צפו בריאיון עם השחיין האמנותי יוגב דגן
(צילום: עוז מועלם)
יוגב דגן בן ה-14 יודע כמה הסיפור שלו חריג. אחרי הכול, הוא הבן הראשון שהתחרה במסגרת התחרות הקבוצתית באליפות אירופה בשחייה אמנותית, בקבוצת גיל כלשהי. נבחרת ישראל עד גיל 15 כוללת מלבדו תשע בנות, אבל הנער מגדרות מסרב להתרגש. "אין לי בעיה עם זה שאני בן וכולן מסביבי בנות, זה לא משהו שמעניין אותי", הוא אומר בנונשלנטיות, כשאנחנו פוגשים אותו במהלך אימון בבריכה בגדרות.
במובנים מסוימים דגן מייצג את בני דור ה-Z, המייחסים חשיבות פחותה – אם בכלל – למוסכמות חברתיות הנוגעות למגדר. מבחינתו זה לא סיפור גדול מאוד, והוא פורץ דרך כמעט כלאחר יד.
דגן עשה היסטוריה בספטמבר בתחרות שנערכה ברייקה שבקרואטיה. יחד איתו, הנבחרת הישראלית הצעירה סיימה במקום הרביעי באליפות אירופה, וזכתה במדליית הארד באליפות מדינות הים התיכון שהתקיימה באותו מעמד.
כשהגעת לאליפות עם נבחרת ישראל, הרגשת שאתה פורץ דרך?
"בהתחלה היה לי קשה לקלוט שזכינו בארד, זה היה הישג מטורף. הרגשתי שזכינו בארד, וכולם זכו, לא רק אני".
הבנות בנבחרת קיבלו אותך יפה?
"את רוב הבנות לא הכרתי, וזה היה קשה בהתחלה. אבל ישנו במכון וינגייט, התאמנו בווינגייט – בסופו של דבר היינו צריכים להסתדר. נהייתה קבוצה ממש מגובשת וטובה".
"כרגע בנים לא יכולים להתחרות בענף הזה באולימפיאדה, ואני מקווה מאוד שזה ישתנה. בנים ובנות יכולים לעשות הכל. לא אמור להיות מחסום, זה צריך להיות פתוח לכולם"
לצד דגן הנבחרת עד גיל 15 מורכבת גם מקתרין קונין, נטע רוביצ'ק, מאשה דיאצנקו, נועה מזרחי, מיקה סלע, איה מזור, נטע פרנקל, שיה שר שלום, מישל סטרוז ורוני קליינמן. המאמנת הראשית של הנבחרת היא לריסה קונין. הנבחרת הישראלית סיימה כאמור שלישית בדירוג מדינות הים התיכון עם ציון של 76.9, אחרי ספרד ואיטליה. בדירוג האירופי זכתה נבחרת רוסיה במדליית הזהב, וכך ישראל דורגה רביעית.
תקוות לקראת לוס אנג'לס
לא סתם שחייה אמנותית נחשבת לענף הספורט הכי נשי שיש, לצד התעמלות אמנותית. אלה שני הענפים היחידים במשחקים האולימפיים שרק נשים משתתפות בהם. באליפויות אירופה ובאליפויות העולם גברים דווקא מורשים להשתתף, ואף נערכות במסגרתן תחרויות דואט מיקס של גבר ואישה ותחרויות סולו לגברים. עם זאת, אף נבחרת מעולם לא שיתפה גבר או נער באליפות אירופה באחד מהתרגילים הקבוצתיים המשולבים – עד שנבחרת ישראל הרימה את הכפפה.
"כרגע בנים לא יכולים להתחרות בענף הזה באולימפיאדה, ואני מקווה מאוד שזה ישתנה. אנחנו עוד מעט בשנת 2022, בנים ובנות יכולים לעשות הכל. לא אמור להיות מחסום, זה צריך להיות פתוח לכולם", אומר דגן. התקווה שלו היא שקטגוריית הזוגות המעורבים תיכנס לתוכנית האולימפית לקראת המשחקים בלוס אנג'לס, כך שתהיה לו אפשרות להתמודד על כרטיס לאולימפיאדה בקטגוריית הדואט.
