בטור הקודם דיברנו על המשבר – התמוטטות מנטלית שהחלה על הדשא וחדרה אל חדר ההלבשה ואל היציעים. הפעם, הגיע הרגע לדבר על הדרך קדימה. כי אם יש משהו שמועדון כמו מכבי חיפה כבר הוכיח לא פעם – זה שהוא יודע להתאושש.
עכשיו הזמן לשאול: איך קמים מהקרקע? איך בונים מחדש ביטחון, גיבוש, ומנהיגות? והאם דווקא מתוך המשבר, אפשר להניח יסודות לעונה הבאה? השחקנים של מכבי חיפה לא שכחו לשחק כדורגל – הם רק שכחו איך זה מרגיש כשמאמינים בהם. בשלב הזה של העונה, כשהלחץ בשיא והתארים כבר נראים רחוקים, דווקא ההצלחות הקטנות הן אלו שיכולות להחזיר את הביטחון.
במשחקים האחרונים, גם אם התוצאה לא תמיד סיפרה את הסיפור המלא – היו לא מעט רגעים חיוביים. במחצית הראשונה מול בית”ר ירושלים, לדוגמה, ראינו קבוצה עם קצב, תנועה וחדות – בדיוק מה שחסר במחזורים הקודמים. דין דוד הגיע לארבעה מצבים של מאה אחוז, ואפילו שזה לא הסתיים בגול – זו אינדיקציה ברורה שהאיכות שם.
על זה בדיוק הצוות המקצועי צריך לבנות. שיח חיובי, פרגון על מאמץ, התמקדות בשיפור – כל אלו הם לא רק נחמדים, הם קריטיים. שחקנים צריכים לשמוע מה כן עובד, לקבל הכרה גם כשהם לא מבקיעים, להרגיש שמאמינים בהם. אימון מנטלי הוא לא רק סיסמה – הוא דרך חיים במועדון שרוצה לחזור לצמרת.
שיח עצמי חיובי, למשל – משפטים פשוטים כמו “אני חד”, “אני מוכן”, “אנחנו קבוצה טובה” – יכולים לעשות הבדל עצום. זה נשמע כמעט ילדותי, אבל כשאומרים את זה שוב ושוב, זה מחלחל. וכשהאמונה חוזרת – גם הביטחון, התנועה, והדיוק מול השער חוזרים איתה.
אחת הבעיות שהובילו לשבר היא תחושת “הכול או כלום” – או תואר, או כישלון. אבל כדורגל, כמו החיים, הוא דרך. ובדרך הזו, חשוב לדעת להציב מטרות נכונות.
אחרי שלוש אליפויות, נוצרה אווירה שבה רק דאבל נחשב להצלחה. התוצאה? לחץ בלתי נגמר, פחד מטעויות, וחוסר יכולת ליהנות מהדרך ומשם לשתי עונות כישלון מקצועי. עכשיו צריך לעצור, לנשום, ולשאול: מה באמת נחשב הצלחה כרגע?
המטרות החדשות צריכות להיות מדורגות וריאליות:
• חזרה למקומות שמובילים לאירופה
• שיפור בנתונים קבוצתיים – פחות ספיגות, יותר שערים ממצבים נייחים
• שילוב חכם של שחקני בית ברוטציה
כשהיעדים הגיוניים וברורים, השחקנים מרגישים שליטה. אין יותר צורך “להוכיח שאנחנו עדיין אלופים”, אלא פשוט לעשות את הדברים הקטנים נכון. וברגע שזה קורה – פתאום גם תוצאות מגיעות. כשמכבדים את הדרך, היעד מגיע לבד.
מה שנחשף העונה – מעבר לתוצאות – הוא חוסר במנהיגות אמיתית. ברגעי לחץ, לא הייתה דמות אחת שתקרא תיגר, שתשדר עוצמה, שתאסוף את השברים ותהפוך אותם לכוח. וזה בדיוק הזמן ליצור את הדמויות האלו מתוך הסגל הקיים.
זה יכול להיות שחקן כזה או אחר וזה בהחלט יכול להיות יותר משחקן אחד. ועדת שחקנים, קפטנים משניים, אחריות מחולקת – כל אלו לא רק עוזרים על הדשא, אלא גם יוצרים תחושת שייכות. כששחקן יודע שיש לו תפקיד מעבר לשער הבא – הוא מרגיש חשוב, והוא גם משחק אחרת.
חיזוק תחושת המסוגלות יכול לבוא גם דרך סדנאות מנטליות משותפות. שיחות פתוחות, שיתוף רגשות, עיבוד של מה שעברו השנה – אלה דברים שמחברים. הופכים קבוצה לקבוצת קרב.
החזרת הביטחון והכיוון לא שייכים רק לשחקנים והצוות – גם הקהל צריך להרגיש שיש תוכנית. אירועים כמו פיצוץ המשחק מול מכבי ת”א לא קורים בחלל ריק – הם תוצאה של תסכול, נתק, וחוסר תקשורת. כשהמועדון ישדר תהליך ברור, מטרות הגיוניות ונראות של שינוי – האוהדים יחזרו לדחוף. לא כי אמרו להם, אלא כי הם ירגישו שיש על מה.
יכול להיות שבמונחים של תארים, העונה הזו כבר גמורה. אבל האמת? העבודה הכי חשובה רק מתחילה. השבועות הקרובים בפליאוף מול הקבוצות החזקות בליגה, יכולים להפוך לבסיס לעונה הבאה – אם יידעו לנצל אותם נכון.
החוסן המנטלי של קבוצה נבנה לא רק בניצחונות – אלא בעיקר בכישלונות. אם מכבי חיפה תדע לקחת את מה שלא עבד ולהפוך אותו לדלק, אם תבין שהמשחק באמת מתחיל בראש – היא תוכל לחזור בעונה הבאה חזקה יותר, מגובשת יותר, ורעבה באמת.
אז אולי העונה הסתיימה – אבל הדרך חזרה רק התחילה.
הכותב הוא מומחה ומנטור לניהול בשילוב עם עקרונות מהפסיכולוגיה החיובית - ואוהד ירוק מושבע.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
