לנבחרת ישראל היה בשנות ה־60 וה־70 את צמד השי"נים, מוטל'ה שפיגלר וגיורא שפיגל, שהעלה אותה למשחקים האולימפיים ולמונדיאל במקסיקו; בשנות ה־90 ובתחילת המילניום הנוכחי את איל ברקוביץ' וחיים רביבו, שהנהיגו את דור הזהב אבל לא הובילו אותו לטורניר גדול; ועכשיו הגיע תורם של מנור סולומון ואוסקר גלוך, שאמורים לעשות את זה אם לא עכשיו, בטורניר מוקדמות המונדיאל חסר הסיכוי, אז לקראת היורו בעוד שלוש שנים.
ברקוביץ' ורביבו, כמו סולומון וגלוך, הראו את הכישרון הגדול שלהם מגיל צעיר, אבל יש הבדלים בין שני הצמדים. שני הראשונים נולדו באותה שנה, 1972, בהפרש של חודש וחצי, ואילו סולומון (26) מבוגר בחמש שנים מגלוך. רביבו וברקוביץ' שיחקו שבע עונות בליגה הישראלית והיו שחקנים דומיננטיים במכבי חיפה, הפועל ת"א ובני־יהודה לפני המעבר לאירופה, בעוד סולומון וגלוך יצאו בסביבות גיל 19 לתחנה הגדולה הראשונה בקריירה שלהם. רביבו שיחק שבע עונות באירופה, היו לו הצלחות בסלטה ויגו הקטנה שיחד איתו גדלה משמעותית, לפני שעבר לגלאטסראיי ופנרבחצ'ה הטורקיות. ברקוביץ' שיחק תשע עונות באי הבריטי, בסאות'המפטון, ווסטהאם, סלטיק, בלקבורן, מנצ'סטר סיטי שעימה עלה לפרמייר־ליג ופורטסמות'.
השניים חזרו לליגה הישראלית בגיל לא מבוגר מדי ולא הצליחו בלשון המעטה. רביבו הצטרף בגיל 31 לקבוצת הגלאקטיקוס שנבנתה באשדוד (עם אלון חזן ויוסי אבוקסיס בין השאר), אבל נפצע אחרי 12 משחקים ופרש בסיום העונה. שנתיים לאחר מכן הגיע ברקוביץ' לגלאקטיקוס של מכבי ת"א, וגם שם הפרויקט נכשל ואיל פרש אחרי עונה אחת.
סולומון וגלוך לא הטביעו חותם בליגה הישראלית - בשל מיעוט משחקים במקרה של גלוך או קבוצה קטנה כמו מכבי פ"ת של סולומון - ונמכרו בגיל 19 תמורת 6־7 מיליון יורו לשתי קבוצות ליגת האלופות, זלצבורג ושחטאר דונייצק. השניים רשמו לא מעט הופעות על הבמה היוקרתית ביותר בכדורגל העולמי, כולל שערים נגד אינטר וריאל מדריד, כשגלוך עשה זאת בגיל שברקוביץ' עוד בכלל שיחק בקריית־אליעזר.
יציאה מהירה לחו"ל
רביבו רשם 67 הופעות במדים הלאומיים עם 15 שערים ולברקוביץ' 78 הופעות עם שמונה שערים, ודבר אחד ייחד אותם: המחויבות שלהם לנבחרת ישראל והעדיפות שהם נתנו לה על פני הקבוצות שלהם. למזלם, בניגוד לדור הנוכחי שכבר שנתיים משחק מחוץ לישראל בגלל המלחמה, הם הספיקו לשחק מול אצטדיון ר"ג מפוצץ והפכו למגנט של אוהדי הכדורגל בישראל, שרק חיכו בכל פעם מחדש לראות את השואו טיים שלהם ושל חבריהם לנבחרת. לסולומון יש רק 45 הופעות בנבחרת, אחרי שהחמיץ משחקים רבים בשל פציעות, אבל הספיק לכבוש שמונה שערים, האחרון שבהם מול מולדובה בערב שבת. גלוך עם 22 הופעות וארבעה שערים.
נקודת הפתיחה הבינלאומית של הצמד סולומון־גלוך מבטיחה יותר מאשר של ברקוביץ'־רביבו. גלוך שיחק כבר בזלצבורג והפך לאחת ההעברות הגדולות ביותר של איאקס בכל הזמנים (15 מיליון יורו), וסולומון הספיק לתת הצגות בצ'מפיונס עם דונייצק לפני המעבר לאנגליה, שם שיחק בפולהאם, טוטנהאם ולידס. עכשיו הוא בוויאריאל, שתשחק אף היא בליגת האלופות, והוא יפגוש בדצמבר את גלוך ואיאקס.
