אטמנוב, דריה: היורשת של לינוי אשרם. הוכיחה השנה שיש לה את האופי של הגדולות ביותר, כשחזרה מפציעה קשה היישר למקום השלישי בקרב־רב (המקצוע האולימפי) באליפות העולם בהתעמלות אמנותית. כרגע נראית כמו מועמדת ודאית (בלי עין הרע) למדליה בפריז 2024 – בטח ובטח אם רוסיה (ע"ע) ובלארוס לא יהיו שם.
באיירן מינכן: דניאל פרץ עוד לא שיחק דקה אחת במדיה, אבל עצם הפיכתו לשחקן הישראלי הראשון באימפריה הגרמנית נתן לה מקום של כבוד בסיכום השנה הישראלי. זה המעבר הכי גדול של שחקן ישראלי אי פעם, ועכשיו כולנו נחכה להזדמנות הראשונה שלו ונקווה שהוא לא הגיע לבאיירן רק כדי לשמש כיריב אימונים למנואל נוייר.
ג'ודו וגלישת רוח: המקצועות האולימפיים החביבים עלינו הביאו הצלחות גדולות גם השנה. שחר טיבי זכתה באליפות העולם בגלישת רוח, קטי ספיצ'קוב סיימה כסגניתה ויהיה ביניהן קרב עד הרגע האחרון על הכרטיס לאולימפיאדה יחד עם עוד גולשות מעולות, ולא משנה מי תזכה - היא תהיה אחת המועמדות לזהב; ענבר לניר המשיכה בהתקדמות העצומה שלה והפכה לאלופת העולם בג'ודו (עד 78 ק"ג), בעוד רז הרשקו הפכה לישראלית הראשונה שכובשת את פסגת הדירוג העולמי (בכל המשקלים). הציפיות (ע"ע) בשמיים. ולפי רצף הגימלים האיכותי הזה, יש מצב שבתשפ"ד נביא הישגים גם בגולף וגלגיליות?
דדאון, עמי: עוד שנה מדהימה לאחד השחיינים הפראלימפיים הגדולים בכל הזמנים, עם ארבע מדליות זהב באליפות העולם. במקרה שלו, אנחנו כבר רגילים. דדאון היה אמור להיות כבר שבע מהצלחות, הוא כבר כבש את ראש הפודיום באולימפיאדת טוקיו. הוא כבר השיג הכל ויכול היה לפרוש בשקט, ספורטאים ישראלים הרבה פחות מצליחים ממנו הורידו הילוך אחרי השיא. אבל דדאון פשוט לא עוצר ורוצה לעשות את זה גם במשחקים הפראלימפיים בפריז.
התעמלות: תבקשו מהם לעשות סלטות, תנו להן להעיף באוויר סרטים וחישוקים – וכולם יעמדו באתגר. בין המכשירים לאמנותית, מדובר בתעשייה הישראלית המצליחה ביותר כיום. ארטיום דולגופיאט הביא כסף בתרגיל הקרקע באליפות אירופה אחרי פציעה לא פשוטה, נבחרת ההתעמלות לקחה זהב מרהיב באליפות העולם, ועל דריה אטמנוב (ע"ע) כבר דיברנו. אשרם ודולגופיאט הביאו לנו מדליות מטוקיו. ביום יפה אפשר לדמיין שהמתעמלים ישיגו אפילו יותר בפריז.
ווינרים: מילה אחת שיכולה לסכם את כל המילון הזה. אין ענף ספורט בישראל שלא הצמיח מתוכו ווינרים אמיתיים השנה, בכל אחד מהם יש מודלים לחיקוי. לא הייתה שנה שבה הספורטאים הביאו יותר גאווה למדינה, ובשנים הבאות זה צפוי להיות אפילו יותר טוב.
זילברמן, סבטלנה: דיברנו על מודלים לחיקוי? בגיל 65 הפכה זילברמן למבוגרת ביותר שמנצחת במשחק באליפות העולם בבדמינטון, בזוגות מעורבים יחד עם בנה מישה. ווינרית (ע"ע).