הציפייה הזו לא מופרכת. בוועד האולימפי הבינלאומי יש מגמה לשלב גברים ונשים בתחרויות שונות, במטרה לקדם את הספורט הנשי ולהביאו למרכז הבמה, וכך לקדם את ערך השוויון. משלחת ישראל יצאה נשכרת מכך, עם מדליית הארד בתחרות הקבוצתית המעורבת בג'ודו ומקום בגמר בשחייה ל-100 מטרים מעורב במקצה המשולב (גברים ונשים).
דגן התחיל בכלל בשחייה תחרותית רגילה. "התחלתי ללמוד שחייה בגדרות בכיתה ב', ושחיתי ארבע שנים באופן מקצועי ותחרותי", הוא מספר, "יום אחד המאמנת של השחייה האמנותית ערכה אימון מעורבב עם המאמן של השחייה הרגילה, והם התחלפו ביניהם. ראו שאני טוב בזה. המאמנת הראשית סבטלנה בלכר שאלה אם אני רוצה להצטרף לשחייה האמנותית. אמרתי: כן, בוא ננסה. בכיתה ו' כבר התחלתי להתחרות, ובסוף אותה שנה כבר השתתפתי באליפות הארץ".
יוגב מתגורר בבית הוריו במושב מישר שבמועצה האזורית גדרות. אמו, רוית, היא דיאטנית קלינית; אביו, זיו, הוא אגרונום בהכשרתו. האב הוא חובב ספורט מושבע, ובן דודו של יוגב, מאור עבו, מתחרה בשייט והוכתר כאלוף ישראל במפרשיות 470. אפשר להבין את המשיכה לספורט, אבל הבחירה בענף השחייה האמנותית אינה מובנת מאליה.
"מבחינתנו זה היה מדהים כמו כל ספורט אחר. יש בשחייה אמנותית יכולות גבוהות של דיוק, ויש הרבה אלמנטים שצריך לעבוד עליהם", אומר האב, זיו דגן, "אם הוא יכול להגיע לרמות הגבוהות, מבחינתנו זה מיוחד מאוד. חשבנו שזה בהחלט משהו שיכול להתאים ליוגב – השילוב של שחייה עם יכולות גופניות, קואורדינציה ואהבה של מוזיקה וריקוד, דברים שהוא אוהב מאוד וגם טוב בהם".
רוית: "לזיו היו באמת פחות חששות, לי היו קצת יותר. כשהילד החליט שזה מה שהוא רוצה, שזה שילוב של כל הדברים שהוא אוהב – בתוך שעתיים אמרתי שאין שום בעיה".
מה היו החששות?
"חששתי שיהיה עניין חברתי, שהוא יקבל תגובות פחות טובות ותהיה לו התמודדות חברתית. הופתעתי מאוד לגלות שלא היה ולא נברא. זה היה כנראה בראש שלי יותר מאשר במציאות".
"יוגב נכנס לזה בצורה יפה מאוד והשקיע בזה. אם רוצים להגיע להישגים בישראל ולהביא תוצאות, צריך להתאמן ברצינות מגיל צעיר", מציין זיו. "בסופו של דבר אנשים מקובעים. זה רק בראש שלנו. אם יש בן שיכול להגיע לאותה רמה של בנות, ולהיות ברמה האולימפית, אין סיבה שהוא לא יהיה חלק מזה".
רוית מוסיפה: "אנחנו משתדלים במשפחה שיהיו לנו כמה שפחות דעות קדומות. יש לנו גם שתי בנות, בנות 12 ו-9, ואם הן ירצו לעסוק בתחום שנחשב גברי, נשדר להן שהן יכולות לעשות הכל".
