בסיפורי האגדות הזכורים לנו ביותר, ההתחלות היו קשות. "הטובים" נאלצו להתמודד עם טרגדיות, עם דמויות רעות ועם משברים, ורגע לפני שנדמה היה שהובסו, הם מצאו את הכוחות להפוך את גורלם.
ב"מלך האריות", סימבה איבד את אביו, מופאסה, שנרצח בידי סקאר, וברח מהממלכה שעליה השתלט דודו. ב"צעצוע של סיפור", וודי איבד את מעמדו כצעצוע האהוב על אנדי עם הגעתו של באז שנות אור. וב"סינדרלה", אלה הפכה למשרתת של אמה החורגת ושל בנותיה. המשותף לכולם היה הסוף הטוב, זה שאיפשר לילדים שצפו בדמעות לסיים בחיוך.
לאו מסי בדמעות
(צילום: AP Photo/Pamela Smith)
הסיפור של ליאו מסי בנבחרת ארגנטינה הוא אחת מאותן אגדות נדירות שנכתבו במציאות. עד גיל 34, מי שליווה אותו לאורך הדרך כבר התחיל לחשוש שהפעם הגיבור לא יקבל את הסוף המיוחל. שוב ושוב הוא התקרב אליו, ובכל פעם נאלץ לראות מישהו אחר מניף את הגביע.
במונדיאל 2006 מסי הודח עם נבחרתו ברבע הגמר. ב-2007 הפסיד לראשונה בגמר הקופה אמריקה, 3:0 לברזיל. במונדיאל 2010 הגיעה התבוסה לגרמניה ברבע הגמר, וב-2014 כבר היה קרוב מאי פעם, אבל שוב הפסיד לאותה יריבה, הפעם בגמר גביע העולם, משער אכזרי בדקות האחרונות של ההארכה.
ב-2015 וב-2016 שברון הלב נמשך: שני גמרים נוספים בקופה אמריקה, שני הפסדים לצ'ילה בדו-קרב פנדלים. הגיבור לא יכול היה לשאת עוד אכזבה. כמו סימבה, שנטש את הממלכה וברח מסקאר ומהצבועים, מסי הודיע על פרישה מהנבחרת בגיל 29 בלבד. אחרי כל הניסיונות, גם הוא כבר התקשה להאמין שיוכל לנצח.
וכמו סימבה, גם מסי השתכנע לחזור. הדרך עדיין לא נפתחה בפניו: במונדיאל 2018 הוא שוב נכשל עם הנבחרת, והספקות נשארו. רק ב-2021, בגיל 34, החל המפנה. הצופים שדמעו שוב ושוב לאורך הסרט הזה התחילו לראות את הגיבור שלהם עושה את דרכו בחזרה אל הכתר.
זה התחיל בזכייה הראשונה, סוף סוף, בקופה אמריקה ב-2021. נמשך בהנפת גביע העולם ב-2022, בתמונה שכבר אי אפשר להפריד מהשם מסי, וזכה לקינוח עם תואר נוסף בקופה ב-2024. בתוך שלוש שנים, מה שנראה במשך תקופה ארוכה כמעט בלתי אפשרי הפך לחלק בלתי נפרד מהמורשת שלו.
מונדיאל 2026 יכול היה להוסיף לסיפור הזה זכייה שנייה בגביע העולם. ההפסד לספרד בגמר מנע זאת, אבל לא גרע ממה שמסי כבר השיג במדי ארגנטינה. עד גיל 34, הקריירה שלו בנבחרת הבוגרת נראתה בדרך להיזכר בעיקר בזכות הפער הבלתי נסבל שבין הכישרון העצום לבין האכזבות ברגעי ההכרעה. עכשיו, עם הפרידה ממנה, ברור עד כמה התמונה השתנתה.
זה היה מסע שלא יישכח, כזה שכמעט נחרת בזיכרון כרצף של החמצות. הסצנה האחרונה אמנם הסתיימה בהפסד, אבל הסיפור כולו קיבל סוף טוב. הגיבור זכה בכתר שכבר חשב שלא יניף לעולם, ובדרך כבש גם את לבבותיהם של מי שליוו אותו בכל הנפילות.
וגם בעוד 30 שנה, כמו שאנחנו מראים לילדינו את "מלך האריות" כבר 32 שנה, נספר לנכדינו ונראה להם את האגדה של מסי. רק שבסיפור הזה נוכל לומר להם: ראינו את זה קורה.
הכותב הוא מייסד דף הספורט בק טו בק
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
