הרגע שבו מצמידים לספורטאי צעיר את הטייטל "היורש של" אוטומטית מייצר שק ציפיות ולחץ. זה טבעי והגיוני לחפש את הדבר הגדול הבא בענף, אבל במקביל מעמיס משקולת לא פשוטה על כתפי הצעיר המוכשר. ועכשיו תדמיינו מה זה עושה לנער בן 17 שהמודל שאליו הוא שואף עונה לשם ארטיום דולגופיאט, פעמיים מדליסט אולימפי (זהב וכסף), אלוף עולם, פעמיים אלוף אירופה וזוכה בעוד שלל מדליות באליפויות עולם והיבשת. המתעמל נועם ברקוביץ' מרגיש מוחמא, אבל משתדל שזה לא יפגע לו במסלול ההתקדמות.
דולגופיאט, יש שיגידו הספורטאי הטוב ביותר בתולדות ישראל, יחגוג יום הולדת 29 בקיץ, וגם כשהוא מכוון למשחקים האולימפיים בלוס־אנג'לס, פס הייצור של סרגיי וייסבורג (המאמן הראשי של הנבחרת) ואגודת מכבי ת"א לא נעצר. לפני כשבועיים, בתחרות הבוגרים הבינלאומית השנייה שלו, גביע העולם בקרואטיה, עלה ברקוביץ' על הפודיום בתרגיל הקרקע אחרי שהשיג ציון של 14 נקודות ומדליית ארד. את המקום הראשון קטף דולגופיאט (14.5 נקודות), הספורטאי שנועם הצעיר הצטלם איתו לפני פחות מחמש שנים, אחרי החזרה מטוקיו עם מדליית הזהב האולימפית. הפעם הוא כבר הצטלם איתו על אותו פודיום.
ברכת הדרך מדולגופיאט
המאמן וייסבורג פגש את ברקוביץ' לראשונה כשזה היה בן שבע, ומיד זיהה את הפוטנציאל, בעיקר בכל מה שקשור לחוזק ותנועת הרגליים. "הוא רץ כמו סוס, אפילו בגיל קטן". בחלוף עשר שנים הוא יודע לסמן את המתעמל הצעיר כמי שיכול להחליף את הדור ההישגי שלפניו: "היום לא קל להוכיח את מקומך כשיש תוצאות גבוהות כל כך, ואני מאוד שמח שאחרי אלכס שטילוב וארטיום יש דור חדש, ונועם הוא אחד מהם. הצלחנו להוכיח שלא עוצרים, שיש לנו דור המשך. עד הרגע האחרון לפני העלייה למשטח אתה לא חושב שהמתעמלים שלך הכי טובים, ואז מגיע הפודיום ורואים את זה. אתה חש גאווה". הוא מוסיף שמעבר לכישרון, גם האופי של ברקוביץ' והיכולת שלו ליישם באימונים את התרגילים יכולים להביא אותו רחוק.
דולגופיאט מחייך בפרגון כשהוא מספר על התחושה לחלוק פודיום עם מתעמל ישראלי נוסף. "זה מאוד מרגש. הייתי עם אנדריי מדבדב בפודיום בקפיצות לפני הרבה שנים, ושם אני נכנסתי לתחום שלו. הפעם ברקו היה איתי. היינו ביחד גם בגמר בתחרות בגרמניה בינואר. זה מאוד כיף, יש מישהו שדורך עליי. זה לא נותן לי את האופציה לשחרר ואני צריך להיות מרוכז יותר. הוא ילד טוב, מאוד טוב, ואני מקווה שהוא ימשיך גם איתי וגם אחריי".
טיפ מהאלוף האולימפי "ברקו" לא קיבל בתחרות עצמה, אלא רק במהלך האימונים המשותפים. "יש לו את זה, הוא נכנס די מהר. אמרתי לו כל הכבוד אחרי המדליה".
ברקוביץ' עצמו מספר כמה התרגש לקבל מדולגופיאט את ברכת הדרך, ועוד יותר מהרגע שבו ראה את שמו בין השלושה שזכו במדליה: "חשבתי שזה יספיק לגמר ופתאום אני זוכה בארד. זה היה מטורף, הסתכלתי ולא האמנתי. בראש אני מדמיין שאני יכול להתפתח, שזאת רק ההתחלה ואני בשלב מוקדם בבוגרים. כבר עכשיו להגיע להישגים? טסתי בשביל לצבור ניסיון, לעלות לגמר. פתאום לזכות במדליה זאת הוכחה שאני יכול ומסוגל".
מה זה אומר על ההמשך?
"עכשיו אני צריך לדעת לאיפה אני יכול להגיע ומה אני צריך לשפר. תמיד יש מה לשפר. הדחף, הרעל בעיניים לעבוד קשה, כל זה רק גדל. אני רוצה להרגיש את זה כמה שיותר פעמים, להיות כמה שיותר על הפודיום, לא מסתפק רק במקום השלישי".
שמעת שסרגיי וארטיום סימנו אותך כדור העתיד?
"נהיה לי עור ברווז כשהם אמרו את זה. שמעתי את זה גם מהמאמן האישי שלי אילן קורצ'ק ואני מרגיש את כל הפרגונים והאמונה בי. התמיכה הזו נותנת
תחושת ביטחון. לא מזמן אמא שלי שלחה לי את התמונה שלי כילד עם ארטיום ואמרה לי לדמיין מה זה לעמוד יחד איתו על הפודיום. זה לא משהו שבא ברגל".