"מי שיש לו משהו רע לומר – פשוט לא אומר"
התגובות שיוגב קיבל היו חיוביות באופן כמעט גורף. "בבית הספר החברים ממש תמכו", הוא מספר, "אנחנו חיים פה בסביבה שבה כולם בשביל אחד, לא היו כל כך תגובות רעות. הייתה בעיקר תמיכה, ומי שיש לו משהו רע להגיד – הוא פשוט לא אומר".
לא הרתיע אותך שהענף נחשב נשי מאוד, ובאופן מסורתי רק נשים התחרו בו?
"בהתחלה היה עוד בן שמתאמן בגדרות, וזה הקל עליי כי הרגשתי שיש לי שותף בדרך. אחר כך הוא פרש ונשארתי לבד. היה לי כיף ולא כל כך עניין אותי מה אומרים או חושבים. רציתי להמשיך, זה ספורט מדהים שלא הרבה מכירים. היה לי ממש כיף אם היו עוד בנים שמצטרפים, וגם עוד בנות. שהענף הזה היה מתרחב בארץ".
"הבנתי שצריך לעשות את הרושם הטוב ביותר – אם זה ללבוש בגד ים צבעוני, או לשים ג'ל על השיער. אישית הייתי מעדיף לא להתאפר, אבל אם זה מה שצריך בשביל הרושם – אני מוכן לעשות את זה"
זה ענף ששם דגש מיוחד על החזות החיצונית. המתחרות מתאפרות, ויש גם לבוש מיוחד. איך התייחסת לזה בהתחלה?
"בהתחלה זה היה טיפה מוזר, אבל הבנתי שצריך בדרך הזו לעשות את הרושם הטוב ביותר – אם זה ללבוש בגד ים צבעוני, או לשים ג'ל על השיער. אבל הבנים לא חייבים, אם יש להם שיער קצוץ". הוא משתהה מעט, ואז מוסיף: "אני אישית הייתי מעדיף לא להתאפר, אבל אם זה מה שצריך בשביל הרושם – אני מוכן לעשות את זה".
ענף השחייה האמנותית (או: שחייה צורנית) דורש משמעת נוקשה ותשומת לב לפרטים הקטנים. בכל תחרות יש 15 שופטים: חמישה מדרגים ביצוע, חמישה אחראים להתרשמות אמנותית וחמישה נותנים ציון על דרגת הקושי של התרגילים. מעבר לצורך בכושר גופני, גמישות, דיוק ותיאום, קשב מוזיקלי ויכולת הבעה אמנותית, כל אלה צריכים לבוא לידי ביטוי בתנאים של מחסור בחמצן. השחייניות האמנותיות מבצעות לרוב את התרגילים עם סותם אף (המכונה בעגה המקצועית "אפון").
ההישג של נבחרת ישראל לגילי 13 עד 15 עלה על הציפיות המוקדמות. "לא היינו קבוצה חזקה כל כך בהתחלה, אבל התאמנו הרבה והשתפרנו כקבוצה וגם כל אחד בנפרד. איגוד השחייה נתן לנו את כל מה שצריך, ובזכות זה הגענו לרמה הזאת", מספר יוגב.
תפקיד מגדרי מסורתי אחד עוד נשאר לו. "טסנו לפני ראש השנה, וחגגנו שם את החג. אני עשיתי את הקידוש ובירכתי, כי אני בן", הוא אומר בחיוך.
בעקבות ההכנות והאליפות עצמה הוא החמיץ לא רק את תחילת שנת הלימודים בבית הספר, אלא גם את החופש הגדול שלפניה. מבחינתו, זה לא היה הפסד גדול: "ויתרתי על החופש הגדול, אבל בסופו של דבר זה לא היה ויתור. מה הייתי עושה בחופש, יושב וצופה בטלוויזיה? במקום זה התאמנתי וניצלתי את הזמן. היה קשה, אבל אחרי שזוכים במדליה זוכרים רק את הדברים הטובים".
רוית: "אפילו בנופש המשפחתי הוא לא היה".
זיו: "את יום ההולדת שלו חגגנו בווינגייט עם כל הנבחרת, הגענו עם פיצות, כל המשפחה. הם היו חייבים להישאר בווינגייט בזמן האימונים".
