אם נשתמש במונחים הצבאיים שכה רלוונטיים בימים אלה, לילה נהדר עבר על כוחותינו.
ההישג המרשים של היום היה ניצחון החוץ של מכבי ת"א על מונאקו. הקבוצה הצרפתית פחות טובה מזו שמכבי פגשה לפני כמה שנים בשלב ההצלבה. גם אז היא התבססה על הקו האחורי, אבל היו שם בעבר גבוהים פיזיים ששיחקו בפנים ועשו הרבה נזק ליריבות. עכשיו גם לגבוהים של מונאקו יש אופי של שחקני חוץ. הם יותר זריזים ופחות קשוחים. זה הפך אותה לקבוצה פחות מגוונת וטובה מבעבר.
גם הסגל פחות עשיר. אם ג'רום בלוסומגיים, פעם מחליף וכיום שחקן חמישייה שכמעט לא יורד לספסל, הוא הקלע הבולט שם, זה אומר הרבה. נכון שמכבי לא התמקדה בו הגנתית וזה תרם למספרים שלו, ובכל זאת.
אחת הסיבות לניצחון הייתה שמונאקו שיחקה כמעט כל המשחק בהרכב נמוך יחסית, כשבעמדה מספר 4 נמצאים שחקנים שאמורים לשחק בעמדה מספר 3. תיאורטית, יש לכך חסרונות ויתרונות. אתה מאבד כוח וגובה ומרוויח מהירות ויכולת חדירה. אבל אין דבר שמשמח את מכבי יותר מיריבות שלא שמות בעמדה מספר 4 שחקן גבוה ופיזי שיחגוג על ג'יילן הורד. ומאחר שהורד לא היה צריך ללכת מכות בהגנה, היה לו הרבה כוח להתקפה. זה היה אחד ממשחקיו הטובים העונה, ולא היו לו הרבה כאלה.
לוני ווקר עלה בחמישייה, הציג מיד יכולת אישית נהדרת, נראה בריא לגמרי, אבל הרושם היה שהוא לא קולט שבזמן שהיה פצוע נבנתה קבוצה אמיתית, כזאת שמשחקת חכם ולא מסתפקת במהלכי אחד על אחד. ווקר שיחק לבד בפתיחה, ולמרות שקלע - ירד מהר לספסל. זה היה שיעור חשוב על מה מצופה ממנו. כשחזר, הוא כבר החל למסור. גם כך, הוא עדיין כדרר לפעמים יותר מדי, אבל בשביל משחק ראשון זה היה סביר בהחלט.
מי שקיבל לראשונה דקות משמעותיות הוא זאק הנקינס זה קרה רק בגלל בעיית עבירות של רומן סורקין, אבל טוב שקרה. לא הייתה סיבה לייבושו המתמשך של הנקינס, בעיקר אחרי הפציעה של טי.ג'יי ליף, והוא חייב להיות ברוטציה.
רגע קריטי במשחק היה פציעתו של ג'יימי קלארק באמצע הרבע השלישי. מכבי כבר עברה כל כך הרבה פציעות שזה באמת כבר מעורר רחמים. בהפסקה שאחרי הפציעה ראיתי את אחד מעוזרי המאמן לוחש באוזן לג'ף דאוטין, שלא שיחק עדיין. סביר שהוא אמר לו "תהיה מוכן". עבודה יפה של עוזר מאמן שרואה חמישה צעדים קדימה. דאוטין נכנס הרבה אחר כך, שבע דקות לסיום, אבל סביר שהיה הרבה יותר מוכן מנטאלית בזכות האינטרקציה הזאת - ובדקה האחרונה גם קלע סל גורלי.
מכבי שיחקה אתמול כשאיפה לונדברג חסר, ליף חסר, קלארק נפצע, סורקין עם כמות דקות מוגבלת, ווקר שרק חזר ולא השתלב לגמרי בשטף המשחק הקבוצתי - אבל זו קבוצה שיודעת מה היא רוצה. מציבה לעצמה מטרות הגנתיות (למשל לסגור את הצבע מול חדירות, למנוע זריקות קלות ממייק ג'יימס ואלי אוקובו, ולתת לשאר לזרוק מבחוץ) ועומדת בהן, ומספיק מגוונת בהתקפה כדי לשרוד קאמבק אחרי קאמבק של מונאקו.
והבשורה הכי טובה: בעונות האחרונות מכבי לא תמיד ידעה להתעלות בסופי משחקים. אתמול, בתנאים מאוד קשים, היא הפגינה חוסן מנטאלי מרשים, בלי קלארק שהיה שחקן הקלאץ' שלה במשחקים האחרונים. מרשים.
הפועל של בראיינט
גם להפועל ת"א הייתה הופעה טובה לאחר רצף של אכזבות. השינוי הגדול שראינו מבחינת ניהול המשחק היה קיצור הרוטציה. הפועל עלתה עם ההרכב שפתח את העונה - דן אוטורו, איש וויינרייט, אלייז'ה בראיינט. קולין מלקולם וואסיליה מיציץ'. הם שיחקו הרבה וכך גם אנטוניו בלייקני. טאי אודיאסי וכריס ג'ונס קיבלו מנת דקות סבירה, ג'ונתן מוטלי שיחק מעט, וזהו. זה עבד טוב. שחקנים נראו עם יותר ביטחון, בעיקר מיציץ' ומלקולם הלא יציבים. אלה שני ברומטרים בהפועל. כשהם לא קולעים, קשה לה מאוד לנצח. כשמלקולם בדו-ספרתי ומיציץ' מתפקד, הפועל לרוב טובה.
אבל עם כל הכבוד לשניהם, הקבוצה קמה ונופלת על אלייז'ה בראיינט. הפועל עם בראיינט ובלעדיו זה שני מועדונים שונים. הוא הפעיל אתמול נפלא את הגבוהים, קלע המון, וגם ריכז את המשחק דקות ארוכות, מה שצמצם את הכדררת המיותרת של מיציץ', שבכל פעם שהיא קרתה - הפועל איבדה את היתרון שלה.
מה עוד היה במשחק? מפגש בין בראיינט לג'וש ניבו, שזה בעצם דרבי של יוצאי הפועל אילת; מפגש בין אוטורו לניבו, אולי שני הסנטרים הכי אתלטיים במפעל; תצוגת ענק של זאק לידיי, שהראתה עד כמה חמור המחסור של הפועל בעמדה מספר 4, אבל גם הזכירה שלא רק באילת ידעו לעשות סקאוטינג, אלא גם בגלבוע-גליל; וגם הופעה של בראיינט דנסטון, האיש ששיחק בבני הרצליה כשהתקפות נמשכו 30 שניות, קשת השלוש עוד לא הייתה קיימת, חיים זלוטיקמן עוד היה גארד מוביל בליגה ובאוטובוס שילמו בכרטיסייה. באמת. האיש בן מאה. אגדה!
מבחינת הטבלה, שתי הקבוצות נתנו שירות אחת לשנייה. מכבי ניצחה את מונאקו שנמצאת בין עשר הגדולות והרחיקה אותה מהפועל. היריבה העירונית גמלה לה בניצחון על מילאנו, שמפרידה בין הצהובים לפלייאין. בסוף שמעון מזרחי ועופר ינאי עוד יחליפו חיבוקים! היינו כחולמים!
