נבחרת ישראל נעלמה. והדבר המדאיג באמת הוא שלאף אחד כמעט לא אכפת. דווקא בתקופה שבה המדינה זקוקה לגאווה לאומית והציבור משתוקק להצלחות כחול־לבן בעולם, נדמה שהנבחרת שלנו פשוט אינה קיימת.
בשבוע הבא תפתח ישראל את דרכה בליגת האומות, קמפיין שיכול להעניק לה מסלול נוסף ליורו 2028. התקווה היא להגיע לטורניר גדול לראשונה מאז מונדיאל 1970, אך הפעם התחושות שונות. בעבר הנבחרת לקחה אותנו לרכבת הרים של גאווה, אכזבה, הצלחה ובושה. בשנים האחרונות השתלטה עליה הציניות, וכעת אפילו היא נעלמה.
נבחרת ישראל
(צילום: REUTERS/Irakli Gedenidze)
מערכת היחסים בין נבחרת ישראל לקהל הגיעה לנקודה הבעייתית ביותר בכל קשר: אדישות. כעס ואכזבה מעידים שלאנשים עדיין אכפת; חוסר עניין כבר אינו משאיר תקווה רבה לשיפור.
יש סיבות רבות לשפל במעמדה הציבורי של הנבחרת. בתקופה שבה חיילים וחיילות נשלחים להגן על המדינה, היא עצמה התרחקה מהבית ולא אירחה בישראל מאז הניצחון 0:1 על בלארוס בספטמבר 2023. המרחק הפיזי יצר גם נתק רגשי, אך נדמה שהמשבר עמוק מכדי להיפתר רק באמצעות חזרה לאצטדיונים בארץ.
הקהל הישראלי מחפש דמויות שיוכל לסמוך עליהן ולהזדהות איתן, אבל הנבחרת כמעט שאינה מספקת לו כאלה. תחלופת השחקנים הגבוהה והשינויים התכופים בסגל ובמערך מקשים לייצר סמלים וזהות ברורה, אולי מלבד הקפטן אלי דסה. בניגוד לקבוצות, שאותן האוהדים מלווים מדי שבוע ומזהים בהן דרך קבועה, הנבחרת מרגישה בכל חלון כמו מוצר חדש שצריך להכיר מחדש.
מעבר לכך, כמעט שאין כיום שיח ציבורי על נבחרת ישראל בשגרה. לא בתקשורת, לא ברשתות החברתיות וגם לא בשיחות בין אוהדי הכדורגל. היא צצה לכמה ימים סביב משחק, שרבים מהאוהדים כבר אינם טורחים לצפות בו, ונעלמת שוב מיד לאחריו.
הניתוק הזה עלול להשפיע בסופו של דבר גם על המגרש. נבחרת שאינה מצליחה לעורר עניין מתקשה לייצר אווירה, התלהבות ותחושת שליחות. כמו בכל קבוצה שהקהל שלה הולך ומתרחק, גם כאן הביצועים עלולים להיפגע מהחלל שנוצר מסביבה.
למרות המצב, אפשר עדיין לשנות כיוון. כל עוד משחקי הבית אינם חוזרים לישראל, הנבחרת חייבת לבנות זהות בדרכים אחרות: להציג שיטה מקצועית ברורה, לשמור על גרעין קבוע של שחקנים ולהתבסס ככל האפשר על הליגיונרים מהליגות הבכירות. הקהל צריך לדעת מי מייצג אותו ומהי הדרך שבה הנבחרת רוצה לשחק.
במקביל, ההתאחדות צריכה להגביר את הפעילות סביב הנבחרת גם בין המשחקים. נוכחות משמעותית יותר ברשתות החברתיות, עדכונים שוטפים לתקשורת והנגשת השחקנים לקהל יכולות לחזק את הקשר עם הדור הצעיר. אי־אפשר לצפות מהאוהדים להתעניין רק כשמגיע עוד משחק רשמי.
האדישות כלפי נבחרת ישראל מעולם לא הייתה גדולה יותר. אם ההתאחדות רוצה שהיא תספק מעט אסקפיזם וגאווה בתוך מציאות של לחץ מתמשך, מלחמות ויוקר מחיה, עליה להפוך אותה שוב לרלוונטית עבור הציבור. לפני שהנבחרת תחזור לנצח, היא חייבת לחזור לעניין.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