במחנה האימונים לקראת האליפות התאמן יוגב שש פעמים בשבוע, שמונה שעות ביום. במהלך האליפות בקרואטיה הוא החליף כובע שחייה עם אחת הספורטאיות הצעירות מרוסיה – המדינה ששולטת בענף בעשורים האחרונים. "נהיינו חברים של נבחרת בריטניה, כי ישבנו איתם בבריכה במלון, ובסוף נתנו להם מזכרות עם דגל ישראל. הם הביאו לנו עט עם דגל בריטניה", הוא מספר.
"כולם קיבלו אותו הכי טוב שיש", אומרת חברתו של יוגב לנבחרת, נטע רוביצ'ק (15). "הוא מוסיף הרבה חוזק וגם הרבה אנרגיה ועניין חדש בנבחרת. פתאום זה לא רק בנות, יש נושאי שיחה אחרים ואפשר לבצע רעיונות חדשים ויוצאי דופן במים".
נטע רוביצ'ק (15), חברתו של יוגב לנבחרת: "כולם קיבלו אותו הכי טוב שיש. הוא מוסיף הרבה חוזק וגם הרבה אנרגיה ועניין חדש בנבחרת. פתאום זה לא רק בנות, יש נושאי שיחה אחרים ואפשר לבצע רעיונות חדשים ויוצאי דופן במים"
בתה של המאמנת, קתרין קונין (15), מוסיפה: "זה ממש שונה, לעבוד עם בן בקבוצה. התרגלנו לעבוד רק עם בנות, וכשהצטרף בן פתאום זה היה קצת מוזר. עכשיו גם אומרים דברים בלשון זכר, וזה מבלבל. אבל התרגלנו וזה נחמד מאוד".
מה עושים מבחינה חברתית כשיש לפעמים שיחות בנות?
"הוא לא משתתף בשיחות בנות, אבל הוא אף פעם לא לבד. תמיד איתנו. ממש כיף איתו".
חוזק לעומת גמישות
בבריכה ביישוב עשרת אנחנו פוגשים גם את יעל רוביצ'ק, שופטת בינלאומית ומאמנת במכבי גדרות. היא גם אמה של נטע, שמתחרה לצד יוגב בנבחרת. "הנבחרת התחרתה בתרגיל 'קומבו', המשלב בין קטעים קבוצתיים, קטעי סולו וקטעי דואט", מסבירה רוביצ'ק. "בכל תחרות השחייניות מבצעות שני סטים של תרגילים. בתרגיל אחד עליהן לכלול אלמנטים מסוימים (התרגיל הטכני), והשני הוא בסגנון חופשי (התרגיל החופשי). הציון שנותן להן צוות השיפוט משקלל את הטכניקה של ביצוע התרגילים (40% מהציון) עם ההופעה האמנותית (60% מהציון), ובכלל זה הסנכרון בין השחייניות והסנכרון בינן ובין המוזיקה. מתחרים בקטגוריות של יחידות, זוגות וקבוצות".
אליפות העולם לקבוצת הגיל המדוברת התבטלה בשנה החולפת בגלל הקורונה, כך שהאליפות האירופית קיבלה משמעות מיוחדת. "באולימפיאדה עדיין אין אישור לגברים להתחרות, לא בקבוצתי ולא בדואט. יש דיבורים על זה, אולי זה ישתנה בעתיד", מציינת רוביצ'ק. "האיגוד האירופי מאז ומעולם פתח את האפשרות לגברים להתחרות, בכל הגילים".
10 צפייה בגלריה
אלכסנדר מלצב הרוסי. מהגברים שמככבים בענף ואפשר לשאת אליהם עיניים
(צילום: getty images)
בתור שופטת בינלאומית, את חושבת שיש הצדקה למנוע מגברים להשתתף בתרגילים הקבוצתיים?
