"לאו מסי הוא אולי הכדורגלן הכי טוב בהיסטוריה. אולי פלה. אבל הם היו ספורטאים. דייגו היה אמן" (כתובת על קיר מאחרי דוכני השוק בנאפולי)
האפיפיור חי בוותיקן, אבל אלוהים שיחק כדורגל 230 ק"מ דרום־מזרחית משם. באחת הערים היותר קתוליות ודתיות באיטליה, מראדונה הוא האלוהים: בבתי הקפה ובמסעדות, בפינות הנצחה, במגנטים על מקררים, על קירות הבניינים, על חבלי הכביסה, באצטדיון שנקרא על שמו. מראדונה הביא לנאפולי אליפויות, שם אותה על המפה האירופית, הפנה אליה את הזרקורים, וגם התחבר לארגוני מאפיה וקרטלים של סמים.
5 צפייה בגלריה
הראה לדרומיים שהם שווים. ציור קיר של מראדונה מחוץ לאצטדיון של נאפולי
(צילום: Luis ROBAYO / AFP)
5 צפייה בגלריה
אוהדים מסיעים פסל של מראדונה ברחובות נאפולי ביום הולדתו ה-65
(צילום: REUTERS/Matteo Ciambelli)
אבל הוא בעיקר הביא לנאפולי כבוד. בחברה המעמדית של איטליה, שבה הצפון מתייחס לדרומיים כמו עבדים חסרי חינוך ותרבות, אזרחים מדרגה שלישית (ולא מהסס לשיר על כך ביציעים), מראדונה היה נביא, כהן דת, מנהיג שהראה לדרומיים שהם שווים, ואפילו יותר. העיר ותושביה לעולם לא שכחו לו את זה. זה היה שווה להם הרבה יותר מאליפויות.
"אלוהים הלך לידנו"
למרות מגפת הקורונה, עשרות אלפים התאבלו באספות ברחבי העיר ביום השנה למותו. כיום, חמש שנים אחרי, תושבים רבים ובעיקר אוהדים, מאמינים שרוחו של מראדונה חזרה לעיר. אחרי הפסקה של 33 שנים נאפולי זכתה באליפות (שתי הראשונות היו עם מראדונה), ובשנה שעברה שיחזרה את ההישג.
"אין לזה שום הסבר ספורטיבי או כלכלי. אנחנו לא יותר טובים או עשירים מהמנוולים ממילאנו או טורינו", אומר לי סלאבה זיגמונדו, יליד העיר ובעל בית קפה ברובע הספרדי. "מדובר בהסברים מיסטיים. תחיית המתים. כל התדמית של מראדונה גדולה הרבה יותר מספורט והרבה יותר מנאפולי. יש סיבה שאנחנו תולים את התמונה שלו ליד קדושים. דייגו היה אלוהי, אבל הוא היה רחוק מלהיות קדוש. הוא היה אלוהים שהלך לידנו, שלעג לקדושות המדומיינת של הכנסייה. ובחמש השנים מאז שמת יש תעשייה שלמה של תיירים מקומיים שבאים כדי להבין את התופעה, לראות מה זו אהבה טהורה. יש קבוצות שלמות שבאות ועושות מדיטציה מול ציורי קיר ענקיים שלו.
"מראדונה הוא קדוש, הגואל, הוא טוב לעסקים שלנו, הוא מת רק מחוץ לנאפולי. תחשוב על זה: בפעם הראשונה שזכינו באליפות זה היה עם כוכב ארגנטינאי מושלם, לטיני משכונת מצוקה, וירטואוז שהיה על פסגת העולם, שלא היה איתו רגע אחד משעמם. עכשיו אנחנו לוקחים אליפות עם כוכב סקוטי שמנצ'סטר יונייטד זרקה והוא הכי אפור שיש על ומחוץ למגרש (סקוט מקטומיניי). נאפולי הייתה צריכה שדייגו ימות, בהנחה שאתה מאמין שהוא באמת מת, כדי לחזור להיות אנרכיסטית, לא צפויה, מאלתרת. אם אין פה התערבות אלוהית של דייגו, אז אני לא יודע מה זו התערבות אלוהית".
5 צפייה בגלריה
"לא היה איתו רגע אחד משעמם". מראדונה חוגג באליפות של 1987
(צילום: AP Photo/Massimo Sambucetti)
אטרקציה תיירותית
אבל המוות של מראדונה השפיע על נאפולי הרבה יותר מאשר דרך הכדורגל. ויה עמנואל דה דיאו הייתה הכיכר שבה התאספו ההמונים כדי להתאבל על מותו. לאחר מכן היא הפכה לאתר עלייה לרגל, ואז לקבר הלא רשמי שלו. אם תחפשו את ויה עמנואל דה דיאו בניווטים שלכם, לא תמצאו דבר. גוגל כבר נתן לה את השם הלא רשמי "לארגו מראדונה". המקום הזה היה סמל למלחמות בין המאפיות, בין סוחרי הסמים. עשרות אנשים מצאו בכיכר הזו את מותם. היום: סיור מודרך במקום עולה 25 יורו. בשנה שעברה שילמו את הסכום הזה יותר משישה מיליון תיירים. זהו מעבר במנהרת הזמן של נאפולי, רק שסמים כבר אי אפשר לראות פה.
אכן, אם זו לא התערבות אלוהית, אז אין התערבות אלוהית: מראדונה, אולי משתמש הסמים המוכר ביותר בעולם, ניקה חלק מנאפולי מחומרים אסורים. המוות שלו הפך את נאפולי לאטרקציה תיירותית. בתי מלון, מסעדות, חנויות מזכרות ובתי עסק רבים אחרים בעיר חייבים את הקיום שלהם למותה של האגדה.
מראדונה מעולם לא הכיר באמת את הפנים הרבות של נאפולי. איך היה יכול אם תוך שנייה מהרגע שבו נראה ברחוב, צדו אותו אלפי מעריצים והמשטרה נאלצה להתערב כדי לשמור עליו? מראדונה הגיע לעיר שרק ארבע שנים לפני כן איבדה יותר מ־2,700 תושבים כתוצאה מרעידת אדמה, שהקהל היריב היה מקבל את אוהדיה בשלטים של "חולי הכולרה", "צוענים", "תתקלחו", או "ברוכים הבאים לאיטליה". תושבי ואוהדי נאפולי סלחו לו הכל. הוא הכריח אותם להפסיק להשפיל מבט בכל פעם שנסעו צפונה. לא פלא שתושבי נאפולי מתייחסים לווילה פיוריטו, שכונת העוני שבה גדל מראדונה בפאתי בואנוס איירס, באותה צורה שבה נוצרים מתייחסים לבית לחם.
"מראדונה האניש את הקדושה, מילא אותה בחטאים", אומר זיגמונדו, "אבל היינו חייבים לסלוח לו לא רק בגלל ההישגים, אלא בגלל שהוא גרם לנו להאמין בעצמנו. אני לא יכול לתאר לעצמי כמה אנשים נשארו לגור בעיר בגללו". כבר שנים שהוא לא בנאפולי, כבר חמש שנים מאז שמת, וכאילו שמעולם לא עזב.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.12.25
