משרד הנסיעות
הוועד האולימפי גאה להסתיר
עשרה חודשים לאחר מינויה של יעל ארד ליו"ר הוועד האולימפי, אפשר להצביע על שינוי דרמטי בולט שחוללה: את ברוריה ביגמן, הדוברת שנתנה מענה מיידי וענייני לתקשורת, החליפה "מנהלת שיווק ופיתוח עסקי" בשם סיון פישלר. כיאה לתוארה המתמשך, גם לתגובות לוקח זמן להגיע, ובמנגנון לצידה פועל משרד יח"צ שמסתיר מידע במיומנות מרשימה. כאילו זה ועד הבית של יעל, ולא גוף שרוב מימונו מגיע מקופת הציבור.
לקראת הטקסים שנערכו במינכן במלאת 50 שנה לטבח, ניהלו בחודשים האחרונים משפחות י"א הנרצחים מו"מ על הפיצויים עם השלטונות בגרמניה. בזמן שהאלמנות והיתומים התדיינו עם עורכי־דין, ואף נקלעו לעימותים בינם לבין עצמם, עקבו ראשי הוועד בעניין אחרי ההתפתחויות ואירגנו טיסה עמוסה לטקסים שנערכו בבוואריה. בין המוזמנים (חלקם עם בנות זוגם) נכללו עסקנים בדימוס, ראשי מרכזי ספורט, נציגי איגודים, עובדי עיריית ת"א, ועוד מקושרים שאינם קשורים לאירוע הטראומתי.
ניסיון לברר כבר לפני חמישה חודשים את זהות ומספר המשתתפים בטיול המאורגן, עלה בתוהו. "לכשיהיה מה להציג נשתף את התקשורת", מסרה פישלר. כך היה גם בחודש שעבר, רק שאת המענה סיפק משרד היח"צ: "כשנתקרב לקיום האירוע נעביר פרטים". אלא שניסיון נוסף שנעשה השבוע, לאחר האירוע, לא פתר את תעלומת הטיסה החשאית. במשרד הנסיעות האולימפי פשוט מתביישים לגלות מי העסקנים שהמריאו ושוכנו במלון במינכן, ומה חלקו של הוועד במימון. מעניין למה.
"את המשלחת ליוו אנשי הוועד, שהובילו וטיפלו במסע הרגיש והמרגש", נמסר בתגובה המתחכמת והמתחמקת. הובילו? לא ממש. את המו"מ הכספי, שכלל חרם ואולטימטום, הובילו נציגי המשפחות כשאנשי הוועד עוקבים בעניין. העיקר שבטקס שנערך ליד האנדרטה במינכן ישבה ארד בפרונט, לצד האלמנות אנקי שפיצר ואילנה רומנו, כשיתר בני המשפחות אי־שם מאחור.
בפוליטיקה של הספורט מעורבת ארד כבר מסוף המאה הקודמת. "עסקנית קטנה", כינה אותה בזמנו יורם אוברקוביץ' מהפועל, אחרי שעברה צד וסייעה לצבי ורשביאק ממכבי להיבחר ליו"ר. ברבות השנים הפכה לבת טיפוחיו של אלכס גלעדי המנוח, שהתנגד למאבק שניהלו משפחות הי"א נגד הוועד הבינלאומי בו היה חבר. ארד שתקה, בדיוק כפי שעשתה כשנחשפו העדויות המטרידות על יחסו לנשים. באופן סמלי, היה זה גלעדי שמשח אותה ליושבת ראש. גם מנכ"ל הוועד, גילי לוסטיג, סר למרותו ועשה בשני העניינים קולות של שטיח.
בסקר שפורסם השבוע ב"ידיעות אחרונות", נמצא כי שני־שלישים מבני הנוער בישראל לא ידעו לקשור את המושג "י"א הנרצחים" לטבח הספורטאים במינכן. מה הפלא? הרי גם אחרי טקס הפתיחה בטוקיו, מיהר הוועד האולימפי שלנו להודיע כי רצח הי"א הוזכר בטקס, למרות שבנוסח המכובס שהשמיע הכרוז, המילים "י"א" ו"רצח" לא נאמרו אפילו ברמז. זה ממש לא הפריע גם לנשיא יצחק הרצוג, לשר חילי טרופר ולחנפני התקשורת לאמץ בחום את הבלוף, ולהלל את יו"ר הוועד הבינלאומי, תומאס באך, על המחווה הצבועה.
ואם אפשר לעבוד בקלות כזאת על התקשורת, למה שיעל, בוז'י, חילי וגילי ידאגו להטיס לטקסים במינכן משלחת של אנשי חינוך ובני נוער? עדיף לשלוח לשם חבורה מנופחת של קרובים לצלחת.
הבדחן והצנוניות
פרידמן בארץ החסויות והקלישאות
"הנה רגע לשתף במה שמרגש אותי – זריחה, שערות של תרנגולות, פכפוך של מעיין נובע, המיית פרות, ציוץ ציפורים. אבל אין דבר מרגש יותר מחסויות". טל פרידמן מעביר לפרסומות, אולפן ליגת האלופות, מחזור ראשון.
יש כאלה שנקרעים מצחוק לשמע בדיחות הנונסנס של המגיש החדש, בוודאי יש כאלה שלא, אבל דומה שלא היה מתאים ממנו כדי להכניס סיכה בבלון הקלישאות, הרדידות והפלצנות. כי מה ההבדל בין פרידמן לבין – אלי גוטמן שמדקלם חסויות כאילו הן חלק בלתי נפרד מהמשחק, לדודו אוואט היבשושי שאינו מחדש שום דבר, לשרון פרי המתחנחנת, לאיל ברקוביץ' הנפוח, ליגאל גולדשטיין המגוחך ולשגיא כהן המופרך? שהוא עושה צחוק מעצמו בטבעיות ובמתכוון, והם עושים זאת ברצינות תהומית ובחוסר מודעות עצמית.