חלאילי, ענאן: לא רק שחקן אגף מצוין, אלא גם אחד האחראים לכך שלראשונה מאז שנות ה־70 יהיו ערבים־ישראלים באולימפיאדה. גם חמזה שיבלי ומוחמד אבו־רומי צפויים לצעוד בטקס הפתיחה עם נבחרת הכדורגל (בהנחה שלא יוגרלו בעיר מרוחקת מדי ויפספסו את הדובדבן הזה).
טפרי, מארו: ישראל מעולם לא זכתה במדליה בענף הכי יוקרתי באולימפיאדה, אתלטיקה. בזכות סגן אלוף העולם הטרי במרתון, שהדהים את כולם בריצה בבודפשט, יש מצב שנזכה לראות את החלום מתגשם בפריז. טפרי הוא מופת להתמדה וחתירה לשיפור עקבי. מדליה במרתון האולימפי תהיה הישג שטרם נראה כמותו בספורט הישראלי, אולי ההישג הגדול ביותר של ספורטאי כלשהו בהיסטוריה של המדינה. זאת פנטזיה פרועה מאוד, ובזכות טפרי היא אפשרית.
יורו 2024: המטרה הבאה של הכדורגל הישראלי. בבית כזה קל ואחרי שנה כזאת, הגיע הזמן להגיע לטורניר גדול. לפי ההצלחות האחרונות של הנבחרות הצעירות, זה רק עניין של זמן, וגם יש לנו את גלגל ההצלה שמחכה בפלייאוף ליגת האומות. זה שם, כמעט ביד, רק לבוא ולקחת.
כדור: לא חשובים הצורה או הצבע, אם מדובר בפרקט, דשא או מים – ענפי הכדור אימללו אותנו שנים. או שקיווינו להצלחה שלא הגיעה, או שבכלל לא היינו בכיוון. משהו בשילוב של כדור וכמה חבר'ה יחד שלובשים כחול או לבן היה קטסטרופלי. אבל וואלה, סוף־סוף אנחנו טובים בכדורגל, והגענו להישגים מדהימים במונדיאליטו וביורו הצעירות; נבחרת העתודה בכדורסל שוב הגיעה לגמר אליפות אירופה; נבחרת הכדורעף השיגה שני ניצחונות באליפות אירופה אחרי 52 שנה; ואפילו בכדורמים נרשמה הצלחה כאשר נבחרת הנשים סיימה במקום העשירי באליפות העולם. איך שכדור מסתובב.
ליגת האלופות: בגלל האכזבה מהפיניש בפלייאוף הפעם, קל לשכוח שמכבי חיפה השלימה בתשפ"ג קמפיין מכובד, כולל ניצחון היסטורי על יובנטוס. היא גם הייתה רחוקה רק 90 דקות מהעפלה שנייה ברציפות למפעל הכי יוקרתי בעולם; בכיוון אחר לגמרי הפועל ירושלים הפתיעה והעפילה לגמר ליגת האלופות בכדורסל (אם כי לא מדובר במפעל באותו גובה בהיררכיה כמו בכדורגל), כבר נגעה בגביע אירופי שני בהיסטוריה שלה, אבל ירדה מבואסת. אולי בשנה הבאה.
מאמנים: זאת הייתה השנה שבה "מעמד המאמן הישראלי" שוקם לחלוטין. אופיר חיים הפך לפרצוף מוכר בכל בית וקיבל קמפיינים, איילת זוסמן הוליכה את נבחרת ההתעמלות לזהב ראשון באליפות העולם, אלעד חסין ריגש כשאחרי גמר אליפות אירופה קרא לאיחוד בעם, ואפילו גיא לוזון הפך לחביב הקהל אחרי ההצלחה ביורו הצעירות.
נבחרות צעירות: זאת הייתה השנה הכי טובה של נבחרות ישראל בכדורגל מאז הסבנטיז – מקום שלישי במונדיאליטו, חצי גמר ביורו הצעירות והשגת הכרטיס לאולימפיאדה. במילותיו של יעקב גלעד: ...שיבוא וישאל, מה יהיה כשאגדל/ אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.