"לא, אני לא חושבת שיש צורך בהפרדה. כמו שלכל שחיינית יש ייחוד וכוחות משלה, מכיוון שמדובר בתרגיל קבוצתי אני חושבת שיש מקום ליצור כאן שוויון ולאפשר לבנים וגברים להשתתף בתרגיל ולהראות את היכולות שלהם".
זאת אומרת שבניגוד לענפי ספורט אחרים, היתרון הפיזי של גבר לא יוצר כאן יתרון לא הוגן?
"הוא יכול להתאזן עם דברים אחרים שלנשים יש יותר, כמו גמישות טבעית. בהיבט של גמישות גברים יצטרכו לעבוד קשה יותר. אז נכון שבהיבט של כוח לגברים יש יותר, אבל לנשים יש פה יתרונות אחרים, ואני חושבת שזה מתאזן. יש לזה מקום בעיניי".
את מאמינה שבעתיד זה יהיה שגרתי יותר?
"אני חושבת שכן. בתור שופטת שמסתובבת בעולם, גם בתחרויות מקומיות קטנות יותר, אני רואה שיש יותר ויותר בנים. כבר אפשר לראות בנים בתוך קבוצות – אבל עדיין לא ברמה של אליפות אירופה ובתחרויות בסדר גודל כזה. לרוב אלה עדיין בנים צעירים".
"כבר כמה שנים יש תחרויות של מיקס דואט – דואט מעורב, גבר ואישה – ויש גם סולו לגברים. יש כמה כוכבים בעולם שהם ברמה מדהימה, מרוסיה, מאיטליה או מספרד", מספרת רוביצ'ק. "יש מאמצים להכניס את זה לתוכנית האולימפית. אני מאמינה שבלוס אנג'לס אולי כבר יהיה שינוי. ברגע שתהיה כמות גדולה יותר של מתחרים גברים, תהיה הצדקה להכניס אותם לאולימפיאדה. זה עדיין ענף מתפתח, ברמת הגברים. רוצים לראות יותר כמות ואיכות כדי להכניס את זה לאולימפיאדה. האיכות מתחילה בזה שבחורים מתחילים להופיע בתחרויות גדולות בגיל כזה, כמו יוגב".
יש תקווה שהוא יספיק להגיע לשם?
"זה ענף שיכולים להתחרות בו בגיל מתקדם יחסית, אתה רואה בנבחרות בנות לא צעירות במיוחד, בנות 30, 31".
באילו תגובות נתקלת באליפות אירופה?
"כולם התרשמו מאוד והיה ממש בעד. גם השופטים, גם המאמנים. היה בהחלט דיבור על זה. כולם התרשמו מכך שישראל החליטה לעשות את הצעד ולהיות הראשונה שמכניסה בן לנבחרת בתחרות ברמה כזאת".
ממה שהתרשמת, הבנות קיבלו אותו בטבעיות? לא דיברו עליו מאחורי הגב?
"אני חושבת שזה היה החשש שלו בהתחלה, גם כי הוא רגיל לשחות עם הבנות מהאגודה, וגם כי בקבוצה של שחייה אמנותית יש צורך בשיתוף פעולה וחיבור. חייבים לדבר עם החברות לקבוצה ולהיות בתקשורת. האיגוד הוציא את הנבחרת הזו למחנה אימונים לא קצר, וכשהם היו ביחד כל היום זה חיבר אותם עוד יותר. בתחושה שלי הוא לגמרי היה חלק ויש לו שם חברויות, זה בטוח".
בימי שגרה דגן מתאמן במסגרת מכבי גדרות. המאמנת שלו באגודה היא אתי לוי כהן, עוזרת מאמנת בנבחרת ה־U15 של ישראל. "החברים מפרגנים, וגם ילדים שאני לא מכיר מפרגנים, כי הם יודעים שההישג בנבחרת היה ממש טוב", לדבריו.
בסיום הריאיון איתו, יוגב מתחיל לנוע בחוסר סבלנות. "אני יכול לחזור למים? ממש בא לי לחזור למים", הוא אומר. אנחנו משחררים אותו חזרה לבריכה, והוא שב אליה בהתלהבות.