"מלר'קה אמר לי בחדר ההלבשה שחיפה לא פחות טובה מבנפיקה, אז אני מאמינה לו", גילתה לפני המשחק פרי, בשבתה כנערת עידוד. מעט לאחר מכן, כשסיפרה על "אחת השיחות שהיו לי עם ברק בכר באיזה לילה, אחרי משחק בקריית־שמונה", התפרץ לשיחה ברקוביץ'. "זה לא נשמע טוב", אמר הילד המגודל, וכרגיל נראה מבסוט מעצמו. כי מה מתבקש יותר מרמיזה גסת רוח על יחסים בין כתבת למאמן?
עוד לפני שריקת הפתיחה בליסבון נעמדה בובת העיט, הקמע של בנפיקה, מאחורי צמד הפוחלצים על הדשא, שגיא כהן ונדב יעקבי. "רציתם אווירה, קיבלתם אותה", אמר יעקבי, ומיהר לשלוח את בעל הכנף המחופש בחזרה לטבע. מחוץ לאצטדיון גנב את ההצגה הכתב המשוטט גולדשטיין, שדיווח על זרימת אוהדי מכבי חיפה. "פגשתי אנשים מפלורידה, ממיאמי, מארה"ב, ממקומות רחוקים נוספים", סיפר גולדשטיין על קיבוץ הגלויות משלושה אתרים לפחות, בנוסח שלא היה מבייש את אלון מזרחי.
בניתוח המקצועי הודיע הממציא ש. כהן בנחרצות שהבלם האמריקאי ג'ון ברוקס לא משחק, כי בקבוצה מאוד לא מרוצים ממנו. אבחנה מעניינת, במיוחד לאור העובדה שברוקס חתם בבנפיקה רק חמישה ימים קודם. אז מי פה הליצן עם בדיחות נונסנס?
הנעלב
חזן מפרשן את גיא לוי
מאמן הנבחרת אלון חזן הגיש תביעה לבית משפט השלום בת"א נגד הפרשן גיא לוי, על־סך כ־200 אלף שקל, בגין הוצאת לשון הרע. לפי הפרסום אתמול, חזן התייחס בתביעתו לאמירות של לוי לפיהן ג'קי בן־זקן היה מהתומכים הגדולים במינויו לנבחרת, ולכך שהשוער השלישי ומאמן השוערים הגיעו מאשדוד. "אני חושב שהגיע הזמן שמתחילים להחזיר", הוסיף לוי, וסייג: "לא אומר שיש עסקת חבילה אשדודית, אבל ככה זה נראה".
לטענת חזן, הדברים "פורסמו בכוונה לפגוע בתובע, במשלח ידו ובשמו הטוב", ואינם אלא "שקר של ממש". איך זה ייגמר יכריע השופט, ומכיוון שאין שם VAR, הנה כמה נתוני רקע להבעת הדעה של לוי. בן־זקן אמר עם מינויו של חזן לנבחרת: "זו הבחירה הכי ראויה שיכולה להיות"; מאמן השוערים והשוער השלישי אכן הגיעו מהקבוצה שלו; גם אחרי שחזן הועלה לדרגת מאמן לאומי, הוא לא ויתר על משרתו בעיריית אשדוד. לכאורה, קו ההגנה של הפרשן נראה פחות מדאיג מקו ההגנה של הנבחרת.
ה"מופת"
חגגו לפניני, שכחו משולדבראנד
"שחקן נבחרת ישראל גיא פניני חוגג היום יום הולדת 39. מזל טוב אלוף, אתה מופת ודוגמה לכל אחד מאיתנו". זהו נוסח הברכה שפירסם איגוד הכדורסל לכבוד הפורוורד הוותיק. בפייסבוק של היורוליג לא צוין האירוע, ולאו דווקא בגלל שפעם, באחד ממשחקי המפעל, לפת כדורסלן מכבי ת"א באשכיו של אלכס מאריץ' מלוקומוטיב קובאן, שהתפתל מכאבים על הפרקט. הנהלת היורוליג קנסה את איש המופת ב־13 אלף יורו.
אבל האירוע שנחרת הכי עמוק בזכרון התרחש שנה קודם בדרבי התל־אביבי. "יא זבל, בן ז... נאצי, גרמני... סרטן בראש, אבא שלך ימות", לחש הקפטן הצהוב ליונתן שולדבראנד מהפועל, בניסיון להוציאו משלוותו. "בהתחלה חשבתי שלא שמעתי טוב, אבל הוא פשוט חזר על זה פעם אחר פעם", סיפר שולדבראנד, שדווקא שמר על איפוק. פניני נאלץ להודות (גם כאן המצלמות לא הותירו לו ברירה), הורחק מארבעה משחקים ונקנס בעשרת אלפים שקל.
אז בסדר, במסכת הברכות אפשר להגיד שהוא שחקן טוב, חרוץ ולוחם. אבל "מופת ודוגמה"? טראש־טוק!
מילה זו מילה
"דראגיץ' הוא סוג של טרומפלדור כדורסל. בסוף יגיע בשמאל"
עופר שלח, סוג של קוריוז פוליטי. בסוף חזר לאולפן
