדידה וסטינסלב בילנקי עזבו ולקח עמם בערך חצי מהשערים שכבשה טבריה בעונה שעברה, זה לא נורא. לפחות לא נורא כמו השערוריה התורנית בטבריה, פרשת העירויים האסורים, שפירקה את המועדון לגורמים והובילה גם לפרידה מהמאמן אלירן חודדה אחרי ארבע שנים וחצי. היא תעלה בעונשי השעיה ארוכים למספר שחקנים, ואם זו לא תתגלה כטלטלה אחת יותר מדי, זה יהיה נס כמותו לא ידע הספורט הישראלי מאז ההוא נגד בדאלונה.
13. מכבי פ"ת | סרט מלחמה
העולה החדשה איבדה את הישראלי הטוב ביותר שלה (ניב יהושע) והזר המצטיין שלה (פרנק ריבולייה) חצה את הכביש; היא הפסידה בשלושת משחקיה הראשונים בגביע הטוטו; ועל הקווים עומד זיו אריה, שבמשך הרבה מאוד זמן היה גבר של קבוצה אחת ומדי פעם הוא עדיין עולה על כביש 1 מתוך הרגל, למרות שכבר מזמן אין לו מה לחפש בירושלים. אלה החומרים שמהם עשויה אחת הקבוצות החלשות בליגה.
עדיין עולה על גביש 1 מתוך הרגל. אריה
(צילום: טל שחר)
12. הפועל ירושלים | לעבור את החומה
ג'ון אוטומאו נמכר לריימס הצרפתית ביותר מ־1.5 מיליון יורו, וגם אם אווקה אשטה וגיא בדש לא הניבו למועדון סכומים דומים, כשמצרפים את עזיבתם לאקזיט על הקשר הניגרי מתקבל אחד הקיצים המטלטלים שידע מועדון שהתפאר ביציבות. בהיעדרם, מי שיקבע יותר מכל אחד לאן הקבוצה הזאת תלך הוא ויטלי דמשקאן (שהגיע מריינה יחד עם כריסט טייהי). עליו תוטל האחריות להציל את ההתקפה מעצמה, אחרי שבעונה שעברה כבשה 26 שערים בלבד ב־33 משחקים.
יקבע יותר מכל שחקן לאן הקבוצה הזאת תלך. דמשקאן
(שחר גרוס, ONE)
11. בני סכנין | אפור עולה
לא משנה מה, אל תראו משחקים של סכנין העונה. אם יש בקרבת מקום צבע מתייבש, עדיף לבהות בו מאשר להביט למשך יותר מדקה במשחק של הקבוצה שאותה מאמן יוסי אבוקסיס. מאז מונה לתפקיד באמצע העונה שעברה, סכנין כבשה רק בשניים מעשרת משחקיה תחת מחליפו של שרון מימר. לא צפוי שינוי משמעותי העונה. היא תדע לא לספוג מספיק פעמים כדי להישאר בליגה, אבל לא הרבה מעבר.
לא צפוי שינוי משמעותי. אבוקסיס
(צילום: עוז מועלם )
10. הפועל ר"ג | כמו חדשה
אף קבוצה בליגה לא עברה מהפכה כמו זו שהתרגשה על הסגל של העולה החדשה. היא החליפה הכל - אפילו אצטדיון, כשתארח במגרש החדש ברחובות. שישה זרים חדשים, חיזוק מקומי שכבר עשה דבר או שניים בליגת העל (מקסים פלקושצ'נקו) וכזה שעוד יעשה (משה סמל), שני ניצחונות בגביע הטוטו - ר"ג תישאר בליגה לפני שאפריל יתחלף במאי, ומסאי דגו יסגור עונה שלמה בקבוצה לראשונה מאז העונה ההיא במכבי חיפה. הכול בתנאי שיצליח לשרוד את שלושת המחזורים הראשונים - מכבי חיפה והפועל ת"א בחוץ, באר־שבע בבית.
