אין טורניר שסופג יותר זלזול שטחי ומנותק מגביע העולם למועדונים. בכל פעם שהמפעל הזה עולה לכותרות, מיד מתייצבת מקהלת ה"מומחים" הקבועה עם אותו פזמון לעוס: "מיותר", "מי בכלל צופה בזה", "אם תהיה אזעקה אז נצפה".
יש גם את המתחכמים: "עזוב אותי, אני מעדיף לראות בני ריינה נגד עירוני טבריה". אז בואו נדבר תכל'ס — זו לא העדפה. זו פוזה.
נכון, יש בארץ קהל אותנטי שכן עוקב באדיקות אחרי ליגת העל והלאומית, מתוך אהדה אמיתית. אבל לא מעט מהמבקרים של מונדיאל המועדונים בכלל לא צופים באמת במשחקים כמו בני ריינה נגד עירוני טבריה (שם קוד), אלא פשוט נהנים להישמע "עמוקים" כשמלגלגים על טורניר שהם כלל לא מכירים.
כי אם איכות הכדורגל היא המדד, קשה לטעון שמשחקי ליגת העל תמיד מציעים רמה גבוהה יותר ממפגש בין פלומיננזה לדורטמונד או בוקה ג'וניורס לבנפיקה. ההתנשאות הזו נובעת מאותה תפיסה צרה, שרואה את עולם הכדורגל רק דרך חור המנעול של הפרמייר־ליג, ליגת האלופות, או טיול בר מצווה לקאמפ נואו (בלי להעליב).
מבחינתם, כל מה שלא אירופה – מיותר, נחות, לא רלוונטי. אבל האמת? זו לא ביקורת עניינית. זו בורות עטופה ביוהרה. הם לא יודעים מי משתתפות, לא מכירים את הקבוצות, לא שמעו על הקהלים, לא מבינים את התרבויות (לא שאני איזה אנציקלופדיה, כן...).
אבל במקום להסתקרן, הם מעדיפים לזלזל. קל יותר לפתוח את הפה ולשחרר קלישאות. וצריך גם לומר את האמת – סדר היום התקשורתי מוכתב מלמעלה.
ערוצי הספורט יודעים לשווק לנו פרומואים נוצצים של... נגיד, ריאל מדריד נגד אוסאסונה, והקהל נוהר בהתאם. גם אם באותו ערב יש קרב ענק בין אינטר ליובנטוס. ככה זה כשמאלפים אותך לצרוך תפריט מצומצם מראש. מה שלא מופיע בפרומו נתפס כשולי.
נכון, יש גם צדדים ראויים לביקורת, למשל שיטת ההעפלה שפיפ"א בחרה על בסיס הישגים היסטוריים, שלא תמיד משקפים את מצב הקבוצות כיום. זה מקשה על המפעל לבנות אטרקטיביות מיידית. אבל גם בפורמט הנוכחי נקבל את ריאל מדריד, ריבר פלייט, יובנטוס, באיירן מינכן, פלמנגו – מועדונים מהשורה הראשונה, עם שילוב נדיר של תרבויות וסגנונות מכל היבשות.
זה לא טורניר איזוטרי. מדובר בפסגת הכדורגל העולמי. צריך גם להבין שזה טורניר חדש. לוקח זמן עד שפורמט כזה מבשיל ונקלט בתודעה. גם למונדיאל הנבחרות לקח זמן להפוך למה שהוא. גם הקונפרנס ליג ספג לעג, והיום הוא טורניר לגיטימי. כך גם ליגת האלופות בגרסה החדשה – בתחילה התנגדות, אחר כך התרגלות. בסוף, מי שמזלזל כל כך – לא באמת אוהב כדורגל. הוא אוהב להיראות כאילו הוא אוהב כדורגל. אבל בעיניי – או שיש לך את זה, או שלא.
או כמו שווייבאיש, הראפר האדיר, אמר: "אם אין לך ג'וינטים משלך – אתה לא משלנו".
יאללה, עכשיו תגידו לי שזו לא מוזיקה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
