זה אמור היה להיות "משחק העונה", אך כעת נותר ממנו יותר "משחק" ופחות "עונה". אפשר לסגור בתשעה מחזורים את פער עשר הנקודות שמפריד כעת בין מכבי ת"א למכבי חיפה, אבל השלמות הנדרשת לשם כך מצידה של מכבי חיפה היא לא ריאלית. אפילו ממוצעת היא לא מצליחה להיות. ההפסד לבני ריינה ואיבוד היתרון ברבע גמר הגביע מול עשרה שחקנים של מכבי נתניה, היו אקטים סמליים של הרמת ידיים. מכבי חיפה נפרעה באמצעותם מהעונה הזאת. היא כל כך מותשת, שלא נותר לה אפילו כוח להניח את הצלחת והגביע בצד. היא פשוט איפשרה להם ליפול על הרצפה ולהתרסק.
האם היא מסוגלת לנצח הערב בבלומפילד (שני, 20:30) את מכבי ת"א? כן, אבל לא זו השאלה. האם מכבי חיפה מסוגלת לנצח את מכבי חיפה? לא. היא כבר הגיעה העונה לבלומפילד בפיגור של עשר נקודות, עם גבה אל הקיר, והשיקה משם רצף שהעלה אותה עד למקום הראשון. ההבדל הוא שאז המכלים לא היו מרוקנים מאנרגיה כפי שהם כעת, כנראה בקשר ישיר למאמץ שנדרש כדי לסגור כבר פעם אחת פער גדול שכזה.
הבדל נוסף בין הקאמבק ההוא לזה המיוחל כעת הוא אלמנט "החלום ושברו". מכבי חיפה שניצחה בסיבוב הראשון בבלומפילד עוד לא ידעה מה יכול לקרות אם הדברים יתחברו וכמה טובה היא מסוגלת להיות. זו הנוכחית כבר יודעת שהניסיון הקודם שלה אולי היה הרואי ומעורר כבוד, אבל גם שהגרסה המנצחת שלה לא הייתה מספיק מנצחת. חזרה אחת מפיגור של עשר נקודות היא כמעט בגדר מדע בדיוני. לעשות זאת פעמיים בעונה אחת – בדיוני, בלי מדע.
ההדחה של מכבי חיפה מהגביע הייתה מוזרה בגלל הנסיבות – יתרון מספרי על קבוצה במומנטום שלילי אפילו יותר משלה – אבל הגיונית מבחינה עקרונית. כבר שבועיים שהיא לא באירוע, ועכשיו רק האירוע השתנה, מליגה לגביע. זו של מכבי ת"א הייתה הפתעה אמיתית משום שהמומנטום בגבה. יש בהפסד למכבי פ"ת אלמנט מקרי מובהק – ב-99 מתוך 100 משחקים יספיק לעלות ליתרון בדקה ה-95 כדי לנצח – אבל אפשר גם לחלץ ממנו תובנות עקרוניות לקראת העונה הבאה. הרוטציה הרחבה שביצע רובי קין - שלושה שחקני הרכב קלאסיים בלבד - חשפה את עומק החריש שיידרש לקראת העונה הבאה.
קין: "אנחנו באים כדי לנצח את המשחק"
(ONE)
דגו: "אי אפשר לגמד את מה שעשינו העונה"
(ONE)
ניקוי האורוות שעברה מכבי חיפה השתלט לחלוטין על השיח, אבל גם מכבי ת"א עשויה בחלקה מפשרה מגונה. אין לה ספסל שמכבד אותה, ובאזורים מסוימים גם שחקני ההרכב כנראה לא מספיקים. היא זקוקה לשני בלמים חדשים, מגן ימני אחד לפחות (ואולי גם שמאלי), קשר או שניים לאמצע, חיזוק באגפים, שוער. על דרך השלילה, ובלי להתכוון, התחוור ההישג הגדול של מכבי ת"א, שפתחה פעמיים פער דו-ספרתי מול יריבה טובה בזכות הצטיינותם של בודדים. לב פועם באמצע המגרש ושני שחקנים של עשה זאת בעצמך (מילסון וערן זהבי) זה כל מה שהיה צריך.
מצד אחד, זה מפחית ממשקלה הסגולי של מכבי ת"א. מצד שני, זה מאדיר אותה. לא צריך לתת לקריסה של מכבי חיפה לטשטש את היריבה הגאה והטובה שהייתה במשך רוב העונה. מכבי ת"א קרובה להכריע אותה בנוקאאוט עם סגל שחציו אמור לצפות בה מהיציע.
למכבי ת"א יש הרבה על מה לשחק, כמובן, אבל כך גם למסאי דגו. עושה רושם שכל חלקי הפאזל מתחברים לכדי תמונה של פרידה ממנו – איבוד שמונה נקודות בשלושה מחזורים, הדחה מהגביע ובעיקר סירובו של ברק בכר לנבחרת – אבל אם פסק הדין עדיין לא חלוט, כל אפשרות לערעור תחייב ניצחון בבלומפילד.
הגישה האגרסיבית של דגו במפגש בסיבוב הראשון נשענה על תחושת ה"אין לי מה להפסיד" של מכבי חיפה כולה. כעת, אחרי שמכבי חיפה כבר הפסידה, היחיד שאין לו מה להפסיד זה המאמן. להשלים סוויפ עונתי על מכבי ת"א זה לא תואר, אבל זה משהו למצגת, הוכחת רלוונטיות למשרה שיכולה, אולי, להעניק לדגו הזדמנות נוספת.
אם בכר בעניין, גם 0:7 בבלומפילד לא ישאיר את דגו. אם הוא לא רוצה, דגו חייב את הסמליות שבניצחונות במפגשים הישירים כדי לקיים את הדיון. וגם אם זה לא יקרה, דגו בכל זאת הצליח העונה. קבוצות יעמדו בשבילו בתור. הן אולי לא יהיו בסדר הגודל של מכבי חיפה, אבל הן גם לא יהיו בסדר הגודל של הפועל עכו.
פורסם לראשונה: 01:30, 08.04.24