חיזוק מקומי שעשה דבר או שניים בליגת העל. פלקושצ'נקו
(צילום: דוברות הפועל ר"ג)
9. הפועל פ"ת | משחקי הרעב
מבחן האלבום השני של עומר פרץ. כל הסימנים מראים שזה לא יהיה פשוט. צ'יפיוקה סונגה ואיתי רוטמן עזבו, ההישג הגדול שבהעפלה לפלייאוף העליון בעונה שעברה עלול לייצר תחושת שובע, ונראה ששלוש היריבות הטבעיות על הכרטיס האחרון לחוג הסילון של הכדורגל הישראלי התחזקו במהלך הקיץ. גם אם לא תהיה הצלע השישית במשושה הזה, היא לבטח לא תידרדר נמוך מספיק בשביל להסתכן באמת.
כל הסימנים מראים שזה לא יהיה פשוט. פרץ
(צילום: עוז מועלם)
8. הפועל חיפה | לא כל יום דרבי
ייתכן שהניצחון בדרבי במחזור הראשון של גביע הטוטו ייזכר בסופו של דבר כרגע השיא של הקבוצה העונה, אבל אם דברים יתחברו, להפועל חיפה יהיה מה לומר במאבק על המקום בפלייאוף העליון. החיזוק אינו בפרופיל גבוה - שחקני מעמד ביניים כמו והיב חביבאללה ושי אליאס, וזרים שכבר היו פה, דוגמת וויליאם אגאדה ואריאל מנדי - אבל עם חיים סילבס על הקווים מתחילת העונה אפשר לכל הפחות להאמין שהרצפה תהיה גבוהה יותר. בסבירות גבוהה היא תהיה ראש לשועלים ולא זנב לאריות, אבל גם זה משהו בהשוואה לעונה שעברה, אז כמעט הייתה זנב לשועלים והבטיחה הישארות רק מחזור אחד לפני הסיום.
אפשר להאמין. אגאדה
(צילום: עוז מועלם)
7. קריית־שמונה | העונה השקטה
למרות עזיבתם של כריסטיאן מרטינס ומרדכי, שניים משלושת השחקנים הטובים ביותר בעונה שעברה, קריית־שמונה הבריקה עם מאזן מושלם בשלב הבתים של גביע הטוטו. אומרים שניצחונות במפעל הזה אינם ערובה לכלום, אולי אפילו להפך, ונדמה שהדבר נכון במיוחד במקרה הזה. מלך השערים של הקבוצה, אדריאן אוגריסה, עדיין כאן נכון למועד כתיבת שורות אלו, אבל עזיבה שלו עלולה להיות הקש שישבור את גב הגמל. בכושרה הנוכחי היא ראויה למיצוב כקבוצה הטובה ביותר מקרב הקבוצות הפחות טובות, אבל הפנים כלפי מטה.
עדיין שם. אוגריסה
(צילום: מוטי קמחי)
6. מכבי נתניה | איפה ההגנה?
נדמית כמו המועמדת הבכירה לתפוס את הכרטיס האחרון לפלייאוף העליון. התקציב והסגל שלה שווים את זה. מתיאוס דאבו, בסאם זערורה, מאור לוי, עוז בילו והכישרונות הצעירים אלכס טלפה וירין אבוחצירה מרכיבים את הפוטנציאל הגדול ביותר בליגה מחוץ לגדולות. הבעיה: אשתקד נתניה ספגה מספר שערים שמתאים יותר ליורדת מאשר לקבוצת צמרת (55, חמישה יותר מכל קבוצה אחרת), ואם לא יחול שיפור משמעותי, כל הברק ההתקפי לא יעזור.
פוטנציאל אדיר. ג'אבר ובילו
(צילום: עוז מועלם)
5. מכבי חיפה | מה נשתנה?
קן הקוקייה של הכדורגל הישראלי. ארבעה זרים חדשים, שוער נבחרת, צעיר מבטיח כמו יאיר מרדכי, שחקנים פצועים שיחזרו תוך כדי תנועה לכשירות - לכאורה, מכבי חיפה עירבבה את החפיסה והותירה סיכוי לכך שהקלפים יסתדרו בסדר הנכון אחרי הפיאסקו של העונה שעברה. למעשה, דבר משמעותי באמת לא השתנה. המועדון עדיין מנוהל על ידי אותם אנשים, וברק בכר, שנותר כמאמן, נראה כמי שמתרחק ממציאת הפתרון עם כל יום שחולף ולא מתקרב אליו. יש שלוש קבוצות שמכבי חיפה לא יכולה לעבור העונה (בית"ר ירושלים, באר־שבע ומכבי ת"א), ואחת שאם תסיים מעליה, הדבר ייחשב כמעט להישג (הפועל ת"א). למזלה, פערי התקציב העצומים מבטיחים שגרוע יותר ממה שהיה בעונה שעברה לא יכול להיות. בלתי אפשרי מבחינת מכבי חיפה לסיים מתחת למקום החמישי. למרבה הצער, כנראה שלא פחות בלתי אפשרי לסיים במקום גבוה בהרבה.