סנסציות: בכדורגל, נבחרת הנוער הדהימה את ברזיל עם ניצחון דרמטי בהארכה (כולל הקדשה מרגשת של דור תורג'מן לנרצחי הפיגוע בגבול מצרים), בעוד הנבחרת הצעירה (ע"ע) הפתיעה את צ'כיה ועלתה על חשבונה לרבע גמר היורו; בכדורסל, נבחרת העתודה (ע"ע) הדהימה את ספרד. ישראל היא כבר לא אנדרדוג, לפחות לא בגילים הצעירים. ואז? נו, מה שיהודה פוליקר שר מהקטע הקודם.
עתודה: אף אחד לא ציפה מהנבחרת הזו להמשיך במסורת ההצלחות באליפות אירופה, אבל אחרי טורניר מדהים היא העפילה לגמר, כרגיל. נועם יעקב הוכיח שוב שהוא כוכב העתיד של הנבחרת הבוגרת, ודני וולף הראה שהצוות המקצועי של הנבחרת אלוף באיתור מתאזרחים. כמו בכדורגל, גם הנבחרת הבוגרת בכדורסל מאכזבת לעומת הצעירים וצריכה ללמוד מהם.
פריז 2024: שנה לפני טקס הפתיחה האולימפי, המצב טוב מאי פעם. בטוקיו 2020 ישראל זכתה בארבע מדליות, והפעם אפשר לצפות לפחות לשש. לא רק בג'ודו ובגלישת רוח, גם בענפים המרכזיים: שחייה, אתלטיקה והתעמלות מכשירים. יש לנו הרבה מה למכור שם. אה, והפעם נהיה גם בטורניר הכדורגל. כמו שכבר ראינו בקיץ, הענף המושמץ יכול להפתיע שוב את כולם.
ציפיות: כבר לא מילה גסה בספורט הישראלי. אפשר לפתח אותן ולעמוד ברף הכי גבוה שיש. "העיקר ההשתתפות" כבר מאחורינו, המטרה היא לעלות על הפודיום בכל תחרות. בטוקיו ראינו את הניצנים של הגישה הזו, כשלא מעט ספורטאים שלנו התעלו על עצמם. גם בפריז הישראלים לא יפחדו מאף אחד וינסו להראות שיש כוח עולה בספורט העולמי. יאללה, פעם אחת שנשמע משהו בסגנון: "אוי לא, קיבלנו את הישראלית בהגרלה!"
קארמה: אין ספק שהיא התהפכה בכל הנוגע לספורט הישראלי, שהיה לו הכי הרבה נאחס בעולם, והשנה נפתח לו המזל. הפאדיחות פינו את מקומן לניסים שלא חלמנו שיקרו. היי, הנבחרת הצעירה בכדורגל אפילו ניצחה בפנדלים!
רוסיה: הודות לפוטין, המדינה מושעית מכל ענפי הספורט וכנראה לא תשתתף באולימפיאדה, מה שמגדיל את הסיכויים שלנו לזכות בעוד מדליות. היינו מעדיפים שזה לא יקרה ככה.
שחייה: זה קצת עבר מתחת לרדאר כי לא היו מדליות, אבל נבחרת ישראל השיגה שלושה גמרים באליפות העולם בשחייה. השליחים סיימו במקום השביעי, גל כהן גרומי סיים במקום השמיני ומעל כולם, כרגיל, אנסטסיה גורבנקו שסיימה במקום החמישי. איזה כיף להצליח בענף ענק כזה.
תהליך: זו כבר לא מילה נלעגת. התקציב בכל הענפים גדל משמעותית, וסוף־סוף עושים בו שימוש נכון ורואים שיפור משמעותי בזירות רבות. העסקנים ששלטו בספורט לאורך השנים פינו את מקומם לאנשי מקצוע ראויים, ועכשיו אנחנו קוטפים את הפירות. ת׳ זה גם תודה. תודה לכל הספורטאים המדהימים על ההצלחות. תודה שגרמתם לנו לקום באמצע הלילה ולהעיר את השכנים עם צרחות שמחה. תודה שאתם שמים את ישראל על המפה הספורטיבית.