לא זיהיתי אף מתעמל
אחת השאלות שברקוביץ' שומע הכי הרבה מיד אחרי שהוא מספר על ענף הספורט שלו היא האם נולד בברית־המועצות לשעבר. הוא די התרגל לזה, אבל התשובה היא לא. השורשים של הוריו הם מתימן, מרוקו, פולין ורומניה, והוא צוחק על כך שזורקים לו "שמע אחי, אתה נראה רוסי".
ברקוביץ' הוא ילד טוב גבעתיים, שכולם סביבו שיחקו כדורגל והוא חיפש משהו אחר. "לא אהבתי לשחק כדורגל, וזה מה שהיה בשיעורי ספורט. הייתי מלא אנרגיה והייתי צריך לפרוק אותה, אז הייתי בחוג אקרובטיקה עד שאמא שלי ראתה מודעה של מכבי ת"א התעמלות. הגעתי לאימון, לא ידעתי מה קורה, לא ראיתי את הענף לפני בטלוויזיה", הוא מספר. "לא זיהיתי גם אף מתעמל, לא ידעתי אז מי זה אלכס שטילוב". אבל מהר מאוד הילד התאהב, והמאמנים זיהו שאפשר לרוץ איתו.
ההישגים המשמעותיים שלו הגיעו בגילי הנוער, ובהם מקום שלישי במשחקי אירופה ובנובמבר האחרון הוא סיים שמיני באליפות העולם. מעבר לאימונים האינטנסיביים הוא משקיע בלימודים, עדיין תלמיד כיתה י"ב בתיכון קלעי, ולא מוכן לדחות את הבגרויות לגיל 20 פלוס: "אני קולט מהר, הלימודים באים לי בקלות, אוהב ללמוד. אני חמש יחידות במתמטיקה, אנגלית וביולוגיה. מעניינים אותי הנושאים של וירוסים וחיידקים".
לאימונים הוא מגיע עם אמא גיתית שמסיעה אותו בין האולמות בהדר יוסף ומכון וינגייט עד שיתחיל ללמוד נהיגה ויוציא רישיון. עד כמה האם עסוקה בטיפוח הכישרון? היא לא עובדת, התגייסה למען הקריירה של הבן. הוא מעריך את הליווי הצמוד, אבל מודה שהוא לא אוהב שהיא ואביו ניר מגיעים לתחרויות שלו. "שניהם תומכים. אמא שלי בפרונט, אבל היא לא יודעת את המושגים עדיין. אבא מאחורי הקלעים". מעבר לתמיכה של ההורים, ברקוביץ' נכלל בסגל של הקרן שהקים הג'ודוקא לשעבר פיטר פלצ'יק, התומכת בספורטאים צעירים בתחילת דרכם.
בדומה לדולגופיאט, גם נועם מצא את הקרקע כתרגיל המועדף עליו. "יש לי מבנה גוף שמתאים לקרקע: רגליים חזקות וכוח מתפרץ". רק באולימפיאדת טוקיו הוא החל לשים לב לרמה של המתחרים במכשיר. "בתקופה ההיא התחריתי קצת בארץ, אבל ראיתי כבר מה עושים ברמות האלה, שמתי לב לטעויות. ראיתי איך המתעמלים הבכירים מתחרים, ואמרתי לעצמי 'לשם אני רוצה להגיע'".
לא רק כישרון
רק לאחרונה חזר ברקוביץ' להתעמל ולהתחרות בצורה סדירה, זאת אחרי שעבר שתי פציעות לא פשוטות שניטרלו אותו למשך יותר משנה.
הראשונה שבהן הייתה שבר מאמץ ביד שאף גובסה, ואחרי שהתגבר על הפציעה הזו, הגיעה פציעה בברך שאילצה אותו להתאמן רק על הידיים, מה שהחמיר את הפציעה הראשונה. לבסוף, הבחור הצעיר נאלץ לעבור ניתוח שבו חתכו לו מספר מילימטרים מהעצם. "בפברואר האחרון חזרתי לתפקוד מלא. בתקופה הזאת שאתה לא מתאמן נפגעים הכושר והסיבולת. כל עצירה בגלל פציעה לוקחת אותי אחורה".
אתה נמצא בנבחרת הבוגרת שיש בה דרישות, תרגילים עם רמות קושי גבוהות.
"גם בנוער סרגיי היה מסתכל עליי, למרות שעבדתי עם אילן, שהוא המאמן האישי שלי. הדרישות אותן דרישות, ותמיד זו עבודה קשה. אני משקיע באימונים, נותן מאה אחוזים ואני מאמין שעם הזמן אשתפר בכל המכשירים. לארטיום יש רמת קושי גבוהה, כן. אני מקווה שבתחרות הבאה אכניס עוד אלמנט לתרגיל הקרקע שלי".
איך אתה מרגיש עם התואר "היורש"?
"מצד אחד, זה מרגש. מצד שני, יש עכשיו ציפייה מאנשים. האידיאל הוא שאתאים את עצמי למה שמתאים לי. השיטה יעילה וטובה, כי הנה, יודעים להביא מתעמלים לטופ כמו שטילוב וארטיום, וזה עובד. זה לא רק משהו שנולדת איתו, לא רק כישרון".
אתה מכוון למשחקים האולימפיים בלוס־אנג'לס 2028?
"כל הסביבה שלי חושבת שזאת מטרה ריאלית. אני גם חושב, אבל בו־זמנית יודע שאהיה רק בן 20 וזה מאוד קשה להיכנס בגיל כזה. אני לא חושב על זה כרגע, באוגוסט תהיה אליפות אירופה הראשונה שלי לבוגרים, שם זה יתחיל להיות רציני, ואני מכוון לגמר. אני לא יכול לחשוב על המטרה הגדולה כשאין לי את הקטנות. האולימפיאדה היא המטרה שברקע".
