החיים מתחלקים ל"לפני" ו"אחרי" עבור משפחת אשכר. קו פרשת המים הזה נחרת בכאב עמוק ב־9 במארס 2023, היום בו נורה אור אשכר ז"ל בפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. אור, שהיה ספורטאי מצטיין, הותיר חלל ענק. אחיו הקטן, אייל אשכר, שחקן פוקר במקצועו, מצא דרך לא צפויה להנציח את שמו ולמלא את הבור שנפער בחיים ובלב: ריצה. אבל בענק.
"זה להתאהב במשהו ככה, באמצע החיים", אומר אייל, ומוסיף: "ככל שהזמן חולף – זה נעשה קשה יותר. הנוכחות של אור הייתה עצומה עבורי ולא רק. העובדה שהרבה אנשים ראו בו 'החבר הכי טוב' הייתה מפתיעה ומכאיבה כאחד". משפחת אשכר הופכת את הקושי לעוצמה. ימי הציון – ימי הולדת, יום זיכרון ותאריך פטירה – הם עבורה נקודות השיא של החוסר. "יש נטייה במשפחה להשיג לעצמנו תרופה לכל דבר בחיים. וזה דוחה קצת את המחשבות, הגעגועים. אבל לקראת הימים האלה זה פשוט הרבה יותר נוכח".
4 צפייה בגלריה
התמונה המשותפת האחרונה. אייל אשכר (משמאל) עם אחיו אור, עשרה ימים לפני מותו של אור
(צילום פרטי)
"רעיון מופרך" שהתגשם
אייל משחזר את הרגעים הקשים של אותו לילה מקולל בערב חג הפורים. הוא קיבל את הבשורה מבת זוגו של אור, שסיפרה לו שנפצע בפיגוע ירי. אייל מיהר לאיכילוב: "אני זוכר שהתבלבלתי אולי חמש פעמים בדרך, מרוב המחשבות. המראה שם היה סוריאליסטי. אנשים בתחפושות, מחוץ לחדר המיון. כולם נושאים תפילה, מחכים לעדכון".
הקליע פגע בעורק הראשי של אור וכתוצאה מכך נגרמו דימום רב והפרעה בזרימת החמצן למוח. "היינו אופטימיים בהתחלה, כי יש לו גוף של ספורטאי, הכי חזק שיש. אבל החשדות של הרופאים היו לפגיעה מוחית", הוא מספר בכאב עצום והדמעות זולגות מעצמן. בלילה השני, בדיקת CT אישרה את החשש: נזק מוחי בלתי הפיך. אור עזב את העולם ב־20 במארס.
כחודש וחצי לאחר ההלוויה, שלושה מחבריו הקרובים של אור מעולם הספורט – המאמן ענר שרמן, גיא פרל וניר כהן – הודיעו לאייל ולאדם, האח הבכור, שאור, שהיה רשום במשך שש שנים למרתון ניו־יורק, קיבל ימים ספורים לפני הפיגוע את המייל המיוחל: הוא זכה בהגרלה. מרתון ניו־יורק נחשב למבוקש בעולם, משתתפים בו כ־50 אלף רצים מדי שנה, אך מיליונים מנסים להתקבל. אייל: "הסיכוי להתקבל למרתון ניו־יורק יותר נמוך מהסיכוי להתקבל להרווארד וייל. החברים של אור אמרו לנו שהם חושבים שזה יכול להיות משהו מדהים אם נשתתף חמישתנו במרתון הזה לזכרו".
אייל ואדם, שמעולם לא רצו באופן מקצועי, חשבו שהרעיון מופרך, אבל החברים אמרו שזה "פרק זמן ריאלי, משהו כמו חצי שנה לפני המרוץ, ושהם יבנו תוכנית אימון". הריצה הפכה עבור האחים לדרך של הנצחה, וגם לדרך להתמודד עם האובדן.
"אני עושה את זה כדי להרגיש את הקשר שלי עם אור. השיתוף של המסע נותן לי כוח וגורם לי להרגיש טוב עם אחת ממשימות חיי, שזה להנציח את השם שלו", אייל מוסיף בחשבון הטיקטוק שלו, שם הוא משתף בחיים ש"אחרי", כך הוא מכנה אותם.
הריצה המסכמת לפני הטיסה, של 36 ק"מ, נקבעה לבוקר 7 באוקטובר 2023. לבסוף, רק האחים ואמם נסעו לניו־יורק, ארבעה שבועות לאחר פרוץ המלחמה. עם הגיעם, הם גילו בלוח המשתתפים את שמו של אור, ובקיר הפתקים של משתתפי המרתון הם תלו פתק לכבודו.
אייל מתאר חוויה מדהימה בסיום, כמעט רוחנית: "באותם הרגעים הרגשתי שמשפחת אשכר שוב שלמה. אני ואדם על המסלול, ואמא לידנו. אבא ואור זכרם לברכה יושבים על כס מלכות, ומסתכלים עלינו. המרתון האמיתי הוא לא המרוץ עצמו – אלא הדרך לשם. זו חוויה שאזכור לכל החיים".
לאחר המרתון, אייל הבין שהמטרה הנעלה של ההנצחה הפכה לתשוקה אמיתית ואישית: "פתאום קלטתי שאני מתגעגע לשבתות ולריצות הארוכות" – אז הוא החליט להמשיך לרוץ. אייל ממשיך את המורשת הספורטיבית של אור, שהיה ספורטאי מגוון – החל מסקי דרך ריצה ועד לאיש הברזל. אייל כבר השלים מרתון נוסף בברצלונה, ובשבוע שעבר רץ את מרתון ולנסיה, שבו קבע אור את שיאו האישי (2:42 שעות) בדצמבר 2021. כשאור חזר לארץ מאותה הריצה, הוא נסע מיד לבית החולים, שם הספיק להיפרד מאב המשפחה שהלך לעולמו אחרי מאבק במחלת הסרטן.
אייל אימץ כעת את ענף הטריאתלון. הוא החל לשחות, לרכוב על אופניו של אור ("החפץ שהכי הרגשתי אליו חיבור") ואף השתתף באליפות ישראל, כשהוא לובש את החליפה שאור התחרה איתה בהוואי באליפות העולם לאנשי ברזל. "ברגעים שאנחנו מוצאים משהו שיש לנו תשוקה אליו", מסכם אייל, "אנחנו מוצאים תרופה לנפש שלנו".
פורסם לראשונה: 01:30, 15.12.25