שוב עירבבה את החפיסה. ברוניניו
(צילום: עוז מועלם)
4. הפועל ת"א | הפעם ברצינות
הקבוצה שביצעה הכי מעט שינויים בפגרה, ואם לשפוט לפי הניצחונות על לודוגורץ וקטוביץ' במוקדמות הקונפרנס־ליג, היא ידעה היטב למה. למרות שאיבדו את השחקן הטוב ביותר שלהם, לויזוס לויזו, האדומים מרוויחים את ההמשכיות שאין לאף קבוצה אחרת בליגה, אולי פרט לבית"ר, שגם ההרכב הפותח שלה אמור להיות כמעט זהה לזה מהעונה שעברה. אם דאגלס אווסו ישכיח את לויזו ושחקן טוב יותר יתפוס את מקומו של שאנדה סילבה, הפועל יכולה לפנטז אפילו על אליפות. אם לא, במקרה הגרוע היא עדיין יכולה לבנות על שחזור העונה שעברה - קבוצה עיקשת, ממושמעת וקשה לפיצוח, ששוב תהיה חלק מהמעמד העליון ותייצר לאוהדיה כמה רגעים לכל החיים.
יכול לפנטז על אליפות. ברדה
(צילום: עוז מועלם)
3. מכבי ת"א | הכל או כלום
יותר מכל קבוצה אחרת, הערכת העוצמה של מכבי ת"א מחייבת להוסיף "נכון למועד כתיבת שורות אלו". ה"סווינג" האפשרי בין הטוב לרע אצלה הוא הדרמטי ביותר. רוי רביבו יישאר? מה יהיה טיבם של הזרים שעוד יגיעו? איזה מאמן הוא בדיוק קני מילר? רב הנסתר על הגלוי. נדמה שמכבי רחוקה שני שחקנים מלשוב להיות הקבוצה הטובה בישראל, אבל היא גם רחוקה איבוד של שחקן אחד מלהפוך לקבוצה הרביעית בטיבה בליגה.
רב הנסתר על הגלוי. פרץ
(צילום: עוז מועלם)
2. הפועל באר־שבע | נגיעה קלה
איך אפשר לטעון שקבוצה שנכון למועד כתיבת שורות אלו רחוקה ניצחון על אלופת אזרבייג'ן מהעפלה למפעל היוקרתי בעולם היא אפילו לא הקבוצה החזקה בישראל? ובכן, ככה - כל עוד באר־שבע לא תביא מחליף לקינגס קאנגווה, אולי אין קבוצה טובה ממנה בסרביה, אבל יש אחת כזאת בישראל. החדשות הטובות: בניגוד לבית"ר, שהיא כבר מוצר מוגמר, לבאר־שבע הזאת יש עוד הרבה לאן לגדול. הברגה מדויקת אחת, חיזוק נוסף קטן, והיא שוב ראשונה, ובפער.
יש לאן לגדול. פרץ
(צילום: עוז מועלם)
1. בית"ר ירושלים | הגיע הזמן
נכון לרגע זה, המועמדת הבכירה לאליפות. קמפיין אירופי ארוך של היריבה העיקרית באר־שבע (ואולי גם של מכבי ת"א) ידגיש עוד יותר את הראש הנקי שיהיה לבית"ר. ההדחה מול אוסטריה וינה אולי גנזה את חלום שלב הליגה, אבל בתמורה יתאפשר לבית"ר להתעסק יותר בחיים עצמם, במרדף אחרי צלחת ראשונה מזה 19 שנה. ההתקפה היא הטובה בליגה, ההגנה לא חלשה מספיק כדי להרוס לה, והספסל אמור להיות עמוק יותר.
ההתקפה הכי טובה בליגה. שועה ואצילי
(צילום: עוז מועלם)