באופן טבעי, בין שני גדולי דור כמו ברקוביץ' ורביבו יש קנאת סופרים. שניים שנאבקים על המנהיגות, בעלי אגו והרבה אמירות, שמתחרים למי יש קריירה גדולה יותר, יחד עם תחושות קיפוח ותסכול שמלוות את רביבו עד היום. אצל גלוך וסולומון זה אחרת. מעבר לכך שמדובר בשני שחקנים עם אישיות שונה לגמרי, פחות מוחצנת, המקום של סולומון ברור מאוד, הוא מבוגר מגלוך - והפרגון גדול יותר. "מנור שחקן ענק, באמת כיף לשחק איתו, אנחנו מבינים בעיניים אחד את השני וזה מאוד קל, אני מחפש אותו והוא אותי כל הזמן ורואים את זה במגרש", אמר גלוך אחרי הניצחון במולדובה.
אם בתחילת הדרך רן בן־שמעון החליט אסטרטגית לוותר על גלוך לטובת סולומון, כי חשב שהם דורכים אחד על השני ולא מפרים את עצמם, בהמשך הוא הבין ששיתוף פעולה ביניהם הוא הנוסחה הנכונה ביותר עבור הנבחרת. במקרה של ברקוביץ' ורביבו, הבנת הגבולות, המיקום על המגרש והגדרת התפקיד היו מאוד ברורים אצל שלמה שרף. סולומון וגלוך מבינים ששיתוף הפעולה ביניהם יהפוך גם אותם לטובים יותר. אין לצידם שחקנים כמו אבי נימני, אלון חזן, יוסי בניון, יוסי אבוקסיס, אלון מזרחי ואחרים, ולכן התלות של הנבחרת בשניים האלה גדולה מאוד. בנבחרת בונים על הכישרון של גלוך וסולומון, ובטוחים שאיתם אפשר להגיע ליורו - מה גם שמספר הנבחרות באליפות גדל לעומת התקופה של ברקוביץ' ורביבו.
שרף חושב שמוקדם עדיין להשוות בין שני הצמדים: "תראה לאיזה קבוצות רביבו וברקוביץ' הגיעו ועד כמה הם היו דומיננטיים בהן לעומת סולומון וגלוך, למרות שהאחרונים עדיין צעירים. אני חושב שהמנהיגות של רביבו וברקוביץ' הייתה משמעותית מאוד, ומהזווית של מאמן הרבה יותר קשה לנהל סגל עם כל כך הרבה מנהיגים וכוכבים לעומת סגל כמו של בן־שמעון, שיש לו שני כוכבים גדולים מאוד וגם הם עדיין לא ממש מנהיגים".
אלון חרזי, ששימש כעוזרו של אלון חזן, סבור שצריך עדיין לסנכרן את סולומון וגלוך: "שניהם הולכים לצד שמאל ולפעמים דורכים אחד על השני, ולכן יש צורך לסדר אותם בצורה טובה יותר כדי שיהיה מרחק ביניהם, ואז היעילות שלהם תשתפר. ברקוביץ' ורביבו היו שתי חיות נבחרת בעידן עם כוכבים גדולים, ולכן היה להם קל יותר. במקרה של סולומון וגלוך, יש עוד עבודה לעשות כדי להגיע ליורו".
איציק זוהר, ששיחק עם רביבו וברקוביץ' בנבחרת, מוסיף: "הם היו שני כוכבים אדירים, אבל בעיקר בעלי כושר מנהיגות. היית שומע אותם תוך כדי משחק צועקים, מדברים ומכוונים, כמו מאמנים על המגרש. גלוך וסולומון הרבה יותר שקטים, פחות קולניים ופחות מנהיגים".
איטליה על הפרק
הלילה (21.45), מול ההגנה האיטלקית בסגנון המאמן ג'נארו גאטוזו, על הבמה הסטרילית ודלת האוהדים בדברצן, תהיה לסולומון וגלוך הזדמנות להוכיח שהם הצליחו לעשות קפיצה איכותית. עם כל הכבוד למולדובה, אחת הנבחרות החלשות באירופה, את הרכב איטליה מאיישים שחקנים מהרמות הגבוהות ביותר - מה שיחכה לצמד הישראלי החל מעוד עשרה ימים בליגת האלופות.
עבור שתי הנבחרות מדובר במשחק שהן חייבות לנצח בו כדי להישאר בחיים מבחינת סיכויים להגיע למונדיאל. איטליה, שהובסה 3:0 בנורווגיה, לא יכולה להרשות לעצמה לאבד עוד נקודות עד לסיום הקמפיין. זה נכון גם לגבי ישראל, שיש לה פחות יומרות בקמפיין הזה ומכוונת לעבר מוקדמות יורו 2028. אם סולומון וגלוך יעמדו במשימה ויעלו את הנבחרת לטורניר גדול, מה שלא הצליחו רביבו וברקוביץ' לעשות, הם יהפכו אוטומטית לצמד הגדול ביותר מאז שפיגלר ושפיגל. יש להם את היכולות הטכניות, ואין להם לחץ של מנהיגות מאחר שלצידם יש שחקנים כמו אלי דסה, דור פרץ ודניאל פרץ שיכולים להיכנס לתפקיד הזה. גלוך חווה הצלחות ענק בנבחרות הצעירות, והוא ינסה לשחזר את זה בבוגרת יחד עם שחקן בשל ומבוגר ממנו. הכדורגל הישראלי מחכה לזה כבר 55 שנה.
פורסם לראשונה: 01:30, 08.09.25
